הרצליה בונה על המרכז

לפני כשבועיים יצא לדרך אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר של התחדשות עירונית בארץ. בחג פורים החלו הדחפורים להפוך את רחוב סוקולוב בהרצליה, בפרויקט שיימשך כשנה וחצי, ושבסופו ייהנו תושבי העיר מרחוב ראשי מזמין ומחודש. העירייה משקיעה בפרויקט 25 מיליון שקל, ועד כה הצליחה להדוף כל התנגדות שהועלתה במהירות ובאלגנטיות. הפסיקה האחרונה בעניין ניתנה לפני שבוע בדיוק, כשביהמ"ש העליון דחה עתירה של קבוצת בעלי עסקים ברחוב, שביקשו להפסיק את העבודות בצו.

תושבי העיר הרצליה מאוד מרוצים מעירם. הם גם מרוצים מראש העירייה שלהם, יעל גרמן, שנבחרה לפני כשנתיים לקדנציה שנייה. אולם כבר בסקרי הבחירות הביעו התושבים דבר אחד מרכזי שמטריד אותם בעיר - רחוב סוקולוב. "דעת הקהל שהתבטאה בסקרים חיזקה את התחושה שלנו בעירייה, שחייבים לעשות משהו עם הרחוב הראשי בעיר. השאלה הייתה רק מה?" מספר מהנדס העיר הרצליה, דייוויד סוקט. "התחלנו את התהליך עם צוותי חשיבה. הרכבנו צוות מקצועי שיוביל את התכנון, אבל העבודה כולה נעשתה בשקיפות ובשיתוף הציבור". להזמנה לקחת חלק בעיצוב פני העיר הייתה, לדבריו, היענות של תושבים מן השורה, סוחרים מהרחוב מתווכים, לצד אנשי כלכלה ותרבות, "אבל הייתה גם סקפטיות, כי הרחוב בעייתי".

רחוב סוקולוב הוא הרחוב המסחרי היחיד במרכז העיר, וכבר שנים הוא נמצא בדעיכה. נפח התנועה חונק, האוטובוסים מרעישים, הביקושים למגורים ומסחר ברחוב ירדו. תושבי הסביבה מעדיפים לנסוע לקניונים ולאזורי קניות נעימים יותר והולכי הרגל מדירים את רגליהם.

הפרויקט מיועד בראש ובראשונה לתושבי העיר ולעידוד כניסתם של תושבים חדשים אל העיר, תוך חידוש והשבחה של מרכז העיר. מטרתו היא משיכת יזמים לעיר בכל תחום אפשרי, להחזיר את תושבי העיר אל מרכזה הטבעי של הרצליה וליצור מרכז עיר פעיל - דרך יזמות עירונית של עידוד פעילויות ציבוריות-קהילתיות, הוספה ושדרוג של שירותים שונים לתושב, משיכת גורמים מסחריים מגוונים, טיפוח סביבתי מודגש ועקבי, אפשרויות נגישות ותנועה ברכב, ברגל ובאופניים.

"זה פרויקט קלאסי של התחדשות עירונית", אומר אדריכל הפרויקט, אודי כסיף, ממשרד מייזליץ כסיף אדריכלים. "תדמית של עיר נקבעת במידה רבה על ידי הרחובות שלה ובעיקר הרחוב הראשי. בעיר הרצליה המרכז גורר את דימוי העיר חזק למטה, וזו בעיה שאפשר לטפל בה. אפשר לשנות את הדימוי של התושבים עצמם לגבי עירם ובעקבות זאת את תדמית העיר כלפי חוץ".

סוקט: יש ערים שלא מצליחות בכך, כאן יש אינדיקציות שאפשר להיות אופטימיים. מבדיקות שערכנו עולה, ש-50 אלף מתושבי העיר - הרבה יותר ממחצית האוכלוסיה - גרים במרחק הליכה של עד 15 דקות מהמרכז".

כסיף: "בניגוד לדאון טאון הקלאסי, כאן במרחק דקה מהמרכז יש שכונות חזקות. אוכלוסיה שאוהבת את הבית". לאוכלוסיה הזו מכוון כסיף בתכנון של רחובות הליכה רחבים ומוצלים, עם נקודות ישיבה נוחות ומזמינות, לפי דגמים מוכרים בעולם.

"מרכז העיר מנוון וגוסס כבר יותר מ-20 שנה, אבל הייתי חייבת לחכות לקדנציה השנייה כדי שיהיו לי את המשאבים האנושיים, הנפשיים והכספיים לפרויקט בסדר גודל כזה", אומרת ראש העירייה, יעל גרמן, בהתייחסה למורכבותו של הפרויקט ולקשיים שעלולים להתעורר בדרך. "לא מדובר בהחייאה אלא ממש ליצור מרכז העיר, כי אין לנו מרכז חי ונושם. היה ברור שאנחנו צריכים שינוי מאוד מאסיבי, יסודי ושעלינו להשקיע בכך משאבים גדולים".

מבחינה אורבנית העיר, כידוע, מאוד לא מאוזנת. וגרמן מפרטת: "הרצליה מחולקת בבירור לשני חלקים: במערב העיר, הרצליה פיתוח, מרוכזים כל ה'ממתקים' - איזור התעשייה החדיש, בנייה מרווחת, המרינה, אזורי הבילוי והמסעדות. בשטח זה גרים רק 15% מתושבי העיר ואילו 85% גרים בחלקה המזרחי".

גרמן מציינת, שבהרצליה כ-100 אלף תושבים רשומים, אולם מספרם בפועל רב יותר, כיוון שאנשי השגרירויות הזרות ותושבי חוץ נוספים הגרים בעיר אינם רשומים כתושביה במרשם האוכלוסין. בנוסף, הרצליה "מארחת" מדי יום כ-40 עד 60 אלף מבקרים, עובדים או מבלים.

כצפוי, הבעיה העיקרית בה נתקלו מובילי התוכנית הייתה התנגדות של סוחריםפ ברחוב, החוששים לפרנסתם. אלה מוכנים לחיות בשלום עם הירידה ההדרגתית בתנועת הקונים, אך מסרבים להאמין להבטחה הגלומה בהתחדשות הרחוב.

סוקט: "בשנים קודמות סוקולוב היה ציר תנועה עוברת, מרעננה ועד תל-אביב. חלק מהתנועה הניב תנועת קונים. בשנים האחרונות זה השתנה. יש צירים חלופיים ואנשים לא מתעכבים ברחוב".

גרמן: "הקדשנו שנה וחצי לתכנון. אני מבינה את הסוחרים שחוששים להכנסותיהם בתקופת העבודות, ואת הפחד הטבעי מפני שינוי. אנשים רוצים לקבל שיפור במצב באמצעות שינוי קוסמטי. אולם התפיסה החדשה בעולם, כפי שלמדנו מאדריכלי הפרויקט, היא שלמעשה מי שקונה זה הולך הרגל. 1,200 ערים בעולם עושות את המהפך הזה. יוצרות סביבה נעימה שאנשים ירצו לבוא אליה".

ואכן, הרצליה מצטרפת ל"תנועה עולמית" של התחדשות עירונית וחזרה לרחוב הפתוח. את התנועה הזאת מובילים מצד אחד המתכננים והרשויות, אולם במקביל להם רוחשת תנועת התושבים, שמשפיעה "מלמטה". אנשים עייפו מאחידות הקניונים ומנסיעה ברכב לצרכים מיידיים ופשוטים, שניתן לספקם במרחק נגיעה. בישראל, שבה "הנכס הגדול ביותר של המדינה הוא מזג אוויר נוח 8 חודשים בשנה", כפי שמנסחת זאת גרמן, "אם הרחוב מסביר פנים, למה שלא נלך בו".

אחת ההתלבטויות הקשות בתכנון הייתה שאלת התחבורה. בעוד שנגישות תחבורתית מבטיחה תנועת קונים, הרי שהאוטובוסים העוברים ברחוב יוצרים מטרדי רעש וזיהום, פוגעים באפשרות לשבת ברחוב ומורידים את ערכי הנדל"ן. ההחלטה להסיט את התנועה הציבורית לצירים עוקפים כמעט שלא הרחיקה את התחנות. "הנתיבים יאפשרו תנועה עניינית של רכב וחניה, אבל לא תנועה עוברת בלתי מניבה", מסביר כסיף. אחרי ניקוי הרחוב מתנועה כבדה, הוא מציין, "אנחנו מקווים שגם מגורים יחזרו לרחוב והוא יתחיל לקבל אופי של אוכלוסיה צעירה, שאוהבת לחיות בחוץ. אנשים שמטיילים עם ילדים".

לצורך כך כולל התכנון מדרכות ברוחב 8-10 מטרים, ערכים קיצוניים במונחים עירוניים בישראל. המדרכות מוצלות בעצים והעצים מוקפים בספסלי ישיבה. כסיף אינו עוסק באוטופיה, הוא מדבר מניסיון. משרדו אחראי בין היתר לתכנון טיילת העץ החדשה בנמל תל-אביב, שהפכה לסיפור הצלחה אורבני. כל מי שביקר בנמל בשנה האחרונה יכול לספר על תחושת השינוי וההנאה מהליכה ברגל.

"היום יש התפכחות מהתלות ברכב הפרטי והבנה שההשתלטות של הרכב הפרטי כילתה בעצם את החיים העירוניים. כולנו מוכנים ללכת מרחקים עצומים בעיר נוחה, בחוץ לארץ למשל", אומר כסיף.

ובכל זאת הרצליה היא לא ברצלונה ואפילו לא תל-אביב. מנין תבוא תנועת הולכי הרגל?

גרמן: "התושבים אוהבים את העיר ורוצים שיהיה להם יותר נעים להסתובב בה. הצורך בא מלמטה. יש קונצנזוס ודרישה של התושבים. יש כאן פוטנציאל כוח קנייה אדיר שהולך למקומות אחרים - למרות שיש לנו שכונות נהדרות, עם חתך סוציו-אקונומי גבוה, שהתושבים שלהן לא יודעים בכלל שסוקולוב קיים".

כסיף: "בעיר שענייה בשטחים ירוקים אם נתרום את המרחב של התחבורה הציבורית לצורך המרחב הציבורי הפתוח - לא רק לקניות - נמשוך תנועת הולכי רגל".

בהחלטה להטמיע תוכנית "מוטת הולכי רגל" שואפת העירייה למעשה ליצור שינוי הרגלים אצל תושבי העיר. כדי לרתום את התושבים לצידה, יש לתקשר את המהלך ולשכנע את התושבים כי מדובר באי נוחות זמנית, שתוצאותיה חיוביות לכל. את החלק הזה של הפרויקט מנהלת העירייה באמצעות מיתוג והסברה - חיזיון נדיר בשוק העבודות הציבוריות בארץ.

הפרויקט כולו מנוהל כמותג היוצא לשוק, כולל לוגו ואפיונים גרפיים בולטים, תחת הכותרת "הרצליה - המרכז החדש". בשטח הפרויקט הוקם ביתן הסברה, אליו יכולים להיכנס תושבים מעוניינים או מודאגים ולשמוע פרטים מלאים על התוכנית. דיילים מסתובבים ברחוב ומחלקים חומר הסברתי לעוברים ושבים. "בעוד שנה וחצי נהנה כולנו ממרכז עיר חדש ואמיתי שנוכל להתגאות בו", נאמר על גלויית דיוור ישיר שנשלחה לבתי התושבים, והיא כוללת התנצלות על אי הנוחות ומפה שמסבירה את השינויים בהסדרי התנועה.

למרות הגישה הפתוחה, ואולי בגללה, סבל הפרויקט, כאמור, מהתנגדויות. קבוצת סוחרים שהגישה עתירה לבית המשפת המחוזי נדחתה בנזיפה, והשופט אף הילל את מתכנני הפרויקט "לא ברור, מה עומד מאחורי התנגדות העותרים לפרויקט, שניכר בו שנעשה לרווחת תושבי הרצליה במטרה לשפר את מרכז העיר ורחוב סוקולוב, לגרום ל'החייאה' של המרכז ושל העסקים שבו, האמורים להינות מהשיקום.... שאמור להפוך את רחוב סוקולוב מרחוב עלוב ומוזנח לרחוב חדש משופץ ומושך, תוך מתן עדיפות להולכי הרגל, הקונים הפוטנציאלים בעסקים", כתב השופט. בערעור לעליון נדחתה העתירה שוב.

סוקט: "אחת העצות הטובות שקיבלנו כבר בכניסה לתהליך היתה ליצור ממשק שמנהל את הקשר עם הציבור. לצורך זה הקמנו מינהלת שמטפלת בפרויקט והכל נעשה בשקיפות מלאה. למעשה העותרים נהנו ממידע פנים כי היו חלק מהתהליך".

כסיף: "מחקרים מראים שההשקעה בהחייאה עירונית מחזירה את עצמה מהר. תוך 8 שנים העירייה מכפילה פי 10 את ההוצאה. במצב הקיים, אם תוך שלוש שנים נאכלס נכסים ריקים כבר נביא להחזר השקעה לעומת החסר הקיים עכשיו".