תל-אביב, על רחובותיה וחלליה הציבוריים, מספקת כר נרחב לפעילות הפיתוח התיאורטי של סטודנטים. פרויקט הגמר של הסטודנטים במסלול לעיצוב חלל ופנים בשנקר עסק ב"חללים אבודים". אך נראה שהחלל אף פעם לא מספיק, ולכן כל הפרויקטים עוסקים בהקשר העירוני של החללים, ומתייחסים לסביבה לא פחות מאשר לפנים. כך גם בחוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי של המכללה למינהל. למרות שמדובר באדריכלות פנים, כל הפרויקטים מעוגנים במיקומים ברורים, ועוסקים בפיתוח מבנה וחלל על בסיס סביבתו האורבנית.
בשנקר נבחרו ארבעה מוקדים עירוניים שירדו מגדולתם (בלשון המעטה) ושימשו כבסיס לתכנון פרוגרמות חדשות: קולנוע עדן ההיסטורי, כיכר אתרים הנטושה, פסאז' הוד האפרורי וביה"ס לבנות ברחוב דב הוז. לדברי ראש המסלול, שרון עשת, המקומות נבחרו על פי קריטריון ההזנחה והפוטנציאל - מקומות מרכזיים מספיק בשביל שיהיה אינטרס ציבורי להפוך אותם לפעילים.
עבודות הסטודנטים אינן מכוונות ליישום, אלא לחשיבה יצירתית, והן עוסקות במתחמי בידור, פנאי, מגורים או שימושים ציבוריים - החל מבית לתיאטרון המחול "קליפה", דרך בית ספר רב תחומי לאמנויות, ועד לבתי קפה ומעברים רב שכבתיים בפסאז' הוד. רוב העבודות כוללות מימד של ביקורת על המצב הקיים ושאיפה ל"עתיד טוב יותר", עבור החללים בהם מדובר.
הסטודנטים לעיצוב פנים במכללה למינהל התמקדו בשאלות של תיירות ודיור ב'עיר ללא הפסקה'. גם כאן נבחרו מספר מתחמים עירוניים, אם כי ברמות הזנחה שונות: פסג' קולנוע תמר ברח' אלנבי, מתחם הרצל-רוטשילד, רחבת הסינמטק, משולש דיזינגוף-ירמיהו-אוסישקין ליד הירקון, ורח' ניצנה ביפו. הסטודנטים עבדו בקבוצות מחקר והגו שימושים חדשים לחללים ולמבנים קיימים - על פי נושאי הסדנאות בהן השתתפו.
התוצאות כוללות מלונות אמורפיים, מעטפות לבנייני מגורים, ספא המשתקף לרחוב ומרכזי מידע אינטראקטיביים. בקבוצה בהנחיית כרמלה וולק שעסקה במחקר דפוסי תיירות, יצר וכל אחד מהם יצר מרכז תיירותי בסגנון משלו. קבוצה בהנחיית יפתח יששכרוב, עסקה בנושא אור וחומר, וחקרה את השפעתם על השימושים במבנה. קבוצה אחרת, בהנחיית טל דה לנגה עסקה בתנועה וזמן בחלל העירוני. בכל הקבוצות ניכרה היכולת של התלמידים לפיתוח רעיונות מופשטים ולעבד אותם עד להצעות קונקרטיות של שימוש אמיתי במרחב. אם כי לא מדובר בתוכניות יישומיות.
כפי שהסביר יששכרוב, מרכז עבודות הגמר: "פרויקט הגמר מאפשר לסטודנטים להביא לידי ביטוי את התכנים התיאורטיים והמעשיים שלמדו במהלך השנים, וחושף אותם למגוון רחב של גישות אמנותיות ותרבותיות, מעולמות תוכן שונים. אך החשוב מכל - הוא מאפשר לסטודנט למצוא את דרכו היצירתית והייחודית".
הסטודנטים לעיצוב פנים ב-HIT, המכון הטכנולוגי בחולון, במחלקה בראשות חגי תמיר, מציגים גישה מעט שונה, אך התוצאה דומה. אצלם אין קשר הכרחי למרחב האורבני, ויש דגש על החלל כמבנה העומד בפני עצמו. יחד עם זאת, העבודות מתייחסות להקשר הסביבתי והחברתי של ישראל 2006, כמו גם לגלובליזציה שאנו חלק ממנה.
שלוש מהעבודות מוצגות בקנה מידה כמעט 1:1, ומדגימות את הנכונות של כלל הסטודנטים "ללכת עד הסוף", בהשקעת משאבי זמן וכוחות, ובהבנה של רמת הנגישות של עבודותיהם לקהל. אחת העבודות היותר קומוניקטיביות היא "מיס ואן דר פלסטיק", של דפנה בר שלום ועמית בחובר. השניים יצרו ביתן שקירותיו ורהיטיו עשויים מבקבוקי מים. הביתן, מחווה לעבודות של האדריכל המרשים מיס ואן דר רוה, מציע תפיסה רעיונית של מיחזור ומינימליזם.
השניים הוכיחו בגרות עסקית כשביקשו (ואף קיבלו) חסות לעבודת הגמר מחברת טמפו, יצרנית בקבוקי אקווה נובה, שסיפקה להם אלפי בקבוקים לבניין; ומחברת המיחזור שתרמה להם חומר גרוס, המשמש כריצוף רך בחלק מהביתן.
לעומת המכללות האקדמיות, הסטודנטים לעיצוב פנים ברשת מכללות אורט לומדים לתואר הנדסאי (3 שנים) או ללימודי תעודה (שנתיים). עבודות הגמר שלהם עוסקות במבני תרבות, קהילה וחברה. לדברי מרום סינואני, ראש תחום אדריכלות ועיצוב פנים ברשת אורט, גם כאן הסטודנטים עוסקים באדריכלות ועיצוב פנים בקונטקסט עירוני. הם מציגים תכנון למבני ציבור ומעלים רעיונות תכנוניים, במטרה לפתח אזורים עירוניים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
