טוחנים מים?

בראשית אוגוסט 2006 ואחרי אין ספור דיונים והתלבטויות, החלה לפעול ועדת איתור, שתפקידה למצוא מנהל לרשות המים החדשה, שתוקם בינואר 2007. מינוי זה הוא צעד ראשון להקמת של רשות מים, שתפקידה לשחרר תחום חשוב זה מהשפעות פוליטיות זרות, ולאפשר סוף-סוף שיקולים ענייניים בלבד בקבלת ההחלטות.

נציב המים לשעבר, שמעון טל, נחשב לנציב המקצועי ביותר שהיה כאן בשנים האחרונות, מלא אופטימיות לגבי סיכויי ההצלחה של הרשות החדשה. ואולם, במשק המים נשמעים קולות רבים, החוששים מכך שאם השרים השונים ימשיכו לקצץ בסמכויות הרשות, כפי שהם עושים כיום, נמצא עצמנו בראשית ינואר עם רשות מדולדלת, שלה פחות סמכויות ממה שיש כיום לנציבות המים.

מדוע בכלל צריך רשות מים? נהרות של מילים נכתבו כבר על הניהול הכושל של משק המים כמעט מאז קום המדינה. מה לא נכתב על העובדה שבמשך שנים ניהלו אותו שרים ושאר אינטרסנטים, שדרדרו את מצבו כך שעד ראשית שנות ה-90 היה מי שסבר שלא ירחק היום בו שוב יונהג בארץ קיצוב מים.

מחקרים ומאמרי ביקורת שפורסמו אז קבעו, שהכנרת סובלת מזיהום ומירידת מפלסים, שהאקוויפרים מדולדלים ומזוהמים, שהחקלאות מבזבזת, ואילו המגזר העירוני והתעשייה מזרימים שפכים מזוהמים לים, לנחלים ולקרקע.

דו"ח מבקר המדינה מ-1991 קבע, שבמשך שנים סבל תחום המים מהזנחה קשה, תוצאה של ניהול פוליטי ולא מקצועי והתערבות של גורמים אינטרסנטיים. בתגובה לדו"ח מינתה הכנסת ועדה, שבראשה עמד ח"כ דוד מגן. בוועדה זו השתתפו לא פחות מעשרה משרדים ממשלתיים - תשתיות, פנים, בריאות, איכות סביבה, ביטחון, חינוך, דתות ועוד, שכולם עוסקים בתחום המים ללא תיאום ביניהם, כשכל משרד מושך לכיוון שלו.

בנציבות המים ספרו באחד הדו"חות עוד עשרות גופים, שכולם עסוקים בנושאי מים. את עיקר הביקורת ספגו, כמו תמיד, אנשי האוצר. הם הואשמו בכך שהם מנהלים את משק המים, למרות חוסר ניסיונם ולמרות הידע המקצועי החסר.

תוכניות לחוד ומציאות לחוד

אחת המסקנות של ועדת מגן הייתה, שיש להקים, ומיד, רשות מים שבראשה יעמוד מנהל רשות, שיחליף את נציב המים. ממש כמו רשות שדות התעופה, רשות הנמלים, רשות לשירותים ציבוריים חשמל ועוד. רשות המים, כך הוחלט, תכנס לתוכה את כל תחום המים המפוזר בין משרדי הממשלה השונים. עוד נקבע, שהגוף שיהיה אחראי על פעולות הרשות החדשה יהיה מועצה, שתורכב משמונה חברים, בהם מנהל הרשות, ארבעה מנכ"לים של משרדים ממשלתיים - חקלאות, איכות סביבה, פנים ותשתיות. חברים נוספים במועצת הרשות יהיו הממונה על התקציבים באוצר וכן שני נציגי ציבור - האחד ימונה על ידי שר התשתיות ואילו השני ימונה על ידי שרי החקלאות והפנים.

תפקיד המועצה, שתתכנס אחת לחודשיים, יהיה להסדיר את משק המים, לבצע את מדיניות הממשלה, לקבוע כללים לרישיונות הפקה, לקבוע תעריפים, היטלים ועוד.

אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד. הסנונית הראשונה לצמצום סמכויות הרשות הופיעה כבר בחוק ההסדרים 2006. החוק קבע, שלפחות עד 2011 תעריף המים לחקלאות ייקבע על ידי שר החקלאות, שר התשתיות ושר האוצר, ולא על ידי הרשות. התעריף העירוני, לעומת זאת, ייקבע לא בהתאם לחישוב כלכלי טהור, אלא על-פי הסובסידיה המובטחת למקורות. לכאורה, השארת המצב הקיים על כנו.

אבל זה לא הכול. עוד נקבע, שמינהלת הביוב תישאר לפי שעה במשרד התשתיות. הסיבה לכך ברורה. מינהלת הביוב מחלקת ומאשרת הלוואות בסכום של חצי מיליארד שקל בשנה להקמת מכונים לטיהור שפכים (מט"שים) ומערכות ביוב לרשויות מקומיות, בין השאר רשויות בדואיות וערביות. קופה חביבה מאוד, ששום שר תשתיות לא ימהר לוותר עליה.

וישנו גם את מינהל המים, שכיום נמצא באחריות משרד הפנים. לגביו הוחלט, שגם הוא יישאר במקומו במשרד הפנים עד 2010. הסיבה לכך, תהליך התאגוד של מערכות המים העירוניות נמצא בעיצומו, ואין שום סיבה לעצור אותו. עד כה הוקמו כ-10 תאגידים: בראשון לציון, נתניה, פתח תקווה, ירושלים, אריאל, נצרת עילית, מטולה ולאחרונה גם במודיעין ובאילת. משרד האוצר מוכן להשקיע כ-600 מיליון שקל כדי להמשיך בתהליך, אז מדוע להפריע?

הגוף היחיד שיעבור, לפי שעה, היא הרשות לשירותים ציבוריים מים וביוב. הסיבה לכך היא מינויו של יו"ר הרשות, מרדכי מרדכי, לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת. במשק המים אומרים, שללא מינוי זה, גם הרשות הייתה עוברת רק ביוני 2008.

"בסופו של דבר, מהרשות הגדולה והחזקה לא נותר הרבה", אומר גורם בכיר במשק המים. "הרשות ויתרה על הסמכות לעסוק במחירים ובמכסות לחקלאות, היא לא תוכל לעסוק ישירות בתחום משק המים העירוני ולא בביוב. מה שנותר הם קידום ההתפלה ושאר הנושאים, שנציבות המים מטפלת בהם ממילא, בין השאר פיתוח משק המים, דאגה למקורות מים, דאגה לאקוויפרים, הולכת מים ועוד. הרבה דאגה, אך מעט סמכויות".

לדברי פרופ' יואב כסלו, מהפקולטה לחקלאות, כפי שהם מובאים בירחון מים והשקיה, בעיה מרכזית בכל רעיון הרשות הוא העדר נוכחות הציבור ונבחריו בה. הסיבה לכך היא, שהחוק הוכן בחדרי חדרים והוא הועבר לכנסת לפני שניתנה לציבור האפשרות להעיר ולהציע. כך למשל, חוק הרשות מעניק לעובדי מדינה בלבד סמכויות של חקיקת משנה ואפשרות לקבוע כללים.

שמחה גדולה למנהלי מחלקות

כסלו מדגיש, שהשינויים ברשות עברו במסגרת חוק ההסדרים, כשאפילו מחברי הכנסת נמנע הדיון בהם. משמעות הדבר, לדעתו, היא פגיעה ישירה בדמוקרטיה. עם זאת, לדעת כסלו, אם יהיה לחץ מתמיד על הרשות החדשה להיפתח, לשמור על שקיפות אמיתית ולשתף את הציבור, אפשר יהיה, אולי, לשפר את התנהלותה.

גם גורמים נוספים במשק המים מותחים ביקורת על הרכב מועצת הרשות "האירוניה היא, שאם כיום נציב המים נחשב ל'שר מים', המרכז בידיו סמכויות-על, מנכ"ל הרשות לא יהיה בעל הבית ומי שיקבע לו את הכללים תהיה מועצת הרשות, שבה חברים מנכ"לים של משרדי ממשלה, שלכל אחד מהם יש אינטרס. לא רק זאת, במועצת הרשות ישלוט משרד האוצר, שכולם חייבים לו.

"שמחה גדולה צפויה אולי למנהלי המחלקות בנציבות המים, שיהפכו למנהלי חטיבות, ולכן גם יקבלו משכורת גבוהה יותר, ובכך יסתכם כל השינוי. מהכוונה הראשונית הנכונה, נותר פתרון חלקי בלבד".

לדעת הגורם, כדי שהרשות תצליח בכל זאת, על ועדת האיתור לבחור בראש ובראשונה במועמד חזק לתפקיד מנהל הרשות. מי שיש לו הבנה טובה במשק המים, אך בראש ובראשונה הוא אינו מחויב למבנה הממסדי הנוכחי. מישהו שיהיה מסוגל לקחת בחזרה את כל הסמכויות שנלקחו בחוק ההסדרים, אחרת חבל להתחיל בכל המהלך.

נציב המים לשעבר, טל, בעליה של טל-קונטנט, חברה לייעוץ וליזום בנושאי מים, סביבה ואנרגיה, אינו שותף לביקורת זו. לדבריו, הפשרה שהושגה בין הצדדים תגרום לכניסה מדורגת של נושאים שונים לרשות המים. כך למשל, מינהלת הביוב תיכנס לרשות בעוד שלוש שנים. בינתיים תוטל עליה חובת תיאום עם הרשות. לדבריו, באשר למחירי המים, אלה ייקבעו בסופו של דבר על ידי הרשות, תוך התייעצות עם משרד החקלאות.

"אין ספק שבכך יוצאים לדרך", אומר טל, "מה שחשוב זה לא להתעקש, אלא להקים מועצת רשות, ולהכין מבנה ארגוני מתאים. אני מאמין שהדינמיקה תהיה כזו, שמהר מאוד כולם יבינו שככל שיקצרו את טווח הזמן, זה ייטב לכולם".

" למה שהחקלאים יוותרו על נושא מחיר המים?

"מי שקובע כבר כיום את מחיר המים ואת גובה היטלי המים הוא משרד האוצר בחוק ההסדרים. שר החקלאות אינו קובע את מחיר המים כבר הרבה שנים. אני חושב, שאין מי שאינו מסכים עם ההנחה, שמחירי המים צריכים להיקבע על ידי גופים מקצועיים, תוך התייעצות עם משרד החקלאות. אני מאמין, שבמידה שייחתם הסכם בין האוצר לחקלאים בנושא מחיר מים שפירים, רשות המים תאמץ את ההסכם, שיאפשר לקיים חקלאות בהיקפים שקבעה הממשלה, כשגם והחקלאים יוכלו לחיות עם ההסכם הזה".

המחירים יעלו לבית ולתעשייה

" מדוע ששר התשתיות, למשל, ייוותר על הקופה הקטנה של מינהלת הביוב? הרי מדובר בכסף פוליטי לא רע בכלל?

"שר התשתיות אמנם מוותר על מינהלת הביוב, אך מקבל סמכויות רחבות הרבה יותר. באשר למינהלת הביוב, אם הממשלה תחליט להעניק מענקים לרשויות ערביות, בדואיות או כל רשות אחרת, הרשות בכל מקרה מחויבת להחלטות אלה".

" אתה נשמע נלהב מהרעיון.

"אני חושב שהרשות היא צעד יוצא מן הכלל. להערכתי, בעוד כמספר שנים, כל הרשות תהפוך לעצמאית לחלוטין, על-פי הדגם של רשות שדות התעופה. מהלך זה יוכל לקרות ברגע שהכנסות משק המים יעלו על ההוצאות. במקרה כזה הרשות תהיה הרבה יותר חופשייה, ללא כל תלות באוצר המדינה".

" היום משק המים מאוזן?

"בגלל הפעילות הענפה של מתן מענקים, יתכן שיש כיום גירעון קטן, אך בסיכום הכולל הוא לא גדול. אני מאמין שבעוד מספר שנים ניתן יהיה להכניס כסף לקופת המדינה".

" אם כך המשבר מאחורינו?

"באמצעות ההתפלה ניתן לדאוג לאיזון כמויות המים. בעזרת טיפול נכון ניתן להתגבר על בעיית האיכות. להערכתי, עם ניהול נכון, ניתן לשכוח מבעיית המים".

" האם הרשות תצליח לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו?

"בראשית ינואר 2007 תתחיל הרשות לפעול. מיד אחר כך תתמזג לתוכה הרשות לשירותים ציבוריים מים וביוב. כל היתר, כך אני מאמין, יתרחש במהלך השנתיים-שלוש הבאות. הוויכוח היחיד הוא על נושא הניקוז, שלא נכנס לתוך הרשות, בשל החלטת משרד החקלאות. המשרד רואה בניקוז חלק משמירת הקרקע, בעוד שהרשות רואה בו חלק מראייה כוללת של ניהול מים.

"צריך לזכור, שמדובר במהלך ארוך טווח, שחשיבותו בכך שכל הגופים המסדירים את משק המים ייכנסו תחת קורת גג אחת, ורוב הסמכויות הניהוליות של משק המים יעברו מהדרג המיניסטריאלי לדרג המקצועי".

" היום לא נעשה כך?

"כיום מחירי המים נקבעים בשליפות, בלי להבין את המשמעויות. כך למשל, היטל ההפקה אינו משמש ככלי ניהולי של משק המים. ודבר זה עומד להשתנות".

" האם כתוצאה ממהלך זה מחירי המים יעלו?

"מחירי המים לבית ולתעשייה יושוו עם מחיר התפלה. כיום משלמת הרשות המקומית 2.8 שקל למ"ק. בעתיד היא תשלם 3.8 שקל למ"ק. כיום מחיר המים לצרכן כחמישה שקלים למ"ק. להערכתי, נשלם כשישה שקלים למ"ק".

" והחקלאות?

"היא תשלם מחיר שיאפשר לה להמשיך ולהתקיים בהיקף ובמקום עליו תחליט הממשלה. אסור לשכוח, שחקלאות היא לא מוצר כלכלי בלבד, שיכול לעמוד במחירי המים השוליים. לחקלאות יש ערכים סביבתיים ונופיים נוספים, שכדי לשמור עליהם יש לא אחת לסבסד את מחיר המים. כך גם המים לטבע, שגם הם אינם יכולים לשלם את מחיר ההתפלה".

" מה עם המדינות השכנות?

"זה כמו החקלאות וכמו המים לטבע. זה קשור להסכמים מדיניים, כאשר סעיף המים הוא אחד מהלבנים לבניית הסכמי שלום. כאשר היום מדובר על מוצר שאפשר לייצר אותו, אז הרבה יותר קל להתפשר עליו יחסית לנושאים אחרים, כמו ביטחון, שטחים, פליטים וכו'".

" בניגוד להרבה מבקרים אתה נשמע אופטימי.

"אני מאוד אופטימי בכל מה שקשור לרשות. אם ברגע האחרון מישהו לא יחליט להכניס סטיות ושינויים דרסטיים, אני מאמין שבתוך מספר שנים משק המים יהיה אמין, יציב ומנוהל כראוי. נקודה חשובה היא הצורך לשמור על מערכת יחסים תקינה בין מנכ"ל הרשות לבין מועצת הרשות. וזאת, כדי שהמועצה לא תהפוך לגורם מעכב פעילות במשק המים. אין ספק, שאם מנכ"ל של משרד החקלאות ומנכ"ל המשרד לשמירת הסביבה והממונה על התקציבים יתחילו לתקוע מקלות בגלגלים, תהיה למנכ"ל בעיה קשה לתפקד". "