טקס הוקרה לפרויקטים יוצאי דופן בתחום השימור

המועצה לשימור אתרים, בשיתוף עיריית רחובות, העניקה בטקס מיוחד תעודות הוקרה לפרויקטים יוצאי דופן בתחום השימור. הטקס, במעמד שר המדע, התרבות והספורט, אופיר פינס-פז, בערך בבית ויצמן שבמכון ויצמן למדע ברחובות, הנכלל השנה בין מקבלי התעודות. יתר הזוכים: בית המלון הסקוטי בטבריה, אכסניית הצליינים טבחה - כרי דשא, החצר הגדולה במרחביה, תחנת רכבת העמק באלרואי ומגדל המים בכפר יהושע.

באופן מסורתי, מעניקה המועצה לשימור אתרים תעודות הוקרה לעבודות יוצאות דופן שבוצעו בארץ בשימור מבנים, אתרים, מתחמים, או גנים בעלי ערך היסטורי, שאינם בגדר עתיקות. הענקת התעודות נערכת במסגרת פעילותה של המועצה לעידוד שימורם של מבנים, וכדי לחשוף פעילות זו בפני הציבור.

כמדי שנה, נדונו הפרויקטים שהוגשו למועצה על-ידי צוות שופטים מיוחד, שהורכב מאדריכלים ומנציגי ציבור. בין הקריטריונים המרכזיים שנבחנו על-ידי השופטים: נאמנות למקור, התרומה החברתית והתרבותית של הפרויקט, איכות הביצוע ועוד. להלן מידע כללי על האתרים הזוכים לשנת 2006, מצפון לדרום, ותמצית נימוקי ועדת השיפוט.

אכסניית הצליינים טבחה - כרי דשא

הוקמה בשלהי המאה ה-19 על-ידי הכנסייה הגרמנית, כאכסניה לצליינים הרבים שעלו לרגל לאזור. במהלך מלחמת העולם השנייה הולאם המקום על-ידי הבריטים, אולם ב-1948, לאחר הקמת מדינת ישראל, הוחזרה הבעלות לידי הכנסייה הגרמנית. במשך כ-50 שנה הוחכר האתר לארגון אכסניות הנוער, שהפעיל במקום את אכסניית כרי דשא, שמצפון לכנרת. לפני מספר שנים מימנה הכנסייה את הקמתה של אכסניית כרי דשא החדשה, דרומית לאתר, ולאחר עבודות שיפוץ ושחזור פתחו שוב את אכסניית הצליינים.

מתוך נימוקי ועדת השיפוט: המבנים ההיסטוריים של האכסניה בטבחה, שסבלו משינויים ומתוספות בנייה לא מבוקרות, שופצו בצורה ששיקמה את צורתם החיצונית המקורית. שדרוג פנים המבנים נעשה בצורה צנועה, ההולמת את פשטותם של המבנים המקוריים. גינון האתר נעשה אף הוא בצניעות ראויה, מתוך הקפדה על ערכי הגינון המקוריים. על אף תוספת הבנייה החדשה, שומר האתר ברוח המקום והאווירה המקורית.

יזם פרויקט השימור: "החברה הגרמנית לארץ הקודש". תכנון: דוד גוגנהיים, אלכס בלוך ז"ל - משרד אדריכלים ומתכנני ערים, בשיתוף אדריכל ניקולאס רוסיני. ביצוע: חברת סולל בונה.

בית המלון הסקוטי - טבריה

הוקם בסוף המאה ה-19 כמרפאה וכבית החולים הראשון באזור על-ידי ד"ר דייוויד טוראנס, רופא שהגיע לארץ בשליחות הכנסייה הסקוטית, ולאור המצב הבריאותי הקשה באזור החליט להקדיש עצמו לטיפול בתושבי העיר והסביבה. במשך קרוב ל-40 שנה טיפל ד"ר טוראנס במסירות באלפי חולים, אולם על שהותו במקום שילם מחיר כבד: שניים מילדיו ושלוש נשותיו מתו במהלך השנים. הוא עצמו נפטר בראשית שנות ה-20, ונקבר לצד נשותיו וילדיו בבית הקברות הקטן במתחם. את דרכו המשיך בנו, ד"ר הרברט טוראנס, שניהל את בית החולים עד שנת 1953. בית החולים המשיך בפעילותו כבית יולדות עד שנת 1959, ולאחר סגירתו הוסב לבית הארחה. בשנת 1999 החליטה הכנסייה הסקוטית לשקם את המקום, ולפתוח בו מלון ייחודי המשמר את המבנים העתיקים ומעניק שירותים ללא הבדל דת, גזע ומין.

מתוך נימוקי ועדת השיפוט: המבנים ההיסטוריים של בית החולים, שנפגעו מבלייה ושונו, שוקמו - וצורתם החיצונית הוחזרה לדמותם המקורית. פיתוח האתר וגינונו נעשו בצורה ראויה ונאה ביותר. תוספות הבנייה החדשה נעשו בצניעות, תוך ויתור מרצון על זכויות הבנייה המופלגות שהוענקו לאתר. בכך, נשמר קנה המידה ההולם את המבנים ההיסטוריים.

יזם הפרויקט: הכנסייה הסקוטית. תכנון: ישי-וילסון ארכיטקטורה - ד"ר אלן וילסון, ד"ר עדנה ישי-וילסון. ביצוע: מיצד הנדסה בע"מ, זאב כץ.

החצר הגדולה במרחביה

חלוצת ההתיישבות העברית בעמק יזרעאל הוקמה ע"י ההסתדרות הציונית בשנת 1911, עם משק משותף, שכר עבודה מדורג וצרכנות פרטית. המבנים תוכננו על-ידי פרופ' אלכסנדר ברוולד, בנוסח חווה גרמנית. למרות המוטיבציה הגדולה, הכריעו פגעי הטבע, המחלות, יחס עוין מצד השלטונות ובעיות נוספות את חברי הקבוצה. הקואופרציה התפרקה בשנת 1918, וגם דרכן של קבוצות פועלים נוספות לחזור ולהיאחז במקום לא צלחה. רק בשנת 1929 הקימו במקום חברי תנועת השומר הצעיר מגליציה, בראשות מאיר יערי, את קיבוץ מרחביה. החצר שוחזרה ושומרה בשנים האחרונות. במבנה האסם המרכזי פועל כיום מרכז מבקרים, המשחזר במיצג מולטימדיה ובתמונות את ההיסטוריה המרתקת של היישוב. כן נמצאים במקום מבנה המשק, הארכיון ההיסטורי, ביתו של יערי, חדר האוכל, בתי המלאכה, תחנת האלחוט של ה"הגנה" ועוד.

מתוך נימוקי ועדת השיפוט: מבני החצר ההיסטורית ("חצר הקואופרציה") שופצו, ובחלקם הוסבו לארכיון היסטורי ולמוזיאון, בו מוצגת ומוסברת ההיסטוריה של האתר. הוועדה מציינת במיוחד את התיעוד העשיר והמפורט שנאסף ונערך, הן לשם השימור והתצוגה, והן כמקור למחקר.

יזם פרויקט השימור: דוד איידלין ז"ל, דורון מור. תכנון: ראובן ארז. ביצוע: ועדת החצר - מרחביה.

תחנת רכבת העמק באלרואי

אחת מתחנות רכבת העמק המפורסמת, שהוקמה בראשית המאה ה-20 וחיברה בין חיפה לעבר הירדן דרך עמק יזרעאל, בית שאן וצמח. רכבת העמק, שעמדה מאז הקמתה במרכזו של הפולקלור המקומי, פעלה במשך יותר מ-40 שנה. במארס 1948 פוצצו גשרי הירדן, והרכבת חדלה מלנסוע. מבני התחנות והמסילה הוזנחו ומצבם התדרדר עד לסכנת הרס מוחלט בחלק מהמקרים. תחנת אלרואי לא נמנית על שמונה התחנות המקוריות של הקו (חיפה, תל חנן, תל שמאם-כפר יהושע, עפולה, בית שאן, גשר, צמח, אל חמה), והוקמה בימי המנדט הבריטי. לאחר שעמדה מוזנחת במשך עשרות שנים, התגייסו תושבי אלרואי לשקמה ולשמרה.

מתוך נימוקי ועדת השיפוט: המבנה המינורי של תחנת רכבת העמק באלרואי שופץ בצניעות ובצורה נכונה. השטח סביב המבנה טופח בצורה נאה, והוא מתוחזק, שלם ונקי. הוועדה מציינת בהערכה את המאמץ הקהילתי של תושבי אלרואי, שנחלצו לביצוע הפרויקט, ממשיכים בתחזוק האתר, ופועלים להביאו למודעות הציבור ולקיים בו הדרכות.

יזם פרויקט השימור: נחום לוי. תכנון: העמותה לשימור תחנת הרכבת והמעיין באלרואי. ביצוע: בני אלרואי לדורותיהם.

מגדל המים - כפר יהושע

מגדל המים המקורי ואחד המבנים המרכזיים של המושב, שנוסד בשנת 1927 ונקרא על שמו של יהושע חנקין, "גואל אדמות העמק". שוקם ביוזמת ועל ידי תושבי המקום.

מתוך נימוקי ועדת השיפוט: מגדל המים בכפר יהושע שופץ בצורה נכונה, השטח סביבו טופח וגונן בצורה נאה, כחלק מהציר המרכזי של היישוב, והוא מתוחזק כראוי. במסגרת הגינון נכלל פסיפס, המוקדש לזכרו של מתכנן המערך הפיזי של היישוב, הארכיטקט ריכרד קאופמן. השימור והפסיפס נעשו בתכנון וביוזמה של האמן אלי שמיר, ובוצעו כמפעל קהילתי בידי אנשי כפר יהושע.

אות השימור מוענק גם על קיום אירועים בעלי תהודה ציבורית במקום, המגבירים את מודעות הציבור לסיפור המקום ולערכי השימור בו.

יזם וביצע את פרויקט השימור: כפר יהושע.

בית ויצמן, רחובות

ביתם הפרטי של הנשיא הראשון ורעייתו תוכנן על-ידי האדריכל הנודע אריך מנדלסון בשנת 1936, והיה המבנה הראשון שתכנן מנדלסון בארץ ישראל. בתכנון הבית הושם דגש על התאמתו למקום, לתרבות ולאקלים. "זהו בית מודרני, אצילי, בעל הרמוניה מושלמת עם סביבתו. תואם להפליא את תכליתו. מביע הבעה שלמה את נפש בעליו, כמוהם זהו נכס לאומי", כך כתבה הראשונה שהתארחה בבית, בלאנש דאגדייל, אחייניתו של הלורד בלפור וידידת משפחת ויצמן. בשנת 1949, לאחר היבחרו של ויצמן לנשיא המדינה, הפך הבית הפרטי למשכנו הרשמי של הנשיא. מכון ויצמן למדע, שבתחומו נמצא הבית, לקח על עצמו את מלאכת שיפוצו ושימורו. במקום מוצגת גם מכונית הלינקולן הנדירה והמשופצת של הנשיא ויצמן.

מתוך נימוקי ועדת השיפוט: בית המגורים המיוחד של ורה וחיים ויצמן, שנבנה לפני קום המדינה ושימש כביתו הייצוגי של נשיא המדינה הראשון, הינו בעל ערך היסטורי, ובה בעת יצירת מופת ארכיטקטונית, פרי תכנונו של הארכיטקט אריך מנדלסון. הבניין, שהיה זקוק לשיפוץ ולהתאמה לביקורי הציבור, טופל ושומר בקפדנות מקצועית. ראויה לציון מיוחד מלאכת השימור של הריהוט המקורי שהתבלה.

יזם פרויקט השימור: מכון ויצמן למדע. תכנון: שוקן אסייג אדריכלים בע"מ - אדריכל הלל שוקן. ביצוע: אגף בינוי ותחזוקה, מכון ויצמן למדע.