אפליית הקיבוצים בזכויות המגורים

מועצת מקרקעי ישראל אישרה בסוף מארס את מסקנות ועדת הבר, שכוללות בתוכן אפליה קשה נגד חברי הקיבוצים בכל הקשור להיוון הזכויות בדירות המגורים. בעוד שבמבצעי ההיוון שנערכו במגזר העירוני נדרשו החוכרים לשלם כ-4% עבור רישום דירתם בטאבו, מהקיבוצים יידרש לפי המלצות סכום הגבוה פי 10 מאשר החוכר העירוני.

קל לשער שאם מועצת מקרקעי ישראל היתה מחליטה לגבות מתושב ערבי או עולה חדש סכום הגבוה פי 10 מכל תושב אחר, היו אמות הסיפים במדינה רועדות עד לביטול ההחלטה, ובצדק. כשמדובר בבני ההתיישבות העובדת הכל מותר, וההחלטה עברה בשקט כמעט מוחלט. יש להניח שבג"צ, שיידרש לנושא בקרוב, יביא לביטול החלטה מפלה זו.

לאחר מבצע ההיוון האחרון נותרו עוד 70,000 חוכרים עירוניים בלבד - מספר דומה למגזר הקיבוצי. המינהל ממשיך ומשנה את החלטותיו לטובת החוכרים העירוניים כדי שלא יצטרך "להתעסק איתם" יותר, ואילו על המגזר הקיבוצי מוטלות גזירות חדשות לבקרים.

טענה המושמעת כלפינו בוויכוח הנוכחי, והיא באה בעיקר מכיוון פקידי המנהל והאוצר, היא שאנחנו כלל לא שילמנו דמי חכירה ראשונים כמו החוכר העירוני, ולכן אין דמיון בין חוכר עירוני לחוכר חקלאי. זהו טיעון סרק, לפחות לגבי מרבית היישובים שקמו לפני קום המדינה, עשרות שנים לפני שמינהל מקרקעי ישראל התחיל לבקש תשלום דמי חכירה ראשונים מהחוכרים העירונים במקום דמי חכירה שנתיים שהם היו אמורים לשלם. היישובים הוותיקים שילמו דמי חכירה ראשוניים לקרן הקיימת, שכן היא הבעלים של הקרקע ברוב היישובים שקמו לפני קום המדינה, וממ"י רק מנהל עבורה את הקרקע - הוא לא הבעלים.

בעקבות טענות המינהל כי החוכר העירוני כעיקרון שילם 40% או 80% דמי חכירה ראשוניים, ולכן זכאי לתנאי היוון טובים, אולי מישהו יבדוק בדוחות השנתיים של מינהל מקרקעי ישראל משנות השישים ועד היום (כל הדוחות גלויים ופורסמו), ויראה לכולנו היכן המטמון האדיר של דמי החכירה הראשוניים של המגזר העירוני - אני לא ראיתי שם את הר השקלים שהיה אמור ליפול לחשבון המינהל ואוצר המדינה.

כולי תקווה שבמערכת המשפטית ידעו להתעלם מהתקפות הנגד המשוללות כל יסוד, ולתת בסופו של הליך לחבר הקיבוץ את זכותו על ביתו בדיוק כמו שניתן לכל חוכר עירוני.

הכותב הוא חבר קיבוץ בית אורן, חבר הוועד הציבורי "כאן ביתי" המייצג חברי קיבוצים במאבק על זכויותיהם בחלקת המגורים.