ביהמ"ש זיכה עו"ד שמעונוב בפרשת תמיר פישמן: "האחריות של עו"ד ברנע"

השופטת דניאלה שריזלי קבעה, כי "אין לייחס לשמעונוב אחריות לדיווח על הטעות וכי הדיווח היה ונשאר באחריותו המוחלטת של ברנע (עו"ד מיכאל ברנע, שהיה אז שותפו למשרד - נ.ש.). מאחר שלא מצאתי פסול בניסוח הפיסקה ובמיקומה בדו"ח הניגוד, הנאשם חף מאשם כלשהו".

זיכויו המלא של שמעונוב מפתיע יחסית, משום ששמעונוב הוא היחיד מהנאשמים שנאבק על חפותו. יתר הנאשמים - החברה, אלדד תמיר (אחד הבעלים), הדירקטור לשעבר דני לוונטל ועו"ד מיקי ברנע - הודו במסגרת הסדרי טיעון. שמעונוב יוצג ע"י עוה"ד ד"ר דורי קלגסבלד, שרון קלינמן-סופר ויעל ענתות.

תחילת הפרשה בטעות שנפלה בתשקיף שהכין מיקי ברנע בשנת 2000, לקראת הנפקת "תמיר פישמן הון סיכון". בתשקיף נכללה בטעות הוראה שאינה מגבילה את סמכות האסיפה הכללית לפטר דירקטורים, העומדת בניגוד לתקנון החברה.

משהתגלתה הטעות, התלבטו בחברה אם לדווח לרשות ני"ע. ברנע אמר שאין הכרח לדווח, משום שברור שמדובר בטעות סופר. לבסוף, לאחר היוועצות בעו"ד דייויד שפירא ממשרד יגאל ארנון, הוחלט לדווח משום שמדובר בפרט מהותי עבור משקיע סביר. ואולם, הדיווח נעשה באיחור.

ניסוח לא פגום

רשות ני"ע פתחה בחקירה בחשד לתרמית בני"ע ולהכללת פרט מטעה בתשקיף במטרה להטעות. לאחר חקירה ושימוע למעורבים, הוחלט שלא מדובר בפרט מטעה, אלא בדיווח ששולב במובלע בתוך דו"ח מיידי אחר ושונה, ואינו מקיים את דרישות החוק בשל האיחור בפרסומו, ניסוחו המעורפל והמטעה ושילובו בדיווח אחר. זו העבירה שייחסו לשמעונוב בפרקליטות מיסוי וכלכלה, עוה"ד אילנה מודעי ויהודית תירוש.

השופטת שריזלי ציינה שרשות ני"ע נהגה באופן חריג כשהעמידה לדין גם את היועצים המשפטיים (שאינם נושאי משרה בתאגיד), אך הדגישה שאינה קובעת אם היה מקום להעמיד לדין את ברנע.

היא ציינה שהמחוקק לא קבע הוראות ספציפיות באשר לניסוח דו"ח מיידי והותיר שיקול דעת רחב למנסח. לדבריה, הפרקטיקה שעוגנה בפסיקה היא ש"על הדו"ח המיידי לשקף בתוכנו, בצורתו ובניסוחו את מהותו המיידית של האירוע המדווח, באופן שיאפשר למשקיעים לקבל החלטה נכונה".

שריזלי קבעה שלמרות שהטעות בתשקיף היתה טכנית לכאורה, הרי שיש לה פוטנציאל השפעה על עסקי התאגיד ושער מניותיו וזהו המבחן הקובע. לכן, היה מקום להוציא דיווח מיידי, אם כי הגדרת הטעות בדיווח המיידי כ"טעות סופר" היא מדויקת. גם כשנכתב שהטעות התגלתה "לאחרונה", אין בכך חוסר סבירות.

עוד קבעה השופטת שניסוח הדו"ח המיידי לא היה מטעה. "לא מצאתי פגם בניסוח פיסקת הדיווח. הגישה שהגדירה משקיע סביר כ'אזרח קטן, בלתי מיומן וחסר הבנה בשוק ההון' חלפה מהעולם, וכיום ברור שמשקיע סביר יבקש סיוע ממומחה אם פרט בתשקיף אינו ברור לו" ציינה.

שריזלי קבעה שאמנם ראוי היה שהתיקון יפורסם בדו"ח נפרד, אולם פרסומו כפי שנעשה אינו "בלתי ראוי". זאת, לדבריה, משום שהחוק אינו אוסר לשלב דיווחים יחד. "הדיווח סטה מהנדרש רק בהבלטתו בתוך הדו"ח. היה עליו להיות בולט לעין הקורא", קבעה.

אלא שלדברי השופטת, "בהיעדר הוראות מפורשות בחוק הקובעות חובה ספציפית שהופרה, ספק רב אם ניתן להרשיע בפלילים, שהרי שיקול הדעת המסור למנסח הוא רב וקיים מתחם סבירות רחב, המכיל צורות שונות של דיווח המקיימות את הוראות החוק".

שריזלי לא נאלצה להכריע בשאלה אם אי-ההבלטה היא עבירה פלילית, משום שהעדיפה את גרסתו של שמעונוב על זו של ברנע ("עדותו של ברנע היא כה קלושה עד שלא ניתן לבסס עליה ממצא עובדתי"). היא קבעה שלשמעונוב לא היתה אחראיות עצמאית לדו"ח ולניסוחו ואף לא אחריות משותפת עם ברנע. זאת, לדבריה, משום ששמעונוב רק סייע לברנע, ואם היה ראוי להבליט את הדיווח בכותרת, האשם הוא בברנע, שהיתה לו אחריות מוחלטת לדיווח לפי מבחן השליטה. (ת.פ. 5072/05).