יסודות רעועים

במשך שנים, המרכיבים המסורתיים של הבטון היו אגרגט גס ודק, מים וצמנט. בקרת איכות מסודרת של הבטון התנהלה באופן שוטף וכאשר לפני כמעט 30 שנה הוצאו סופית מוטות הברזל המפותלים מהבטון, לטובת הפלדה המצולעת, גברה בכולם התחושה של שדרוג הפלדה והבטון המזוין.

אלא שכל זה לא קיים יותר. קיימת שחיקה מהותית בבקרת האיכות של מרכיבי הבטון המזוין (הבטון והפלדה, כל אחד בנפרד) וקיימים לחצים להוריד את רמתם עד לרמת עולם שלישי. וכל זה בחסות "תקינה", באצטלא של התאמת התקינה הישראלית לתקינה האירופית.

פלדה לא בדוקה

שלושה סוגי מוטות ברזל קיימים היום בישראל: אלה המשמשים לרשתות מרותכות וחוזקם 400 או 500 מג"פ (חלקים או מצולעים), מוטות חלקים בעלי חוזק כניעה של 230 מג"פ, ההולכים ונעלמים מן השוק באופן כמעט מוחלט - הן מסיבות כלכליות והן מסיבות טכנולוגיות, והסוג השלישי - מוטות ברזל בודדים מצולעים. הסוג האחרון תופס כ-95% מצריכת מוטות הפלדה לבטון.

אף לא אחד מסוגי הפלדה הנמצאים בשימוש בארץ נבדק בדיקה תקנית במאמץ מקסימאלי, כמקובל באירופה, אשר אליה אנחנו שואפים לכאורה להשתוות. אי לכך, אין שום ראייה כעת ולא היתה אף פעם בעבר שהפלדה בה אנחנו משתמשים בארץ מתאימה לביצוע מבנים עמידים ברעידות אדמה. עובדה זו ידועה לא פחות מ-15 שנה, אולם שום ועדה (טכנית או מומחים וכו') לא עושה דבר לתיקון הפגם. בכל הועדות הללו יש רוב ליבואנים, יצרנים, ספקים ומשווקים למיניהם.

חמורה עוד יותר היא העובדה שכמעט כל הבדיקות להתאמת הפלדה לתקנים נעשות בארצות ייצור הפלדה, הרחק מעיני בעלי המקצוע בארץ.

כדאי כמובן לזכור: ישראל יושבת באזור סיסמי מובהק. כל חצי שנה יוצא "המתריע התורן" בצעקות רמות, עושה כותרות בעיתונות ורץ לועדות הכנסת להקים את המהומה התקופתית, אך מעשה אין.

המוסיף גורע

יתרה מכך, גם הבטון המסופק לאתר הבניה מזמן אינו כולל את ארבעת המרכיבים המסורתיים בלבד. הוא כולל מוספים, גם כאשר הם לא נתבקשו על ידי מתכנן המבנה.

הבטון המסופק הינו בדרך כלל בעל חוזק גבוה מן המבוקש, לעתים גבוה הרבה יותר מדי. להסיר ספק: חוזק גבוה ביותר מדרגה אחת אינו יתרון, ולעתים הוא חסרון גדול. הוא יהיה בעל תכונות אשר לא נחזו על ידי מתכנן המבנה, לא נתבקשו על ידו ואינן רצויות לו.

המוספים עצמם הינם חומרים כימיים אשר מוסיפים לבטון מספר קילוגרמים למ"ק בטון טרי. בחלק מן המקרים הוספת המוספים נעשית ביוזמת המתכנן, בין אם הסתייע במומחה לחומרי בנין או לא, אבל כל הבטון המסופק לאתרי הבנייה, ללא יוצא מן הכלל, כולל מוספים.

היצרנים מוסיפים אותם על מנת להגן על עצמם בפני אי עמידה בחוזק הבטון שיגיע לאתר, אולם הם אינם מספקים שום מידע על המוספים אשר נוספו מיוזמתם. לבטון נוספו תכונות מכניות ואחרות, חלקן חיוביות וחלקן שליליות, או שונו תכונות אחרות, אבל אין לאף אחד שליטה על כך.

הבעיה היא, שהמצב נוח לחלק גדול מן הגורמים ובעיקר ליצרני הבטון, העושים ככל העולה על דעתם.

כך לדוגמא, הצמנט הינו מרכיב עיקרי בבטון, בחשיבות ולא בנפח. בשנים האחרונות חלק מכמות הצמנט מוחלפת באפר פחם (או חומרים דומים). השימוש באפר אינו פסול, אך הוא דורש ידע ונסיון בשינוי יחסי התערובות, דרכי ההכנה והעיבוד וכן תכונות חוזק ותכונות מכניות של הבטון המוגמר.

ביטול הבדיקות

בארץ קיים תקן ישראלי רשמי (חלק מחוקי מדינת ישראל), אשר נועד להסדיר את ייצור, היבוא, השיווק והשימוש בצמנט. לועדת התקינה אשר אישרה את "תקן 1" היה אמנם את הידע לכתוב שבארץ קיים ידע לשימוש המכיל אפר פחם רק בשיעור שלא עולה על 10%, אך לא היה לה האומץ לאסור בצורה קטגורית את השימוש בצמנטים אחרים.

כתוצאה מכך, קיימת הסתערות של משווקי הצמנט על השוק, אשר משווקים צמנט בעל תכולת אפר פחם גבוהה, באצטלא כאילו להם יש את הידע. כך לא מנהלים את השימוש בחומר חשוב זה, אשר השימוש בו אמור להיות מוסדר בחוק. ידע קיים משמעו הידע לייצר את הבטון בצמנטים אלה, הידע להשתמש בהם, הידע לדעת מה השפעתם (לפי כמות אפר הפחם) על התכונות המכאניות ותכונות החוזק של הבטון, והידע לבדוק את כל אלה. כל עוד זה לא קיים, אסור ואולי מסוכן להשתמש בצמנטים אלה.

אך לא די בכך. יצרני הבטון לוחצים לחץ אדיר לבטל את כלל בדיקות הבטון הטרי המגיע לאתר הבנייה. הם מצידם, רוצים להסתפק בבדיקות שהם עורכים כבקרת איכות פנימית שלהם. נבהיר: מפעל בטון המייצר כמויות בטון מסדר גודל בינוני ומעלה אמור לקיים בקרת איכות פנימית, אשר נועדה להקנות בטחון למפעל, כלפי עצמו, לצורך השיווק שלו. אלא שבדרך הארוכה משערי המפעל ועד להגעת הבטון לאתר עובר זמן, שנויי טמפרטורה ומיני אירועים אחרים. לפעמים, כאשר מרחק ההובלה גדול, מוסיפים את המים ומתחילים בערוב רק זמן לא רב לפני ההגעה לאתר, כך שאין כלל לדבר על בקרת האיכות של היצרן.

וחשוב מכל - אין מדינה בכל אירופה (אוסטריה, גרמניה, שוויץ, צרפת, איטליה, אנגליה, ספרד, פורטוגל ואח') וגם ארה"ב וקנדה, בהן מוותרים על בדיקת הבטון הטרי המגיע לאתר.

"עולם שלישי"

אנחנו מצויים כעת במצב קריטי, בכל הנוגע לחומר הבנייה העיקרי בישראל - הבטון המזוין. מדובר על בעיות ופגמים בשני מרכיביו : הבטון ומוטות הברזל בו.

אם המצב הזה יימשך ונמשיך להיכנע לדרישות וללחצים, נגיע בקלות לרמת "עולם שלישי". מעולם אמנם לא עבדתי בארץ מארצות העולם השלישי, אך ספק אם חברות בינלאומיות רציניות הפועלות שם מסכימות לקיים עבודות הנדסה ברמה כזאת. ידוע לנו ההיפך - עבודות ההנדסה הענקיות המתנהלות במפרץ הפרסי מנוהלות בבקרת איכות הגבוהה ביותר בעולם.

בשום פנים ואופן אין להשלים עם כך. ויפה כמובן שעה אחת קודם (האסון).

בתגובה, מכון התקנים מסר כי הוא מאמץ תקינה בינלאומית/אזורית, על פי חוק התקנים. "מכון התקנים סבור שתהליך זה רק מעלה את רמת התקינה בישראל ולא מובילה לעולם השלישי". יתרה מכך, לדברי המכון, בשנים האחרונות חל שיפור משמעותי באיכות חוזק הבטון במדינת ישראל ושיעור הכשלים ירד מרמה של 10%-15% בשנת 1998 ל-2%-4% בשנת 2006.

מעבר לכך, דוברת המכון מציינת כי במדינת ישראל מתקיימת בקרת איכות לבטון המסופק לאתרי הבניה בצורה אינטנסיבית ביותר. "היקף הבדיקות חורג לעיתים מכל הגיון סטטיסטי, אך נדרש על פי התקנים הקיימים. בניגוד לטענת ד"ר פיזנטי, יצרני הבטון אינם לוחצים לבטל את בדיקות הבטון באתרים ולהסתפק בבקרה עצמית בלבד. בקרת איכות הבטון על פי התקן האירופאי מבוססת על בקרת עצמית של היצרן עם פיקוח גופי התעדה, אולם אימוץ גישה זו נדחה כאמור, לפי שעה. בנוסף, בניגוד לאמור בכתבה, EN206 (התקן האירופאי לבטון) מיושם במרבית מדינות אירופה".

יחד עם זאת, מודים במכון כי אכן אין מספיק ידע אצל חלק מהגורמים המקצועיים בענף בכל הקשור לתכונות החומרים והשפעתם על טכנולוגיית הבטון ותפקודו "ובהחלט קיים מקום לשיפור בנושא זה".

לדבריהם, "כל אדם (כולל ד"ר פיזנטי) יכול ליזום רוויזיה לתקנים קיימים שלדעתו צריכים לעדכן. קיים תהליך מובנה בתקינה המאפשר בדיקת התקן ושינויו על פי הצורך". "

הכותב הינו יו"ר ועדת המומחים לחוקת הבטון - עקרונות.