כבוד למגזר

כל משתתפי יום העיון שנערך השבוע בג'לג'וליה, בנושא כניסת פעילות גופי השימור למגזר הערבי באיחור של כמה עשרות שנים, דאגו להדגיש כי אין מדובר בסוגיה פוליטית, אלא תרבותית-היסטורית. כאילו שהדרך אל ליבם וכיסם של אדוני הארץ תיחסם אם יועלו ויודגשו טענות על גירוש, הרס, קיפוח וגזענות.

אולי הטקטיקה צריכה להיות דווקא הפוכה. אולי אם מקבלי ההחלטות יגיעו להכרה, אפילו בינם לבין עצמם, שעל מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית חלה חובה מוסרית לשמר את המעט שעוד נותר, את השרידים האחרונים של התרבות הערבית שהיתה קיימת כאן לפני קום המדינה, ייפתח יותר מזרזיף של 1.2 מיליון שקל תקציב לשנה, עליו בישר בחגיגיות שר המדע התרבות והספורט, ראלב מג'אדלה.

עוד יותר מחובה כלפי העבר, יש כאן הזדמנות פז לשפר את העתיד, את היחסים בין יהודים לערבים במדינת ישראל. כמה גאווה ותחושת שייכות תיצור שיקומה, שימורה או שיחזורה של טירה ערבית עתיקה או מסגד בלב עיר ערבית? מה חינוכי יותר עבור הנוער הערבי, הגדל על ברכי הקיפוח וההזנחה, מאשר לראות את המדינה מכירה בעברם ומורשתם, משקמת את אתרי התרבות והדת שלהם, והופכת מזבלות ותלי אבנים לפנינות תיירותיות שיהפכו למקור גאווה? זאת עשויה להיות ההשקעה החברתית המשתלמת ביותר שישנה, ובזול יחסית. כאן לא מדובר במאות מיליונים.

במסגרת התנעת התהליך מינתה לראשונה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל שני רכזי שטח אזוריים ערביים, שנכנסו לתפקידיהם לפני 4 חודשים: נאטור מואייד מנהל מרחב מרכז, ואמיר מזאריב, מנהל מרחב צפון. לנגב טרם ניתן מענה.

יחס של 1:1000

מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, יוסי פלדמן, איש מבוגר שמכיר כל אבן בארץ ובר-סמכא מס' 1 לענייני שימור, הודה במצב העגום: "במגזר הערבי נעשה הרס מאוד משמעותי באתרי מורשת. אחד הדברים שהיה חלק מהתרבות המקומית הוא גרעין הכפר הערבי. כמעט שלא נותר גרעין שכזה בשום יישוב. למרות זאת, יש עוד הרבה דברים שאפשר להציל. אינני תולה תקוות רבות בממשלה, ולכן יש לגייס כספים ברמה הבינלאומית. את השלב הראשון של העבודה יש להשקיע בתכנון ובהצלה. עבודה שכזו מחייבת פרוגרמה - בלי תוכניות האתרים ייהרסו. רק אחרי התכנון אפשר לבצע, תוך לימוד של השטח ועשיית סקר מקיף שייקבע מה ראוי לשימור.

"ביישוב היהודי ישנם עשרת אלפים מבנים לשימור, ואילו ביישוב הערבי ישנם בינתיים רק עשרות. אחת הבעיות הקשות בשימור במגזר היא הקושי בשיקום בתים פרטיים, שאינם בבעלות ציבורית, ושדווקא הם חשובים וראויים לשימור. יש להתחיל בדבר חשוב ולא יקר - שילוט האתרים החשובים, ובכך אנו פונים לעזרת השר מג'אדלה. אנו במועצה עוסקים נטו בשימור מקצועי ולא בפוליטיקה, והמטרה היא לשמר כמה שיותר מבנים, שהם חלק מארץ ישראל ומתרבותה", סיכם פרידמן.

ראש מועצת ג'לג'וליה, פאיק עודה, דחף רבות לקידום תהליך השימור במגזר. בג'לג'וליה עצמה שני מונומנטים עיקריים לשימור - חאן עתיק וגדול מהמאה ה-16 שנמצא לצד כביש 444, ומסגד עתיק דרומית לכיכר הכניסה ליישוב. מצב החאן בכי רע - זבל ועשבייה ממלאים את האזור, אך כמה קשתות אבן מקוריות עוד עומדות על תילן, וניכר שיש למקום פוטנציאל.

גלובס: האם המגזר הערבי בשל לדעתך לשימור ולעלויותיו?

עודה: "הכל עניין של תרבות. יהיה קשה לגייס משאבים לכך במגזר הערבי, אך כמו שאומרים בערבית - 'אי אפשר לטגן ביצה על מים', כלומר: צריך כסף לקנות שמן".

אז מהיכן יגיע הכסף?

"אנחנו כבר התחלנו בנסיונות לגייס כספים ממדינות המפרץ, כגון קטר. בדומה לתהליך שנעשה בתחום הספורט - הקמת אצטדיון הכדורגל דוחא בסכנין - אנו מנסים ליישם זאת גם בתחום השימור. יש לכך סיכוי".

באילו סכומים מדובר?

"שימור החאן של ג'לג'וליה ושיחזורו יעלה לפי הערכותינו 18 מיליון שקל. התכנון הוא לנקות, לשחזר ולחשוף את הריצפה הציורית המקורית, ובתום השחזור לפתוח במקום שוק עירוני תיירותי. בסופו של דבר, כל פרויקט שימור חייב להיות מוצדק כלכלית, והדרך העיקרית לעשות זאת היא דרך התיירות. אם נביט מעבר לגבול - לירדן ולמצרים - שם נעשו פרויקטים גדולים מאוד של שימור ושחזור, והם הוכיחו עצמם כמחוללי תיירות וכמקור לגאווה מקומית".

לדברי יו"ר ועדת תכנון במועצה לשימור אתרים, אדריכל סעדיה מנדל, "שימור אתרים אינו נושא לנוסטלגיה, איך נראה היישוב פעם, אלא העיסוק הוא בתרבות, תרבות הבנייה. יישוב שנעים להסתובב בו הוא ישוב שיודע לספר את הסיפור שלו, מאיפה בא ולאן הוא הולך. ישראל נמצאת בפיגור משמעותי בתחום אחרי אירופה, שהחלה לשמר לאחר מלחמת העולם השנייה. בישראל רק בסוף שנות ה-80 התחילה התנועה, ואילו למגזר הערבי הגענו רק עכשיו. חובה עלינו להסתכל על הבתים נטו - ערכית, היסטורית - ולא מעניין אותנו הדעות הפוליטיות של האנשים שגרו שם. גם בתי המושבה הגרמנית שרונה, להבדיל, שמרבית תושביהם תמכו בנאצים, הם חלק מהסיפור של תל אביב וראויים לשימור".

הרבה כידוע תלוי בתחום התכנון, שמעבר לסמכות הרשויות המקומיות. מנהל אגף תוכניות מתאר מקומיות במשרד הפנים, אהוד יוסטמן, אמר כי 87 יישובים ערביים נמצאים בתכנון בכל הנושא לתחום השימור, וכי מינהל התכנון מנסה לסייע בהתארגנות. "הבעיה היא שאין מהלך ממלכתי מסודר לשימור, וישנה רק יוזמה פרטית. המגזר הערבי מתאפיין היסטורית בחולשה כלכלית, ולכן לא התפנה לעסוק בשימור. עם השיפור במצב הכלכלי מתחיל גם שינוי בתפישת השימור, וחייבים לעודד זאת ולסייע מבחוץ".

השר מג'אדלה התגאה במדיניות האפליה המתקנת בה נוהג משרדו, ובתוספת התקציב של 35 מיליון שקלים בשנה שקיבל. מג'אדלה קרא לכל הגופים לשלב ידיים עם המועצה לשימור. "יש לאתר את משוגעי השימור בכל יישוב - הם נמצאים שם, אותם אנשים שהדבר בוער בעצמותיהם כמו שאחרים נוהים אחרי כדורגל. יש לאתר אותם כבסיס בשטח ליצירת התודעה ומינוף הרעיון. יש כאלו שאומרים לנו - 'מה קרה לכם, אין לכם יותר מה לעשות, רק להתעסק עם שימור?' את התפישה הזו יש לשנות.

"קודם לתבוע מעצמנו"

"הממשלות לדורותיהן קיפחו את האוכלוסיה הערבית באופן מובנה, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא. אני מציע לבחור 15 אתרים מובילים, ולהתחיל איתם בתוך שנתיים. נמצא את התקציב הנדרש, שהוא עדיין רחוק מהתקציב הרצוי, כדי שנוכל בעוד שנה להתגאות שעשינו דבר ראוי לשימור המורשת הערבית. העניין מתקדם לאט לצערי, אך אנו מוכנים לצאת לדרך. לא נוכל לסגור פער של 60 שנה, אבל נוכל להתקדם. הכי חשוב זה להכניס תודעה לציבור שלנו, שיבינו שהבית של הסבא של הסבא הוא אתר חשוב שיש להפכו למרכז תרבות. הקצבנו 1.2 מיליון שקל כדי להתחיל בשבעה אתרים עוד השנה. 1.5 מיליון שקל נוספים יתווספו לתקציב הרגיל של השימור במדינה".

מג'אדלה הדגיש, כי "קודם אנחנו צריכים לתבוע מעצמנו, אחרת לא נוכל לבוא בטענות לממשלה ולגופי השימור. רק אז תהיה לנו זכות לתבוע מהגופים למלא את חובתם ולממש את זכותנו. לציבור היהודי אני קורא: הבעיות של האוכלוסיה הערבית הן בראש ובראשונה בעיה לאוכלוסיה היהודית. אם השכן שלך עני - הבת שלך בסכנה. זאת תעודת עניות למדינה שמקומות קדושים לא נשמרים, כגון המסגד בבאר שבע שרוצים להפכו למוזיאון, והמסגד הנעול בקיסריה, שיש לפתוח אותו. צריך לסגור פער של 60 שנה, לטובת היהודים ולטובת הדמוקרטיה".

דוברים נוספים מטעם המועצה לשימור אתרים הרצו בפני באי הכנס על תהליכי השימור, כאילו ללמדם את ה-א'-ב' של השימור. חומי נובנשטרן, עוזרת המנכ"ל, הציגה סקר אתרים היסטוריים ודיברה על השלבים בשימור - תיעוד, סקירה וביצוע. היא הציגה כדוגמא את הליך שימור בית התאומים ברח' מזא"ה 7-9 בת"א. מנהלת מחוז מרכז ות"א במועצה, תמר טוכלר, הדגישה את חשיבות שימור המרקם, ליבת היישוב. לא רק שימור של בניין מסוים, אלא של המתחם כולו, להעצמת הערך ההיסטורי והתיירותי, והציגה את הדוגמא המוצלחת של מזכרת בתיה. אלון בדיחי מהמועצה דיבר על מקורות פוטנציאליים למימון עבודות שימור אתרים, גיוס תקציבים ממשרדי הממשלה השונים, תרומות מקרנות, אנשים פרטיים וממוסדות. עו"ד גלית מרציאנו סיימה את הסקירה המקצועית בפירוט החקיקה הרלוונטית לתחום השימור, והחובה שבהקמת ועדת שימור בכל רשות מקומית.**

ron-p@globes.co.il