עוד הישג גדול לחמאס

בתקשורת הערבית יש שהפליגו בימים האחרונים עד כדי סברת-כרס על "ברית אסטרטגית" בין ירדן לחמאס, גם זו הגזמה פרועה. מה שקרה בפועל מדבר בעד עצמו: ירדן, בעצם, הכריזה - בלא הקשקשת של הצהרות רשמיות וקומוניקטים לעיתונות - שהיא נואשה לחלוטין מן הסיכוי למיגור שלטון החמאס ברצועת עזה, ומן היכולת להמשיך לאורך שנים בדיכויו בגדה המערבית.

לא לשכוח: לירדנים יש מומחיות עצומה בטיפול בתנועות האחים המוסלמים. אין להם מתחרה בתחום זה. במשך עשרות שנים הפך המלך חוסיין את השלוחה הירדנית של "האחים" לבת-ברית מפויסת של הכתר ההאשמי, כעין אופוזיציה דתית מטעם. ירדן היא שקלטה בזרועות פתוחות חלק ממנהיגי "האחים" שנמלט מן הגרדומים של נאצר, ואחד מהם אף נעשה שר בממשלת עמאן. ואילו חמאס בגדה המערבית - במקורו, ולהלכה עד היום - הוא סניף של הארגון בירדן, שהיתה שנים רבות מרחב המיגון של מתנגדי אש"ף הפרו-ירדנים.

אם הגיעו בארמון בסמאן למסקנה, שבעשור האחרון ניהלה ירדן קרב מאסף חסר תקווה לשבור את המתכונת המיליטנטית, המאיימת, שלבש חמאס - או אז יש להתייחס להערכותיהם בכובד ראש מרבי. במקום להמשיך בחרם על חמאס, שהחל ב-1999, במקום הנתק הפוליטי והמאסרים של הפעילים בגדה המזרחית - עובר המלך בזהירות לדפוסים של הידברות וחיפוש הבנות.

מדוע? התשובה של בני-שיחנו בירדן פשוטה למדי: הפסקת האש בעזה שכנעה אותם שישראל מהוססת, נרתעת מעימות צבאי גדול ובוחרת לחתור לייצוב, אך לא להכרעה. ומאידך, אבו-מאזן ושות' נתפשים בעמאן כעדת עסקנים נרפים, שלעולם ידברו על רענון הפתח ואף פעם לא יממשו את ההבטחה. יתרה מזאת, הירדנים הם שמאמנים כעת את הגדודים החדשים של משמר הנשיאות הפלסטיני (במימון אמריקני ובפיקוחו של גנרל דייטון). הם יודעים יפה שלא מהם תבוא הגאולה.

למלך לא נשארה, אפוא, ברירה אלא להקדים תרופה למכה. הוא שיגר את ראש המודיעין הכללי רב העוצמה שלו, גנרל מוחמד זהבי, להתמקח במישרין עם שליחי החמאס (מוחמד נזאל ומוחמד נסר) על תנאי הפיוס. בשלב האחרון הצטרף למפגשים החשאיים גם ראש לשכת החצר, באסם עוואדאללה היעיל-פעיל, ועכשיו זה רק עניין של זמן עד שחאלד משעל יזכה את הירדנים בביקור כמו-ממלכתי.

להגנתם אומרים אישים ירדניים, כי הם הקפידו יותר מכל ממשלה ערבית אחרת לקיים את המצור על חמאס. אבל, הם מזכירים, אפילו מצרים - השרויה כעת במתיחות-שיא עם חמאס בעזה - שקועה בשיח ושיג אינטנסיבי עם חמאס. מדוע יידרשו דווקא הם להיוותר יותר אדוקים מאשר מובארק?

קווי המתאר של העסקה עוד יתבהרו במורד הדרך, אבל לא קשה לנחש מה טיבם: החמאס יתחייב שלא לפעול בתוך ירדן בשום צורה. בראש ובראשונה, לחדול מניסיונותיו להפוך את האחים המוסלמים בממלכה לגרורים שלו, אחרי שהאגף הניצי הפרו-חמאסי בשורותיהם ניצח בבחירות הפנימיות שנערכו באחרונה למועצת שורא, מוסד ההנהגה שלהם. שנית, החמאס יקבל על עצמו שלא להשתמש בכוח שהוא עתיד לצבור בגדה כנגד המלך, או לשם ערעור השקט בארצו. במיוחד רוצה גנרל זהבי שחמאס לא יאפשר לאיראנים לרכוב עליו בדרכם לעמאן.

כנגד זה תסיר ירדן את החרם, וגם אם תתמיד, כצפוי, בתמיכתה באבו-מאזן ושות' לא יינתן לזה מימד של פעילות אנטי-חמאסית ישירה. לשון אחר: ירדן תהיה מוכנה לקיים מערכת יחסים קורקטית עם מציאות שבה החמאס הולך לסוג של פשרה עם הפתח וחוזר לתפקד במלוא התנופה בגדה.

עיתונאי ירדני חשוב, ראמי חורי, כתב לפני ימים אחדים שהמודיעין הירדני "אינו פועל לפי תחושות בטן, אלא על בסיס היכרות מצוינת עם השטח". יש לו מקורות אמינים וסקרי דעת קהל משלו, וכולם הצביעו על ההכרח לבלוע צפרדע ולהתחבק עם חמאס. בחוסר חשק אבל בנחישות הולך עבדאללה במסלול זה.

בקצרה: עוד הישג גדול של חמאס.

הכותב הוא פרשן לענייני ערבים של ערוץ 2