הונאת מיידוף עבר פלילי

כלכלה אינה מדע מדויק. היא עוסקת בהתנהגות אנושית, ולכן חוקיה אינם תקפים כמו אלה של הפיזיקה. למרות זאת, סטודנט למינהל עסקים בקורס למימון לא היה מתקשה לענות על השאלה "מה חשוד במנהל תיקים הטוען שהוא יכול להשיג תשואות הגבוהות משמעותית מהממוצע, שנה אחרי שנה".

הסטודנט היה מסביר: לאורך זמן, תשואות חוזרות לממוצע, וסיכונים שלוקחים כדי לקבל תשואה עודפת מתממשים רק מדי פעם. ובכל זאת, מנהלי כספים של קרנות צדקה, מנהלי השקעות בקרנות גידור ואנשי רשות ניירות ערך בארצות הברית לא ראו שום דבר חריג בדיווחים השנתיים של החברה של ברנרד מאדוף.

מישהו מהם יכול היה לשאול מאיפה באים הרווחים, החוזרים שנה אחרי שנה; באילו נכסים השקיע מאדוף; והאם הגיוני שהוא ירוויח את הסכומים שהוא טען שהרוויח. זה לא מה שקרה, וזה אומר לא מעט על הרגולציה האמריקאית ועל תאוות הבצע האנושית. זה גם אומר משהו על בתי ספר למינהל עסקים, שהכשירו את המנהלים האלה.

מאדוף עשה שימוש באחת ההונאות המוכרות, שיטת הפירמידה, שבה המצטרף החדש משלם את הרווחים של המצטרף הוותיק. לפני שלושים שנה פרסם ההיסטוריון הכלכלי צ'רלס קינדלברגר ספר ושמו Manias Panics and, Crashes שדן במשברים פיננסיים. פרק חמש של הספר, שהפך לקלאסיקה, הנקרא "לידתן של הונאות", היה יכול להועיל מאוד לכל מי רצה להימנע מהפירמידה של מאדוף. מספיק היה להסתכל מסביב כדי להבין שבשלו התנאים להונאות כאלה, ולהתחיל לחפש מועמדים. בוגרי מינהל עסקים היו יכולים להפיק תועלת גדולה יותר מקריאת ספרים כאלה מאשר מעוד טקסט על בניית חוזים או אופציות.

לכן, בין הרפורמות הגדולות ברגולציה, טוב יעשו הרשויות בעולם אם יחייבו סטודנטים למימון ללמוד כמה קורסים בהיסטוריה. הם לפחות ידעו איפה כשלו קודמיהם.