מי שמתבונן על שוק מוצרי הצריכה האלקטרוניים האישיים, עשוי לחשוב שהוא מתנהל בהרמוניה גלובלית. כל היצרנים בעולם משיקים כיום מוצרים ועזרים שתואמים זה לזה בצורה מופתית ומי שרוכש עכבר, מצלמה או כרטיס זיכרון יודע, שהם יוכלו "לדבר" ולהחליף מידע עם כמעט כל המחשבים ומוצרי הצריכה הרלבנטיים, ללא הבדל תוצרת ומחיר.
נדמה, שאפילו התקשורת האלחוטית האישית מיישרת קו גלובלי. אם רכשתם אוזניית בלוטות' של יצרן סיני ב-30 דולר היא תדע לפעול עם הטלפון הסלולרי המפואר שלכם שמיוצר באירופה, ומחשב נייד עם רכיב ה-WI-FI יכול להתחבר באותה יעילות לרשתות אלחוטיות בניו-יורק או בלאגוס.
אלא שמתחת לפני השטח, מתחוללים מאבקים טכנולוגיים אלימים ממושכים. תעשיית האלקטרוניקה היא תחרותית וכל יצרן יודע שאם יצליח להפוך לסטנדרט עולמי תקן חדש שאותו פיתח, או לפחות אימץ ראשון, הדבר יקנה לו בעתיד יתרון תחרותי עצום.
המאבק הטכנולוגי הוא מלחמה לכל דבר. כל צד מנסה לגבש מאחורי התקן שלו קואליציה שמורכבת משמות גדולים בענף - לרוב, יצרניות תוכנה ושבבים מהליגה הבכירה - לגייס תמיכה מממשלות ומגופי רגולציה ולקדם את התקן שלו באמצעות כנסים, סיקור מדיה וחלוקה פזרנית מאוד של דוגמאות.
פוטנציאל גדול
התוצאה היא, שיכולות לחלוף שנים רבות בין סיום הפיתוח וההמחשה של ההיתכנות והיעילות של טכנולוגיה מסוימת ועד שהיא הופכת לתקן גלובלי - אם בכלל. תקן הבלוטות', למשל, חיכה לזה כמעט חצי עשור, ויש טכנולוגיות - כמו שיטות השידור הסלולריות - שעד היום לא הושגה בהן תאימות גלובלית.
המלחמה הגדולה ביותר, שמתחוללת בימים אלה, היא על תקן החיבור האלחוטי העתידי של עזרים וציוד היקפי, שמכונה Wireless USB. הרעיון מתומצת בתוך השם: ליצור סטנדרט תקשורת אלחוטית נפוץ ואחיד לטווחים קצרים, שיכול לפטור את המשתמשים מהצורך בכבלי ה-USB המוכרים, שמתרבים בהמוניהם.
התחליף האלחוטי יעיל לטווח של שלושה עד עשרה מטרים - לא יותר מהטווח של כבל USB פיזי - אולם יש לו שני יתרונות מרכזיים. רכיב USB אלחוטי בודד במחשב או במחשב כף יד יכול לתמוך בו זמנית בלמעלה מ-100 מכשירים ועזרים חיצוניים ויש לו קצב העברת נתונים מהיר שנע בין 110-480 מגהביט לשנייה, בהשוואה לכ-3 מגהביט לשנייה בתקן הבלוטות' הקיים, למשל.
פירוש הדבר, שמי שרוצה להוריד סרט ממצלמת וידיאו דיגיטלית לכונן הקשיח, למשל, יוכל לעשות זאת באמצעות התקן החדש בשניות ספורות ללא צורך בכבלים.
בתקן החדש טמון גם יתרון פוטנציאלי בכל הנוגע למזעור ולתכנון הנדסי של עזרים ומוצרי צריכה אלקטרוניים בעתיד. יצרני מחשבים ניידים, למשל, לא יצטרכו לתפוס כל פינה פנויה במסגרת החיצונית כדי לדחוס עוד ועוד חיבורי USB, יצרני מצלמות דיגיטליות יוכלו לחסוך את ההתקנה המורכבת של שקעים שבריריים לכבלים.
יוצאים למלחמה
הפוטנציאל הוביל בתחילת 2004 ליצירה של קואליציה גלובלית לקידום תקן ה-WUSB, בה ניתן למצוא שמות כבדי משקל כמו LSI, HP, מיקרוסופט, NEC, פיליפס וסמסונג. הבסיס לתקן החדש הוא תחום התדרים לטווח קצר UWB, שאותה אישר ה-FCC האמריקני ב-2001. החברות בקואליציה סיימו לגבש את התקן האחיד שלהן ב-2005 ושנה מאוחר יותר הציגו 5 חברות שונות אבות-טיפוס פועלים ראשונים עם תאימות תקשורת מלאה ביניהם.
מוצרים מסחריים ראשוניים הושקו בשנה שעברה וכללו בעיקר שבבים וכרטיסים, שמיועדים להקנות יכולת USB אלחוטית למחשבים. התמונה נראתה אופטימית ומחקרים צפו כי השוק העולמי למוצרי USB אלחוטיים יחצה את קו ה-100 מיליון דולר ב-2008.
אלא שאנחנו בישורת האחרונה של 2008 וקיימים מעט מוצרים מסחריים שתומכים בתקן. אחת הסיבות לעיכוב הוא קיומם של תקנים מתחרים, שמבוססים גם הם על טווח התדרים של ה-UWB ומיועדים לאותה מטרה - ניתוק הכבלים - אך לא תואמים את ה-USB האלחוטי.
יצרנית האלקטרוניקה סייפרס, מציעה תקן אחר, שקרוי גם הוא USB אלחוטי, אך אינו תואם את זה של הקואליציה ומסוגל לפעול בקצבי העברת נתונים נמוכים יותר, בתחום תדרים שונה, לטווחים של עד 50 מטר בעיקר במקלדות ועכברים. גם לפריסקייל יש תקן דומה, שאותו היא מכנה USB חופשי מכבלים.
מבולבלים? אתם לא היחידים. המבוכה בשוק הגיעה לכך, שהקואליציה הראשונה של ה-USB האלחוטי החלה להצמיד למוצרים התומכים בטכנולוגיה שלה את הכינוי Certified - ואף פתחה אתר שנועד לסייע לצרכן למצוא מוצרים תואמים. אפילו יצרני המחשבים וציוד הקצה, שחברו לקואליציה המרכזית, מהססים לשים את כל הביצים האלחוטיות בסל אחד. כמה יצרנים מנסים להיכנס לשוק בכל מחיר אבל הקליטה איטית. בתעשייה בכל זאת שומרים על אופטימיות ונאחזים בדור חדש של שבבים תומכי USB אלחוטי מייצור המוני, שיושקו בינואר בתערוכת CES ושימשו כבסיס להטמעת היכולות החדשות בשורה ארוכה של מוצרי צריכה. שנת 2009, כך הם מבטיחים, תהיה השנה בה נשתחרר מהכבלים. נחכה ונראה.