השרפת וגם ירשת?

בספטמבר 2004 עלתה באש חנות לממכר פרחים ועציצים, הממוקמת ברח' השומרון בתל אביב, מאחורי תחנת האוטובוסים הישנה (יודגש כי אין בנאמר בכותרת משום רמז על הצתה). החנות, שקיימת במקום מזה כ-70 שנה, שייכת למשפ' קרבס, אשר יש לה יש זכויות של דיירות מוגנת בחנות עצמה, ואף זכויות בעלות יחסיות בחלקה (במושע).

הגב' קרבס מיהרה לתקן את הגג השרוף. עיריית תל אביב הזדרזה מצידה להוציא לה צו הפסקת עבודות מנהלי, ובין הצדדים נפתחה מערכה משפטית.

קרבס פנתה בדיעבד לעירייה בבקשה למתן היתר בנייה להחלפת הגג השרוף בגג חדש, ונענתה בשלילה. סיבת הסירוב נעוצה בדרישת העירייה כי קרבס תחתים את כל בעלי הזכויות בחלקה, כנהוג בכל בקשה למתן היתר בנייה.

דרישה זו היתה כמעט לא מעשית, הואיל והחלקה משתרעת על פני 25 דונם בבעלות מאות בעלים, לרבות עיריית תל אביב עצמה. מסתבר, כי אין לשום בעל בית רצון ואינטרס לחתום לדיירת מוגנת על שיקום הגג השרוף שלה, שעה שנקרית בדרכו הזדמנות פז לפנותה מהמקום מהר ובחינם.

קרבס עתרה על הסירוב באמצעות עו"ד רונן ריכלין לוועדת הערר המחוזית בת"א (ערר 5260/07). עו"ד ריכלין טען כי בנסיבות העניין אין זה צודק והוגן לדרוש החתמת מאות בעלים בעלי אינטרס מנוגד המעוניינים לפנותה בחינם, מה גם שדרישה שכזו משמעותה מתן פתרון אולטימטיבי ויעיל לפינוי דייר מוגן מהר ובחינם.

ועדת הערר קיבלה את הערר, ופסקה ב-1.3.09 כי יש להכיר בזכות הדיירת להגיש בקשה למתן היתר בנייה לשיקום נזקי השריפה על בסיס היותה דיירת מוגנת. בכך למעשה מנעה ועדת הערר אפשרות של יצירת פירצה מסוכנת, שעלולה להביא בעלי בית בלתי ישרים למצוא דרכים "יצירתיות" לנישול דיירים מוגנים מהר ובחינם.