סימן לבועת האשראי החוץ-בנקאי

ברגר גייס את האג"ח בריבית של כ-7.5%, גובה ריבית שנראה היום מצחיק (בנק דיסקונט, לדוגמה, השלים לאחרונה גיוס אג"ח בריבית של 8.7%). אבל המשקיעים המוסדיים לא רק שהלוו לברגר בקלות כספים, אלא באחת הסדרות אף לא דרשו בכלל בטחונות.

הבנקים, כמובן, ידעו לשמור על עצמם טוב יותר. הם הלוו לברגר סכומים נמוכים משמעותית לעומת הסכומים שגייס משוק ההון. חובות ברגר לבנקים עומדים על פחות מ-50 מיליון שקל לעומת 150 מיליון שקל באגרות החוב. למרות זאת, הבנקים, שמתן אשראי הוא מקצועם, זכרו לדאוג לבטחונות גדולים ככל האפשר. בנק הפועלים שעבד את מניות פריזמה ונטל ערבות אישית מברגר ואילו מזרחי טפחות שעבד לברגר מניות באנטר הולדינגס ולקח ממנו רכוש אישי כערבות. לאחר שיושג הסדר, אין ספק שהפסדי הבנקים מפשיטת הרגל של ברגר יהיו נמוכים משמעותית לעומת מחזיקי אגרות החוב.

בשורה התחתונה, בשעה שהבנקים נזהרו ודאגו לשעבודים מתאימים, הגופים המוסדיים, שמנהלים את כספי הציבור, הלוו לברגר ככל שרצה ולא טרחו לקחת בטחונות. את המחיר ישלמו כרגיל עמיתי קופות הגמל וקרנות הפנסיה.

2. אין ספק כי ברגר הוא דמות צבעונית ומעניינת בשוק ההון הישראלי. לא ניתן לחלוק על הכריזמה ועל היצירתיות שלו. אולם לצד הכריזמה, ידע ברגר גם לא מעט סכסוכים עם שותפיו העסקיים.

מבית ההשקעות דש יצא בטריקת דלת, לאחר ששותפו מיקי צולר ביצע השתלטות עוינת ואילץ את ברגר למכור את מניותיו. גם עם קרן מרקסטון, שותפתו בפריזמה, הפכה השותפות תוך זמן קצר למלחמת התשה שהדרדרה לסכסוך אישי. ואילו עם שותפו בטיב טעם, קובי טרייביטש, היחסים שהחלו כחמים ומפרגנים התקררו והפכו לקורקטיים במקרה הטוב.

כשברגר נשאל בעבר כיצד אנטר הולדינגס תצליח לעמוד בחובות הגבוהים שנטלה על עצמה, נראה היה כי אינו מוטרד במיוחד. ברגר תמיד ידע לשלוף פתרונות יצירתיים ותוכניות מרשימות שנראו נפלא על הנייר. אבל הנייר כידוע סופג הכל ובמפגש עם המציאות השתבשו תוכניותיו של ברגר.

אמנם בכל פעם הוא הצליח לנחות על הרגליים: לקחת עוד שעבוד אישי (כולל של ביתו הפרטי בסביון), עוד הלוואה, עוד מימוש של נכס, ובכך לעבור עוד משוכה בתשלומי החוב. אלא שהפעם, נראה כי עוצמת המשבר הנוכחי לצד מחנק האשראי כבר גדולים עליו. האיש שתמיד מצא פתרונות נאלץ היום להרים ידיים ולבקש סיוע מבית המשפט.