פקידים לא תמיד טועים

פרשנים רבים השמיעו לאחרונה קולות סיפוק כאשר בתהליך אישור התקציב ביבי נתניהו עקף את פקידי האוצר בכלל, ואנשי הכנסות המדינה בפרט. מגיע להם, אמרו הקולות, כבר הרבה שנים שפקידי האוצר מתנהגים כמנהלי המדינה, שוכחים שזו מדינה דמוקרטית שבה הנבחרים הם המחליטים, והפקידים מבצעים. התפטרותו של הממונה על התקציבים, רם בלינקוב, התקבלה כראיה ניצחת ל"שיגעון הגדלות" של פקידי האוצר. מה הוא חושב לעצמו, האשימו המאשימים, שראש הממשלה חייב לקבל את דעתו?

ברור שנבחרים אמורים להחליט, ופקידים לבצע. אבל האם המצב הפורמלי-חוקתי הזה הוא חזון הכול? האם אין מקום, בנסיבות המצדיקות זאת, לשיקולים מסוג אחר? האם הקו המפריד בין נבחרים לפקידים חייב להיות נוקשה - או שמותר להגמיש אותו? ואולי, במצבים מסוימים, אפילו רצוי להגמיש אותו?

פקידים כמו שופטים

יש חוגים המטיחים גם בשופטים את האשמה של נטילת סמכויות מתחומים השייכים לנבחרים - יוהרה ופגיעה בערכי הדמוקרטיה. וגם עליהם, על השופטים, נאמר שבפסיקותיהם הם מבקשים לנהל את המדינה. גם כאן, באופו אידיאלי, ברור שלא רצוי שהרשות השופטת תנגוס בסמכויות הרשות הנבחרת. אבל מה קורה כאשר יש ניגוד אינטרסים בין טובת הדמוקרטיה לבין טובת המדינה? מה קורה כאשר התוצאה של שמירה קפדנית על גבולות הדמוקרטיה היא גרימת נזק למדינה? לדוגמה: חוק מושחת ומשחית - האם אנחנו רוצים שהעליון ישאיר אותו על כנו, או שיבטל אותו, אפילו זה לא במאה אחוז על-פי הגדרת הסמכויות?

דמוקרטיה של הדדיות

דמוקרטיה צריכה להיות מבוססת על הדדיות. אני האזרח נותן לנבחרים סמכויות חקיקה וביצוע, ובתמורה אני רוצה מהם שיפעלו ביושר וביעילות לטובת האינטרסים של האזרחים. האם זה המצב אצלנו? האם הנבחרים שלנו ממלאים את מחויבותם בהדדיות הזאת? האם הנבחרים פועלים על-פי מה שטוב בשבילנו, או בהתאם למה שטוב להם? ולפעמים בניגוד למה שטוב לנו?

כאשר זה המצב - מאין יבוא עזרנו? איך היינו נראים בתחום השחיתות הציבורית לולא פסיקותיו האמיצות של העליון - גם כאלה שלפעמים חרגו מסמכויותיו? אפילו נפגעה הדמוקרטיה בכמה מקרים - האם זה לא עדיף על התוהו ובוהו שעלול לשרור כאן אם העליון היה נוהג על-פי הכללים הנוקשים של הפורמליסטיקה?

בחזרה לאוצר:

על מי אנחנו סומכים יותר לגבי שמירה על כספנו? על הנבחרים, שמצד אחד ממנים את עצמם לשרים של כלום וסגני שרים (בין השאר), ומצד שני דורשים מאיתנו להדק את החגורה המהודקת כבר מאוד? כך הם שומרים על האינטרסים שלנו? מאוד רצוי שיישמרו אצלנו כללי הדמוקרטיה ככתבם וכלשונם, אבל בשביל שזה יקרה הציבור צריך לסמוך על נבחריו. האם זה אפשרי במצב הנתון? הרי כמעט מכל בחינה השופטים והפקידים עולים על הנבחרים - במקצועיותם, בידענותם, ביושרתם ובאינטליגנציה שלהם. לכן, כשם שאנחנו צריכים לעודד את השופטים שישמרו על דרכה ואופיה של המדינה, כך אנחנו צריכים במצב העכשווי להעדיף את הפקידים, באוצר ובבנק ישראל, כשומרי הקופה של מדינת ישראל. ומה עם הדמוקרטיה, אתם שואלים? ובכן, אם הנבחרים לא יפגעו בדמוקרטיה, כפי שהם עושים לרוב, בטוח השופטים והפקידים לא יזיקו לה.

matigolan@globes.co.il