המטייחים החוקרים את הטיוח

הנורמה בצה"ל היא טיוח - זה כבר לא חתול ששומר על חלב, זה הקצין ששומר על הקצין

לפני כמה ימים פרסם היועץ מני מזוז חוות דעת מוזרה. זה היה קשור לפרשת אלוף משנה צ'יקו תמיר, שבית דין מיוחד החליט להורידו בדרגה לאחר שהורשע בשורה של עבירות שנבעו מכך שהתיר לבנו הקטין לנהוג ברכב צבאי.

בגזר הדין מתחו השופטים ביקורת קשה על משטרה צבאית חקירות (מצ"ח), וקבעו שהחוקרים לא עשו את עבודתם כראוי מתוך רצון "למנוע יציאתה לאור של האמת". האשמה קשה ביותר, במיוחד כשמדובר בגוף ובאנשים שהוצאת האמת לאור היא תפקידם. בית המשפט המליץ לכן שענין זה ייחקר על ידי הפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר), אביחי מנדלבליט.

על קביעה זו יצאה ביקורת ציבורית, שעיקרה כי אין זה ראוי ויעיל שהצבא יחקור את עצמו במיוחד לאחר שבית הדין קבע שהיה נסיון טיוח על-פי הוראות "מלמעלה". איך ייתכן כי אלה "מלמעלה" יחקרו את הטיוח לו הם אחראים? הנושא הובא להכרעתו של מזוז, והוא חיווה דעתו כי אין צורך לשנות מהמלצתו של בית דין המיוחד ואין בעיה שהנושא ייחקר במסגרת הצבא.

היום (ד) קיבל בג"ץ החלטה שיכולה ללמד עד שגויה עמדתו של מזוז. המדובר בפרשת המג"ד שהחזיק בפלשתיני כפות בנעלין בשעה שחייל שלו ירה לעבר הפלשתיני כדורי גומי. הפצ"ר החליט להאשים את סא"ל בורברג ואת החייל ל' בהתנהגות בלתי הולמת.

הפלשתיני וארגוני זכויות אדם עתרו לבג"ץ נגד החלטת הפצ"ר. הבג"ץ החליט לקבל את העתירה, כתב האישום בוטל והפצ"ר חוייב לשקול סעיפי אישום אחרים.

על מה נשענת החלטת הבג"ץ שהיא חמורה הן במהותה, והן בנדירותה? 3 השופטים, פרוקצ'יה, רובינשטיין ומלצר, קבעו כי סעיף האישום שקבע הפצ"ר - וזה אותו מנדלבליט מפרשת תמיר - לוקה ב"חוסר סבירות קיצוני".

את חוסר הסבירות הזה רואים השופטים, ורואה גם האדם הסביר. אבל לגבי קצין בצה"ל זה דווקא כן סביר. כי הנורמה שם היא לטייח עבירות של קצינים. ולצבא הזה, ולפצ"ר הזה, נותנים לחקור את קביעות שופטי תמיר על ... טיוח. זה כבר לא החתול ששומר על החלב זה הקצין ששומר על הקצין.