השערים של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" עסקו אתמול (ב') במשבר בין ירושלים לוושינגטון, או יותר נכון בין אובמה לנתניהו, שהרי הכול אישי. הכותרת ההירואית של מעריב היא "נתניהו: אני לא אתקפל", שזה די מצחיק, לא? כי מההיכרות שלנו עם נתניהו יש דבר אחד שאנו יודעים לבטח: הוא מתקפל מהר יותר משולחן פיקניק במוצאי יום העצמאות.
מאחר ולא ניתן לחשוד בעורכי "מעריב" שאינם מודעים לגמישותו של ראש הממשלה, מתקבלת הכותרת כבדיחה לא רעה בכלל. נותר רק לקוות שגם הקוראים קלטו את הקטע. גם כותרת המשנה בשער של "ידיעות אחרונות" עושה שימוש בהומור יבש, כמעט בריטי: מקורביו של נתניהו מצהירים כי "נשיא ארה"ב טיפס הפעם על עץ גבוה מדי".
אבל אל מול הכותרות הכמעט הירואיות האלה, מציבים שני העיתונים מאמרי פרשנות, מאת נחום ברנע ובן כספית, השופכים שניהם מים קרים על כל סוגיית העימות, ואומרים את מה שצריך להיאמר: מדובר בלא יותר מספין של נתניהו, עוד ספין ירושלמי. אכלנו כבר כמה כאלה, מה זה בשבילנו עוד אחד?
וכך, אל מול הכותרת ב"ידיעות אחרונות" המצהירה כי ירושלים במרכז הקונצנזוס מבהיר ברנע כי אין שום דבר קונצנזואלי בירושלים. אל מול עוז רוחו ואומץ לבו של נתניהו המשתקפים מהכותרת ב"מעריב" מבהיר כספית: זה לא עימות, זה משחק בין עכברים לפילים. "אנחנו מדינת החסות", כך כספית, "אמריקה יכולה לסגור לנו את השאלטר בכל רגע נתון ובלעדיה אין לנו תקומה". "במקרה הזה", נסחף מעט כספית, "יכול להיות שמדובר בסוף שלנו".
שני הפרשנים גם מביאים נתונים מסקר חדש ועגום, מבחינתנו, שנערך בארה"ב. התמיכה בישראל יורדת, לאף אחד אין כוח אלינו יותר. הסקר הזה בעצמו יכול היה להיות הכותרת הראשית: ידידה אחת יש לנו בעולם, וגם היא מפנה אלינו את גבה.
השאלה הנשאלת, אם כך, היא פשוטה: מה מקור הפער הזה בין הכותרות המתלהמות לפרשנויות המפוכחות? למה מעדיפים עורכי העיתונים לשפוך נפט על מדורת העימות, למה להלהיב את הציבור וליצור אצלו תחושה שאמריקה נגדנו, ושאובמה רוצה לעלות עם דחפורים על הכותל במקום לעשות שימוש בצינורות המים הקרים של ברנע וכספית השקולים? זו, אם לעשות שימוש במילותיו של ברנע, לא יותר מהצגה נבובה של פטריוטיות.
מודעות בחינם ב"ידיעות"
"ידיעות אחרונות" מקדיש חצי מעמוד השער שלו לחברת אל-על הפותחת מחלקה במחירי מינימום. חדשות טובות,
אין ספק, אבל התמונה של מטוס אל-על והכותרת "כחול לבן בזול" נראים כמו מודעת ענק בחינם. ולא מספיק השער של העיתון, המבצע מקבל גם את השער של מוסף "ממון". לחיים רומנו יש סיבה להיות מרוצה. "מחלקה זולה" ו"מחירי רצפה" הם רק חלק מהקומפלימנטים. אבל רק כיתוב תמונה קטן מן הקוטן מסביר את הדרוש הסבר: רק עשירית עד חמישית מהמושבים במטוס יהיו מוזלים.
זהו שוב אותו הפער המרגיז בין הכותרות המתלהבות לתוכן האמיתי. בין המציאות לבין הספין. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
