הציבור לא מטומטם, אבל הציבור עדיין צריך לשלם

1. בסוף החודש צפויה מועצת הכבלים והלוויין לקבל את ההחלטה הסופית בעניין הסדרת שידורי הספורט בישראל. המשמעות עבור חובב הספורט הישראלי היא "הרת גורל": איזה משחקים הוא יקבל בערוצים בתשלום, מה יהיה לו בערוץ הבסיס. להחלטה יש משמעות גדולה גם לערוצי הספורט: האם הרגולציה תאפשר להם מספיק משחק בשוק זכויות השידור, ובכך תאפשר להם "להתפרנס בכבוד".

הסדרת שידורי הספורט מחייבת תמרון ואיזון בין שני מישורי ההתנגשות. האחד, הרצון הצרכני לקבל הרבה ובחינם אל מול התמריץ העסקי לעבות ערוצי פיי כדי להגדיל את מקורות המימון של זכויות השידור המתייקרות. השני, העדר הסימטריה בין שני מפעילי הערוצים: חברת צ'רלטון מפעילה שני ערוצי תשלום (ספורט 1 וספורט 2). המתחרה, ערוץ הספורט, מפעיל ערוץ בסיס פתוח (ספורט 5), ערוץ בתשלום בעל נגישות רחבה (5 פלוס) ושני ערוצים בתשלום ("גולד" ו"לייב").

למה נחוצה בכלל רגולציה? האם אין מקום להניח לשוק לעשות את שלו? בעולם שידורים אידיאלי שבו כל צופה בוחר ומשלם עבור העדפותיו, יש לשחרר את הספורט מרגולציה ולצמצם את ההגנה רק לאירועים בעלי חשיבות לאומית מיוחדת. אלא שבישראל חבילת הבסיס היקרה מצדיקה הגנה רגולטיבית. ההגנה נועדה למנוע מעבר תכנים מהבסיס והערוצים הפתוחים לערוצים בתשלום. במצב זה, הצופה מקבל פחות ומשלם יותר. מבחינתו, אין זה משנה אם המשחקים עברו לערוץ "לייב" או לצ'רלטון.

הנה דוגמה למעבר של תכנים מערוצי הבסיס לערוצים בתשלום כתוצאה של חוסר אטרקטיביות עבור הגורם המשדר: עבור הליגה הגרמנית ששודרה בבסיס בעונה שעברה (בערוץ הספורט), משלם כיום חובב הספורט 50 שקל בחודש אחרי שעברה לצ'רלטון. והנה דוגמה הפוכה: את משחקי היורובאסקט הוא היה רואה בערוץ הבסיס או בחמש פלוס, אבל באליפות האחרונה הוא כבר צפה בהם ב"לייב".

2. מועצת הכבלים והלוויין מתלבטת בין שני מודלים. הראשון ("החלטת נובמבר") הוא פשוט: ריכוז שמנת הספורט (שידורים חיים בכדורגל, כדורסל וטניס) בארבעה ערוצים בלבד - חמש, חמש פלוס ושני ערוצי צ'רלטון. המודל השני, מורכב יותר, מעניק ל"לייב" אפשרויות שידור טובות יותר מאלו שהיו לו בהחלטת נובמבר.

בגלל שליטתו בערוץ הבסיס, ערוץ הספורט הוא היעד המרכזי להסדרה שעיקר עניינה הוא איכות הבסיס. המודל שמתיר את הרחבת ה"לייב" מתמרץ את הערוץ לרכוש תכנים שיעשירו את הבסיס. בהעדר תמריץ כזה, איבד ערוץ הספורט מפעלים שהיו בידיו כמו הליגה הגרמנית והליגה האירופאית בכדורגל.

אלא שהמועצה "גובה" מחיר תמורת ההקלה שמקבל ערוץ הספורט. ליתר דיוק שני מחירים משמעותיים. הראשון, קביעת מפרט עשיר ומחייב לערוץ הבסיס ולחמש פלוס. השני, השידור ב"לייב" מותנה בכך שהקצפת מכל מפעל תופרש ותשודר כ"מעשר" בערוץ הבסיס - משחקים מרכזיים בליגות שיירכשו, משחקי גמר (ולעתים גם חצאי גמר) במפעלי גביע.

לפני שנתיים, שודר ב"לייב" גמר גביע הליגה באנגליה בין צ'לסי של גרנט לטוטנהאם. לפי הרגולציה אז, זה היה מותר. היום לפי המודל השני זה לא יקרה. אם גביע הליגה יירכש על-ידי ערוץ הספורט, משחק הגמר יהיה מחויב להיות משודר בערוץ הבסיס והציבור יוכל ליהנות לפחות ממשחק הגמר בחינם. לפי מודל נובמבר, לערוץ לא היה תמריץ לרכוש את המפעל, ואז בהנחה שצ'רלטון היו מחליטים ללכת על המפעל - גם משחק הגמר היה משודר בצ'רלטון. דוגמה זו מסבירה את הסתירה לכאורה: למרות שהמועצה מעודדת עוד ערוץ בתשלום, היא מיטיבה עם הציבור.

שני "מחירים" אלה מבטיחים את איכות הבסיס. תרומה ציבורית נוספת היא רשימת האירועים המוכרזים, שכאן בישראל היא עשירה במיוחד (רשימת אירועים שמחויבים להיות בערוצים פתוחים). השילוש הזה - מפרט מעובה, "מעשר" הקצפת ורשימת האירועים המוכרזים - הוא הבשורה של המועצה לציבור לפי המודל השני.

3. מודל מורכב יותר הוא גם מקור לבעיות. בעיה ראשונה משמעותית: ככל שהרגולציה תחייב יותר שידורים בערוצים פתוחים, כך עלולים הערוצים לאבד בהם עניין מחוסר אטרקטיביות כלכלית וכלל לא יגשו לרכוש את הזכויות עליהם. השנייה: מה קורה למשחקים שחובה לשדרם בבסיס והם נרכשו על-ידי צ'רלטון, למשל המשחק המרכזי של הליגה האיטלקית. או כמו שקורה כעת עם משחקי הפועל ת"א בליגה האירופית, שמוחזקים בידי צ'רלטון אבל חייבים להיות משודרים בערוץ פתוח.

המועצה מנסה לגבש פתרונות לשתי בעיות אלה: במתן אפשרות לערוץ בתשלום לרכוש משחק שערוצים פתוחים מסרבים לרכוש ולשדר; וביצירת מנגנון של העברת חובה בתשלום של משחקים בין צ'רלטון לערוץ הספורט.

שני מנגנונים אלה סבוכים ועתירי בעיות שאין טעם לפרטם כאן. הם חשופים למניפולציות עסקיות ומשפטיות. מי שירצה להערים קשיים, ימצא את הדרך. מי שירצה לפעול בתום לב ענייני, גם כן ימצא את הדרך. צריך לזכור: המועצה לא מעדיפה מפעיל אחד על פני משנהו. לכן, ההטבה ל"לייב" במודל השני איננה העדפת ערוץ הספורט, אלא העדפת מפעיל הבסיס שפירושה העדפת הציבור. שני המודלים הם לגיטימיים, ולשניהם תשובות שונות לשאלה "מה הכי טוב לציבור".

4. אם נניח לרגע בצד את התחרות העסקית, ההתלהמות התקשורתית, מלחמות האגו והצרחנות הצרכנית - וכולם כאן בשפע - צריך לסיים במלה טובה. צ'רלטון, תמורת 50 שקל לחודש מספק שפע של שידורים ישירים של משחקי איכות. גם בעונת המלפפונים היבשה הוא שם יד על כל בוננזה ידידותית. בשבועות האחרונים שודר שם מבחר גדול של שידורים חיים ממוקדמות המונדיאל.

ערוץ הספורט קלט את משחקי היורוליג של מכבי ת"א לחמש פלוס, שנפתח לכל הצופים הדיגיטליים (1.15 מיליון בתי אב) וממשיך להקפיד על איכות אולפן וטאלנטים. בסך הכל, הצופה הישראלי מקבל מגוון רחב מהמשובחים בעולם כולו, ותמורה איכותית עבור כספו.

* עו"ד משה גורלי הוא יועץ הספורט של מועצת הכבלים והלוויין