בלוף החשבונאות

דו"חות כספיים הם לעתים כמו נקניקים. מי שקורא אותם, מי שנעזר בהם ומי שמסתמך עליהם בבואו להשקיע בשוקי המניות, לא ממש יודע ממה המספרים עשויים. כבר נוכחנו לדעת, במיוחד בחברות הנדל"ן, שכללי החשבונאות הם מצע פורה ליצירת יש מאין, רווחים שלא היו ולא נבראו, באמצעות הערכות שווי מהחלל החיצון, שכסף טוב קנה אותן. כפי שראינו, גם דו"חות מערכת הבנקאות בארה"ב לא ממש שיקפו או חשפו את הסיכונים שהם לקחו על עצמם.

אלו שמגינים על הדו"חות הכספיים במתכונתם הנוכחית מבקשים מאיתנו לחטט, לחפור ולנתח בין השורות את מצבו האמיתי של התאגיד ולא להסתמך רק על השורה התחתונה. דורשים מאיתנו לגלות בכל פעם ספקנות מחודשת ובריאה ומפנים אותנו לדו"ח תזרים המזומנים החשוב או למאזן החברה כדי לבדוק עד כמה היא ממונפת ועד כמה המינוף (שהפך בטעות למילה גסה באחרונה) מסכן את החברה ואם הוא מגובה בנכסים יציבים ומניבים.

הם צודקים, אבל גם מטעים: פעמים רבות השורה התחתונה, מראית העין של הרווחים שנוצרת ממשחקים במספרים, הופכת לזרם מזומנים היוצא החוצה מהחברה, אם זה בדיבידנדים ואם זה בדמי ניהול ובמשכורות נדיבות. בפועל, כללי החשבונאות היצירתיים משמשים כטריק למשיכת כספים "אמיתית" מהחברה, תוך הישענות על רווחי נייר, רווחים תיאורטיים, רווחים כאילו עתידיים, רווחים וירטואליים או כל רווח אחר שהוא בינתיים לא ממש "אמיתי".

הדוגמה האחרונה למתיחת כללי החשבונאות עד לגבול החוקי מגיעה דווקא מאחת החברות החזקות במשק, אחת החברות הבריאות בישראל, אחת החברות אשר לה תזרים מזומנים יציב שניתן רק לקנא בו. הסיפור הזה מגיע דווקא מחברת התקשורת המובילה בישראל - בזק.

אם נותנים לך - לא תיקח?

כדי לספק את ההגינות המתבקשת, אנחנו חשים חובה לציין שבזק לא עשתה דבר וחצי דבר לא חוקי, להיפך: אם נותנים לך, לא תיקח? אם מאפשרים לך להשתמש בכללי חשבונאות גמישים, לא תשתמש בהם לטובתך? בזק עשתה בדיוק את מה שמצופה מחברה לעשות כדי לשרת את בעלי מניותיה, תוך הישענות על החוק. האם זה ראוי? האם מה שעשתה בזק ריאלי? האם התוצאה לא עקומה? תשפטו בעצמכם.

סיפור שהיה כך היה: כשבזק החליטה להוביל את הקמת חברת הלוויין yes, היא עשתה זאת מתוך מחשבה עסקית בריאה ונכונה: למרר את החיים ולהקיז את דמה של חברת הכבלים הוט, מתחרה פוטנציאלית של בזק.

למרבה הצער, יס זללה מאות מיליונים מקופתה של בזק, למעשה הרבה יותר ממיליארד שקל, עוד בתקופה שהאבא והאמא העשירים (בזק) היו בבעלות מדינת ישראל. הוט ויס ניהלו קרב לחיים ולמוות, שבעיקר היה למוות, קרב שהוביל את חברת הכבלים תבל בזמנו לידיה המיומנות של השופטת ורדה אלשיך ושלח את יס שוב ושוב לקופתם הדשנה של ההורים העשירים, בשעה שהבנקים והשותפים האחרים הפנו לה כתף קרה.

למרבה הצער, שוב למרבה הצער, יס אמנם מספקת שידורי טלוויזיה מצוינים, אבל גם שידורי מספרים לא נעימים בדו"חות הכספיים: כ-3 מיליארד שקל גירעון בהון, הפסדים שנעים בין 100 ל-300 מיליון שקל בשנה ורווחיות תפעולית זניחה.

בזק, שמחזיקה כ-50% ממניות יס והיתה התומכת העיקרית בה, החליטה לדרוש מהרשות להגבלים עסקיים למזג את חברת הלוויין לתוכה. הרשות לא ממש התלהבה, שאול אלוביץ', בעל המניות השני בגודלו בחברת הלוויין, התנגד, וההתקוטטות הזו התגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון, שהכריע נגד בזק ובעד אלוביץ' והרשות להגבלים עסקיים.

משחקים בנדמה לי

ומה עשתה בזק? מינפה את ההחלטה מיד לטובתה, כמובן באדיבות כללי החשבונאות הגמישים. לא נלאה אתכם בכל הג'יבריש החשבונאי, אבל התוצאה הסופית של הסיפור הזה היתה משעשעת: החלטת העליון שלא לאפשר את מיזוג יס לתוך בזק היתה בעצם מעין הודאה חשבונאית שבזק כבר לא בעלת השליטה ביס, ואם היא ירדה משליטה בחברת הלוויין, היא יכולה מבחינה חשבונאית להתייחס למצב הזה כאילו נמכרה השליטה בחברה.

הסתבכתם? בואו נפשט זאת ונגיע לשורה תחתונה:

בדו"חות הכספיים האחרונים התייחסה בזק ליס כאילו מכרה את השליטה בה, כאילו רשמה רווח הון של כ-1.5 מיליארד שקל על המכירה (יש, כמובן, הערכת שווי מפורטת ומדוקדקת) וכאילו השורה התחתונה התנפחה בגלל הרווח האדיר הזה. דבר אחד לא יהיה בכאילו: חלוקת דיבידנד בגובה הרווח הזה, כי הרי בזק מחלקת 100% מרווחיה כדיבידנד. כלומר, הכאילו מכירה, הכאילו רווח, תורגם למשיכת מזומנים בהיקף אדיר, והפעם לא בכאילו.

הלו, קלטתם מה קרה כאן? זה כמו שילדים משחקים בנדמה לי, מוכרים וקונים בנדמה לי, וגם להם יש כל מיני מספרים בראש וגם להם יש כל מיני פנטזיות וסיפורי אלף לילה ולילה על עסקים ברווח ענק.

ייתכן שבזק תחזיר חלק מההשקעה האדירה ביס, אולי כן ואולי לא, אז למה לא לחכות לרגע שבו אלוביץ', בעל השליטה החדש בחברה, ימכור את החברה ואז יתחילו החישובים האמיתיים? אה, מה לא ברור לכם? צריך לחלק כמה שיותר דיבידנד, וכמה שיותר מהר.

וזה מביא אותנו לכמה הרהורים נוגים על מקצוע החשבונאות, שקשורים למקרה של בזק רק בעקיפין.

כלב שמירה נטול שיניים

הדו"חות הכספיים הם כרגע אלופי המשקל הכבד בניירות, ונראה כי מודל הדיווח הפיננסי כבר אינו רלוונטי ולא התאים את עצמו למציאות בתמצית, עודף החשיפה, עודף הניירת ועודף הפרטים (שמספק לא מעט עבודה לענף ראיית החשבון ובעלויות גבוהות).

הוא לא ממש משרת את המשקיעים, ואנו מסופקים אם הדיווח הפיננסי הקיים משמש ככלב השמירה של השווקים. מי מסוגל לקרוא דו"ח רבעוני של בזק בן 150 עמודים? רק כמה מתחרים וכמה אנליסטים.

מדי פעם עולות הצעות להחליף את הדו"חות הרבעוניים ה"כבדים" בדיווחים מקוונים בזמן אמיתי, בדיווחים "קלילים" יותר, שיקיפו מגוון רחב יותר של ביצועים, לא בהכרח רק פיננסיים.

בזמנו קראו ארבע חברות ראיית החשבון הגדולות בעולם לספק למשקיעים מדדים לא-פיננסיים שייתנו אינדיקציות חיוניות נוספות לסיכויים ולסיכונים העתידיים של החברה, כמו ירידה או עלייה בנתחי שוק, ליקויים במוצרים או בשירותים, נאמנות עובדים, רישום פטנטים ושביעות רצון של לקוחות. מבחינת המשקיעים, שניים-שלושה עמודים עם נתונים רלוונטיים יכולים לעשות את העבודה הרבה יותר טוב מאשר ספר קריאה משעמם וגדוש בשפה חשבונאית.

כללים מטושטשים ושערוריות

הרדיפה אחרי דיווח רבעוני והרדיפה אחרי ביצועים קצרי טווח תרמו תרומה משמעותית לכמה מהשערוריות החשבונאיות הגדולות בעשור האחרון.

הכללים החשבונאיים במקרים רבים מטושטשים, מאפשרים העברה מסעיף כזה לסעיף אחר ומספקים מרחב תמרון גדול מדי לרישומים בעייתיים, לעתים על גבול הכוזבים.

רואי החשבון צריכים להפסיק לספק ללקוחותיהם שירותים רחבים של ייעוץ פיננסי בעלי שולי רווח גבוהים במקביל לעבודת הביקורת שלהם, המניבה שולי רווח נמוכים יחסית. זה חושף אותם לניגוד אינטרסים ומסכן את האמינות של עבודת הביקורת. צריכה להיות הפרדת רשויות בין התפקידים, אבל לא נראה שגילדת רואי החשבון, אחת הגילדות החזקות במשק, תסכים להיפרד מסיר הבשר.

eli@globes.co.il