אני לא נמנה עם המאמינים בנכונותם או יכולתם של הפלסטינים לעשות איתנו שלום. עשרות השנים של הסכסוך מלאים בהוכחות לקושי שיש לפלסטינים להשלים עם קיומנו באזור, ודי לראות מה קורה כאשר הם מתבקשים להכיר בהיותה של ישראל מדינה יהודית (אם כי לא לגמרי ברור בשביל מה צריך את ההכרה הזאת).
אבל היום (ד') מתפרסם ב"הארץ" ראיון עם אבו מאזן. הוא אומר שם, על פי הדיווח, כך: "אם ישראל תקפיא את הבנייה באופן מוחלט לשישה חודשים, ניתן יהיה לסיים את המשא ומתן (בתקופה הזאת)". כשאני רואה דבר כזה, אני שם בצד את חוסר האמון הבסיסי שלי. אני אומר לעצמי שאני בוודאי צודק - אבל, בכל זאת, אולי לא? אולי משהו השתנה? אולי אני קורא את המפה לא נכון? במלים אחרות: אני לא אופטימי, אבל אני תמיד מוכן לנסות.
ברור לגמרי שניסיונות כאלה יכולים להזיק, ולכן לא כל ניסיון הוא כשר. אבל נראה שבמקרה הזה אי אפשר להפסיד, רק להרוויח. כלומר - איזה נזק כבר יכול להיגרם למדינה מהקפאה מוחלטת של הבנייה לשישה חודשים (שזה אפילו פחות מהתקופה שעליה הסכים ביבי להגבלת הבנייה). ומצד שני - הסיכוי שיכול לצמוח מזה למדינה ולאזור? ואם לא יהיה הסכם, אז אפשר לחזור לבנות, לא?
מה גם שאבו מאזן מקל מאוד על ממשלת ישראל. הוא אומר שהוא לא זקוק אפילו להכרזה של הממשלה, די לו בכך שהקפאה כזאת תבוצע בפועל. ואז הוא מיד מתיישב איתנו לדבר על הסכם שלדעתו ניתן לסכמו תוך תקופת ההקפאה. אני לא זוכר ששמענו מהפלסטינים הרבה הצעות מעניינות, שלא לומר מפתות, כאלה. זו נראית הצעה מן הסוג שקשה, אולי אפילו אסור, לסרב לה.
אבל מתברר שאצלנו לא חושבים כך. אבו מאזן מספר שהציע זאת לאהוד ברק, ולא קיבל אפילו תשובה. אם זה נכון, אז אולי אנחנו אלה שלא רוצים הסדר? זה לא סותר את העובדה שבמשך עשרות שנים הפלסטינים היו אלה שהציבו מכשולים. אבל אולי זה השתנה? אם ממשלת ישראל לא מסוגלת או לא רוצה לקבל את ההצעה הנוחה וההגיונית של אבו מאזן, שאינה מלווה בתנאים מוקדמים, אז מה היא כן רוצה?
תמיכה מפתיעה
ראיתם מי תומך במתקפה של יובל שטייניץ על בית המשפט העליון? דניאל פרידמן. הייתם מאמינים?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
