הפזמון חוזר: תנו לי את לאומי

יום שני, 9:50 בבוקר, משרדי איש יחסי הציבור רני רהב. שלמה אליהו עורך לראשונה בחייו מסיבת עיתונאים. אירוע שהזימון אליו יצא, באופן דרמטי ומתוכנן היטב, רק ערב קודם. החדר הקטן צפוף לעייפה ומלא בעיתונאים מכל כלי התקשורת.

אליהו, בעליל חש שלא בנוח מול מצלמות הטלוויזיה, ערימה של מיקרופונים מולו. מימינו חברו החדש רני רהב (על פי ההגדרה הרשמית "יועץ תקשורת מיוחד לתקופת מינוי הדירקטור"), ומשמאלו בנו, ישראל אליהו. עוד נחזור אל הבן.

אליהו פותח, קולו נשנק, ההתרגשות ניכרת בו, עברו 29 שנים מאז סיים את כהונתו כחבר כנסת ומאז נאם במליאה. הוא כבר אינו רגיל לנאום מהכתב. "חזרתי מבנק לאומי", הוא פותח, "שם הגשתי ליו"ר הדירקטוריון איתן רף מכתב ובו ביקשתי לכנס אסיפה כללית מיוחדת כדי להציע למנות דירקטור.

בכוונתי להציע לאסיפה הכללית את מועמדותו של נגיד בנק ישראל לשעבר, הד"ר דוד קליין, במטרה שמועצת המנהלים של הבנק תבחר בו ליו"ר הבא של הבנק". כל מילה מדודה, שקולה ונבדקה על ידי עורכי דינו. המילים רכות, מנומסות, אבל המשמעות ברורה. שלמה אליהו יוצא לקרב על השליטה בבנק לאומי.

מאז 1999 אוסף אליהו בשקידה מניות לאומי עד שהגיע ל-10% כמעט, השקעה אסטרטגית, במטרה להגיע לגרעין השליטה בבנק. בשנת 2000, ממנה שר האוצר ועדה בראשות שמעון גל, היום ראש החטיבה העסקית בהפועלים, כדי לבחון את הפרטת לאומי. המלצות ועדת גל היו לבחון אחת מהחלופות: מכירה למשקיע אסטרטגי זר או מכירת מניות המדינה בשוק ההון והיווצרות גרעין שליטה באמצעות הבורסה. המדינה בוחרת להפריט את לאומי באמצעות מכירה למשקיע אסטרטגי, אבל כישלון רודף כישלון.

בנובמבר 2005 מכרז. הזוכות הן קרנות סרברוס גבריאל. חלפה שנה וחצי והקרנות לא מצליחות לקבל היתר שליטה. באוצר לא מוותרים ושוכרים את בנק רוטשילד שיחפש עד שימצא, בנק זר שירכוש את לאומי. אליהו מביט מהצד ורואה בעיניים כלות איך המדינה מחפשת בכל העולם משקיע ללאומי ואותו מרחיקים.

אבל כשפרץ המשבר והמדינה התייאשה מחיפושיה אחר משקיע אסטרטגי, החלו דיבורים על מכירה דרך שוק ההון. אליהו הבין שנפתח חלון הזדמנויות. הוא לא נעשה צעיר (ביום שני הקרוב יהיה בן 74), וזה הזמן לפעול. אחרי שכל חייו התרחק מתקשורת, נתן אליהו ראיון ראשון ("גלובס", דצמבר 2008) ולוחמני, ומאז נפתח הסכר. הוא מופיע בכל כנס, מתראיין תדיר ובפיו פזמון אחד, בנק לאומי כבר מופרט, המדינה כבר אינה בעלת השליטה, תנו לי לגבש גרעין שליטה.

באוקטובר חשף "גלובס" ששר האוצר יובל שטייניץ החליט למכור את מניות המדינה בבנק, אליהו העלה הילוך והחל לחשוב על המשך צעדיו. כשהבין כי שטייניץ מעכב את המכירה כדי לאפשר לראש הממשלה למנות אחד ממקורביו ליו"ר, החליט אליהו לפעול. הוא בעל המניות הפרטי הגדול בבנק והוא דורש את זכויותיו. אין לו כוונה לתת למדינה למנות יו"ר מבלי להתחשב בו. הוא יציג מועמד ראוי ומוערך שאיש לא יוכל לפסול. גליה מאור היתה ההעדפה הראשונה שלו, ואחרי שסירבה פנה לנגיד לשעבר דוד קליין.

יש לי יורש

ונחזור לישראל אליהו, הבן הצעיר. בניגוד לטד אריסון המנוח שלא נתן בימי חייו לבתו שרי דריסת רגל בעסק המשפחתי, אליהו פועל אחרת. מאז עמדו על דעתם, הוא מכשיר את בניו לעסקים. הבן הבכור, עופר (51), מיועד לביטוח, כיום הוא מנכ"ל חברת הביטוח אליהו.

הבן הצעיר, ישראל (38), מיועד לחלק הפיננסי. ישראל, המוערך מאוד בשוק ההון, היה מנהל ההשקעות של חברת הביטוח עד 2006 וטיפל במערך הפיננסי של הקבוצה. היום הוא יד ימינו של אביו, המכשיר אותו להיות בעל שליטה בבנק. גם זה איתות לבנק ישראל. אני אחראי, לי יש יורש. תנו לי להיות בעל הבית של לאומי.