"אני זורמת עם מה שבא לי, ואם לא טוב לי אני זזה"

שירן צורף, מנהלת קשרי לקוחות בחברת ההשמה חבר הון אנושי, זוכה במסגרת תפקידה לקיים עם צעירים רבים את ראיון העבודה הראשון שלהם. "בראש סדר העדיפויות עומד העניין החברתי: שתהיה אווירה טובה, חבר'ה, שיהיה עם מי לצאת בערב".

צורף מדגישה שגם הכסף מדבר, אבל מחויבות, התחייבות או קידום הס מלהזכיר - הם ממש לא מעניינים את בני העשרים של היום. "בחברות המבקשות עובדי שירות ומכירה בדרך-כלל מבקשים להתחייב ל-10 חודשים עד שנה בשל ההכשרה הארוכה, אבל החבר'ה כבר נמצאים עם הראש בטיסה הקרובה לחו"ל וממש לא ששים לכך".

צורף, רק בת 27, התקדמה יפה בתחום השירות עד לתפקידה הנוכחי. "אני נותנת להם את עצמי כדוגמה, אבל זה ממש לא מעניין אותם. מעניין אותם כאן ועכשיו".

לא ממהרים לשום מקום

אומרים עליהם שהם לא אוהבים לעבוד, שכל מה שמעניין אותם זה ריגושים, שיציבות ונאמנות אינן מילים בלקסיקון שלהם, שאין להם ערכים ושהכסף יענה הכול. כנראה שכל דור אומר את זה על הדור הבא אחריו. אבל מה שבאמת מבדיל את בני דור Y (ילידי שנות השמונים ואילך) מהדורות שקדמו להם - בכל מה שנוגע לקריירה, ללימודים או לעתיד המקצועי - הוא כלל מרכזי אחד: אין כללים. לא חשוב מה חושבים ההורים, ולא חשוב מה עושים החברים.

פורצי הדרך היו אומנם בני דור X, שדחו את הלימודים והקריירה בשביל טיול גדול אחרי הצבא, אבל אחרי הפורקן בתאילנד או בניו-זילנד התמקמו רבים מהם על ספסלי הפקולטות או פנו למסלול מקצועי אחר.

הצעירים של ימינו, לעומתם, שעד לפני כמה שנים עוד עמדו במרכז חייהם של הוריהם המודעים והמטפחים, לא ממהרים לשום מקום. הם משוחררים מכל אתוס או מחויבות, הם מפלסים את דרכם על-פי מזגם הפרטי, עקרונותיהם, אמונותיהם ורצונותיהם, ובמילים אחרות - לפי מה שבא להם.

המכנה המשותף היחיד לכולם הוא שהם אינם מקדשים את ההווה בשמו של העתיד. לא דחוף להם לדעת מה יעשו כשיהיו גדולים. "החיים של החבר'ה האלה מורכבים מעולמות רבים, לכן הלימודים - שמכינים אותם לעבודה שתבוא אחריהם - הם רק חלק מעולמם, בשום אופן לא כל עולמם", מסבירה פרופ' דליה מור, ראש החוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל.

"הם רוצים תפישה עגולה של הישות שלהם. הם מחפשים ליהנות ממגוון ענק של תחומים, להגשים את עצמם בהרבה כיוונים ולא רק בכיוון של העבודה או הפרנסה. הם רוצים להעשיר את עצמם, הם רוצים תמיכה אישית, הם רוצים קשרים אמיתיים ועמוקים; אבל גם הרבה מאוד קשרים שאינם עמוקים, התנסויות, לחוות את הדברים".

דחייה עקבית של הלימודים

ואמנם, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדבר גיל הכניסה ללימודים אקדמיים מלמדים על דחייה עקבית של לימודי התואר הראשון: בתוך עשור עלה ביותר מ-8% נתח הסטודנטים המתחילים תואר ראשון בגילאים 25-29, ואילו שיעור הלומדים בגילאי 22-24 ירד בכ-4%.

גם חברות ההשמה מדווחות על מגמה דומה: הצעירים של היום דוחים בכמה שנים טובות את המחשבות על קריירה. נתלי חן-חלופ, מנהלת תחום העסקת צעירים בחבר הון אנושי, מסכימה עם צורף: "רבים מהצעירים מחפשים עבודות זמניות. אפשרויות הקידום הרבה פחות מעניינות אותם. זו מגמה שהולכת ומתגברת. הם מתעניינים באפשרות להרוויח כסף רב בעבודה, ופחות בשאלה עד כמה העבודה תקדם אותי ואת הקריירה שלי".

לפי הסטטיסטיקות של חבר, אם לפני כעשור הוותק הממוצע במקום עבודה ראשון עמד על ממוצע של שנתיים וחצי, כיום הוא עומד על שנה בלבד. בניגוד לעבר, צעירים רבים פונים לתחום השירות והמכירות שמציע בונוסים גבוהים יחסית והתחייבויות לטווח קצר.

לדברי חן-חלופ, משבר גלובלי או לא, הצעירים של היום גם לא פוחדים להיות מובטלים: "מועמדים צעירים חשופים היום יותר מאשר בעבר למידע בנוגע למשרות ולתנאים, הם עושים עבודת תחקיר ומשווים תנאים, ואם זה לא מתאים להם, הם ממשיכים הלאה". ככה זה נראה משם.

"אני עושה מה שבא לי. לא טוב, אני זזה"

"חסכתי כסף ונסעתי לטייל בהודו. חזרתי ומצאתי עבודה אחרת, כדי לטייל באירופה"

בר טל

גיל: 23

עיסוק: מלצרות

מיקום: תל אביב

לימודים: לא

"אין לי שום תוכנית ארוכת טווח", אומרת בר טל בשלוה. "אני זורמת עם מה שבא לי". מאז השתחררה מהצבא לפני כשלוש שנים היא עובדת במלצרות. "חסכתי כסף ואחרי חצי שנה נסעתי לטייל בהודו חצי שנה. חזרתי מהודו ומצאתי עבודה במסעדה אחרת, שוב לכמה חודשים עד שהיה לי מספיק כסף לטיול, ואז נסעתי לטיול פסטיבלים באירופה".

כשחזרה מאירופה שבה לעבוד כמלצרית, שוב, לקראת הטיול הבא. "אני מאוד אוהבת לטייל. זה שיא החופש והעצמאות. אני עושה מה שבא לי באותו רגע, ואם לא טוב לי אני זזה. לא נסעתי לחפש את עצמי, אבל הנסיעות האלו מלמדות אותי על עצמי, איך אני מגיבה לדברים, לאנשים, לתרבות. כיף לי להיחשף לעולם כל-כך שונה ממה שהכרתי קודם לכן".

*ולימודים?

"עוד לא. אני לא ממהרת. יש הרבה דברים שמעניינים אותי ואני מעדיפה לקחת את הזמן כדי לגבש במה אני רוצה להתעמק".

גם על עבודה אחרת היא לא חושבת בשלב זה: "העבודה שלי יעילה מבחינת השכר. אני מקבלת כל יום כסף ביד, וכסף טוב. לפעמים קצת נמאס לי, אבל כרגע לא רואה משהו אחר שהייתי עושה. זו עבודה זמנית וככה אני מתייחסת אליה".

ההורים לא לוחצים, והחברים מסמנים את הלא מוגדר. "החברים שלי, שנמצאם בטווח הגילאים 23-29, מתנהלים בדיוק כמוני - חלקם כבר בלימודים, חלקם עובדים במה שהם אוהבים מבלי שלמדו קודם לכן - גרפיקה, תיווך, תכנות. חלק לומדים ועובדים תוך כדי. בעיקר במלצרות. כולם אנשים כריזמטיים ועם אמביציה גדולה, כל היום חושבים על רעיונות ודברים, הראש עובד כל הזמן ובודק מה אפשר לעשות, בלי גבולות".

"לא צריך לדעת בדיוק מה יהיה"

"5 שנים עבדתי בעבודות זמניות וטיילתי בעולם. ההורים חששו שאהיה בטלן"

אורי דירקטור

גיל: 23

מיקום: תל-אביב

עיסוק: ברמן, מדי פעם עוסק בהפקות

לימודים: אמנות, אוני' ת"א

חודשים ספורים אחרי שהחל הסמסטר אורי כבר יודע לומר שהבחירה שלו לא הייתה מספיק מדויקת. אבל הוא ממש לא מוטרד. "כנראה אחליף ללימודי פילוסופיה וקולנוע, כי המסלול הרב-תחומי לא ממוקד לי מספיק", הוא אומר.

ההורים, "תל-אביבים ליברלים", כהגדרתו, גם הם לא מודאגים. הם תומכים בהחלטה. אבל הם לא עמדו לצדו בכל בחירותיו, למשל, כשהודיע שהוא מתגייס ליחידה קרבית. "הייתי בן 18 והסביבה הקרובה שלי ממש לא פרגנה. להיפך", הוא נזכר. לרווחתם, לקח לו שלושה חודשים, אבל הוא הבין שזה ממש לא בשבילו.

"חמש שנים עבדתי בכל מיני עבודות זמניות וטיילתי בעולם. "אני מניח שההורים שלי חששו קצת שאאבד את דרכי ואהיה בטלן. אבל כל התקופה הזאת עבדתי, ומה שהתחיל כעבודה זמנית בבית-קפה הביא לזה שניהלתי את בית-הקפה כמעט שלוש שנים".

*מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

"קשה לי להגיד. אני לא מתיימר לדעת. אף אחד לא צריך לדעת בדיוק מה הוא יהיה. אני מניח שאתעסק בתחום ההפקה, אולי ביזמות. אני משאיר את הדברים פתוחים".

"היה לי ברור שאני לוקחת את הזמן"

"גרתי עם ההורים והיה לי טוב. לא רציתי להתחיל ללמוד משהו שאתחרט עליו"

מיכל גורן

המשבר שפקד אותה אחרי סמסטר אחד באוני' הפתיע את מיכל גורן. "אחרי הצבא היה לי ברור שאני לוקחת את הזמן, מטיילת, וחושבת טוב-טוב לאיזה תחום אני רוצה לפנות. לא מיהרתי לשום מקום, כבת זקונים גרתי עם ההורים וזכיתי למלוא הפרטיות והפינוקים, והיה לי טוב. לא רציתי להתחיל ללמוד משהו שאחר כך אתחרט עליו".

בגיל 24 נרשמה גורן ללימודי עבודה סוציאלית. "תמיד חשבתי שמקצוע טיפולי מתאים לי, אבל מהר מאוד נוכחתי אחרת. זה התחיל בזה שלא הרגשתי שהלימודים מעשירים אותי, וכשהתחלתי את ההכשרה המעשית בכלא גבעון ברמלה, הרגשתי שזה שואב ממני את כל הכוחות שממילא לא הרגשתי שיש לי באותה תקופה. אני מודה, שלא מעט חשבתי גם על המשכורות המגוחכות שעובדים סוציאליים מרוויחים, וכל אלה יחד גרמו לי לפקפק בבחירת המקצוע".

גורן החליטה לעזוב את הלימודים ולחפש משהו מתאים יותר. "די מהר עלה מקצוע המשפטים על הפרק. חיפשתי משהו שהוא גם מעניין לחיים, עבודה עם אנשים, גם שיביא אותי למשכורת נאה בעתיד. אני מאושרת ומברכת על הבחירה. טוב לי ומעניין לי".

בשנה האחרונה גם עזבה גורן את בית הוריה ועקרה לראשל"צ. "קודם לכן לא הפריע לי להישאר בבית, לא רציתי להיות לחוצה על כסף בזמן הלימודים. אבל נשברתי מהנסיעות הבלתי פוסקות ללימודים ולעבודה בנתב"ג, אז שכרתי לעצמי דירה באזור המרכז".

"החלטתי ללכת עם הרגש"

"לימודים לא קלים לי. אומרים שצריך ללמוד, אבל אני מרגיש שללמוד אפשר מכל דבר"

אביר סולטן

גיל: 24

עיסוק: צלם עיתונות

מיקום: ירושלים

לימודים: לא

הקשת שמו של אביר בגוגל מעלה מאות תוצאות ומלמדת שמדובר בצלם מחונן ועסוק, שכבר מצוי עמוק בתוך מסלול הקריירה. "למדתי צילום שלוש שנים בתיכון, ומאותו רגע ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. נלחמתי כדי להיכנס לדובר צה"ל והצלחתי, ומהרגע שהכירו את העבודות שלי הדרך כבר הייתה פתוחה לפניי בתחום", הוא מספר.

האב דווקא לחץ על לימודים, ואביר דווקא ניסה. "לימודים לא באו לי בקלות. אני עם בעיות קשב וריכוז, וסובל קשות מלמידה מסודרת. ניסיתי לעשות פסיכומטרי וזה היה סיוט, הרגשתי מחנק מכל רגע, אז החלטתי ללכת עם הרגש, למרות שכולם אומרים שצריך ללמוד. העדפתי ללכת עם מה שאני טוב בו. אני מרגיש שללמוד אפשר מכל דבר, גם מאנשים מעניינים", הוא מסביר.

גם על נקודות ציון אחרות בחר אביר לדלג: "עבודות זמניות לא עושות לי טוב. כשניסיתי כמו החברים שלי למלצר, לא החזקתי מעמד. אני לא טוב בזה. גם טיול ארוך אחרי הצבא אף פעם לא דיבר אליי, אז לא עשיתי. אני מאמין שאני אגיע לכל מיני מקומות עם המצלמה".

החיבור למצלמה מוכיח את עצמו, מבחינת אביר: "אני מאוד נהנה ממה שאני עושה וגם מתפרנס טוב, למרות שאני בתחילת הדרך. אני עוד לגמרי בונה את הדרך שלי".