שימו לב לאג"ח עשר השנים

והכינו עצמכם להודעת הנגיד ברננקי שתזכיר לכם מאוד את ההודעה שפרסם כאן הנגיד פישר

אגדה אורבאנית מספרת כי מחסום 4% בריבית על אג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים, גבוה במיוחד ושברמה זו יעדיף כל אמריקאי אגרות חוב חסרות סיכון על פני כל אפיק השקעה אחר. אמש, בשוב וול סטריט מחופשת הפסחא, נפרץ מחסום זה בפעם הראשונה מאז אוקטובר 2008 וזה בדיוק הזמן לבחון מדוע זה קרה ולהסיק מסקנות.

לא צריך ללכת רחוק מדי בכדי לקעקע את אמינות האגדה ולגלות כי למספרים אותה בקיאות מפוקפקת בתרבות הצריכה של האמריקאי הממוצע ובהיסטוריה:

שנים רבות נהנה האמריקני הממוצע מריביות גבוהות מ-4% ובאופן משמעותי:

  1. אג"ח ל-10 שנים הניבו באמצע שנות ה-60 תשואה בשיעור 5.5% בממוצע.
  2. בשנות ה-70 נהנה הצרכן האמריקאי מריביות בגובה 8-8.5%
  3. בשנות ה-80 הגיעה הריבית לשיא של למעלה מ- 15%
  4. למעשה רק בשנת 2003 ירדה הריבית לרמה נמוכה מ-4% ומהר מאד התרוממה ל4.5% ב-2005 ו-5% ב-2006.

רק המשבר הכלכלי והפחתת הריבית הדרמטית לאפס הביאה לירידה חדה גם בתשואת האג"ח ל-10 שנים.

השאלה הגדולה שמתעוררת בעקבות המצב הנוכחי היא האם חציית מחסום 4 האחוזים מרמזת על קושי של ממשלת ארה"ב לגייס כסף ולמחזר חובות, ושאלת המשנה היא האם הריבית הגבוהה תפגע במאמצי ארה"ב להפחית את החוב הלאומי שרובץ עליה, או שהשווקים מגלמים חזרה לשגרה, עליית הכלכלה לפסים נכונים ומזהים איתות לעלייה נוספת בריבית הניכיון, שבעקבותיה תבוא בחודש אפריל הודעה מפי יו"ר הפד בן ברננקי שתכלול רמז לתחילת תהליך שיבה לריבית נורמלית (נשמע לכם מוכר לכם מאיפה שהוא?).

אני סבור כי להערכה האחרונה בסיס סביר יותר. למרות החשש הרב מהגירעון התקציבי התופח ההיסטוריה הוכיחה כי ארה"ב מסוגלת לעמוד בהחזרי ריבית גבוהים משמעותית מזו הנהוגה כיום.

אכן, היו אלה תקופות אחרות: מצבה של ארה"ב היה שונה והכלכלה העולמית נראתה אחרת, אולם דווקא הניסיון להשוות את גרעונה של קליפורניה וכמה מדינות נוספות בארה"ב לגירעון היווני שיצר את האנדרלמוסיה, ממחיש בעיני את ההבדל הגדול בין הכלכלה מספר אחת בעולם- כלכלה עם "וותק" של שנים רבות, אחידות תרבותית ופוליטית שיסייעו לגוש שמכונה ארצות הברית להתמודד בהצלחה עם תחלואי מספר מדינות בתוך הגוש.

זאת לעומת גוש צעיר וחסר ניסיון כגוש האירו, שעדיין מתמודד עם פערים רבים כמעט בכל מישור בין המדינות החברות בגוש. גוש שקברניטיו מצהירים ביום ראשון: "לא נעזר בקרן המטבע", ולמחרת מכריזים "קרן המטבע חייבת לעזור". גוש שמתמודד עם הצהרות חסרות בסיס של ראשי המדינות החברות בו כדוגמת יוון שבקושי מצליחה לגייס חוב (במחיר גבוה מאד) ,ש-75% מאוכלוסייתה מתנגדת נמרצות לרפורמות להן התחייבה, אולם ראש ממשלתה מודיע בסוף השבוע שהמשבר מאחוריה(!) ולי סיפרו עד היום ש"ג'יני" קיימת רק באגדות.

ארה"ב עומדת בפני אתגרים קשים ושאלת השאלות היא כיצד תתמודד איתם כלכלתה בכוחות עצמה, ללא מכונת ההנשמה של הממשל. הבנק המרכזי שאף לדחות את ההתמודדות בשאלה זו עד שהנתונים יצביעו על סבירות גבוהה יותר שהכלכלה תצליח להתמודד עם החזרה לנורמליזציה.

חציית מחסום 4% באג"ח הממשלתי מעידה בעיני יותר מכל על צפיית השוק שחזרה זו קרובה מתמיד.

  1. יוסי פרנק- יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס
  2. אשמח להמשיך את הדיון עמכם במשך כל השבוע.בטור דעות תחת הכותרת "המדוברות ביותר" תוכלו בדרך כלל להמשיך לתקשר עימי
  3. החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.