תפסתי את ידידי מ' בין טיסה אחת של 10 ימים לטוקיו לטיסה אחרת לחוף המערבי בעוד יומיים. מ' הוא מנהל פרויקט, עם שני ילדים ואישה בבית, וגם כלב שאת שמו הוא כבר לא זוכר. "נעשה את זה קצר" אומר לי מ', "אני חייב להיות בבית, להסיע את הילד לאיזה שיעור".
"מה שלומך?", אני פותח בנימוס. "חצי כוח" הוא עונה בפנים נפולות. "אין לי חיים, אני טס כמו משוגע, לא מספיק להיות בבית, לא מספיק לעשות סידורים, לא רואה את האישה והילדים, אוכל אוכל של מלונות ומטוסים, רץ בין פגישה לפגישה, ישן לא טוב בלילה, חוזר למשרד בארץ לערמות של דברים שחיכו לי בזמן שנסעתי. בקיצור - לא משהו". "טוב", אני עונה לא בחמלה (רגע לפני שאני תופס את עצמי), "לפחות יש לך את סופי השבוע" (ואז אופסססס, אני תופס את עצמי). "סוף שבוע?! איזה סוף שבוע בראש שלך? בסופי שבוע אני או בחו"ל, או שאם אני בארץ אז את יום שישי בערב אני מבלה בשיחות ועידה עם ארה"ב, ובשבת אני פשוט ישן כל היום".
"נו שוין", אני מנסה לעודד, לפחות המשכורת והתנאים טובים בתעשייה שלנו, "וגם זה משהו, לא?". מ' נועץ בי מבט חודר, "הייתי מוכן להוריד 30% במשכורת ולא לעבוד כמו מטורף", הוא אומר. "אולי אתה צודק", אני אומר לו (כאילו שלא עבדתי בדיוק ככה במשך 10 שנים מחיי), "קראתי בשבוע שעבר שאפילו היועץ המשפטי של התמ"ת טוען שעובדי ההיי-טק מנוצלים". "בדיוק ככה!", מכריז מ', "מנוצלים, בלי איגוד מקצועי, בלי הגנה משפטית ואף אחד שמעיז להתלונן...".
* מי לא יתחלף איתך?!
"טוב, תרגיע מ', לא הכול נורא כל כך. וחוץ מזה, ידוע שבהיי-טק שלנו מקבלים הרבה ונותנים הרבה", אני מנסה להרגיע. "בוא נבדוק רגע לעומק את הנושא", אני מציע בפרץ של אדיבות. "כמה אתה מרוויח?", אני שואל בחוסר טאקט ישראלי טיפוסי. "אמממ .. תראה..." מגמגם מ'. "טוב, נגיד 25 אלף שקל?" אני אומר. "נגיד" מסכים מ'. "אוקיי, אז בוא רגע ננסה לחשב. כמה שעות אתה עובד בחודש?", אני שואל. "בחודשים כמו האחרונים? אם כוללים שעות עבודה, טיסות, נסיעות למשרד, שיחות ועידה ומיילים בלילה? בוא נגיד שזה מגיע ל-250 שעות בחודש", הוא משלים. "יפה", אני אומר, "מספר עגול". "כן, בדיוק מספר עגול - 100 שקל בשעה", אומר מ' בעצב. "100 שקל בשעה בשביל סוג של עבדות מודרנית" הוא מוסיף.
"אני מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים להרוויח את הסכום הזה", אני מנסה שוב לעודד. "וואלה?", אומר מ' בזלזול. "תשאל את האנשים האלה אם יהיו מוכנים לעבוד יותר מ-12 שעות ביום, לטוס כמו מטורפים, לוותר על המשפחה, הבריאות והשפיות שלהם", הוא נוזף בי.
25 דקות של שיחה, ואני לא בטוח אם שיפרתי את מצבו של מ' או גרמתי לו להבין באיזה בור עמוק הוא נמצא. "טוב אחי, אני חייב לזוז, לוקח את הילד לשיעור עזר באנגלית. מצאנו איזו בחורה שחזרה מחו"ל שמלמדת אותו אצלה בבית". "תגיד מ', היא פנויה הבחורה הזו לתת שיעורי עזר? וכמה היא לוקחת לשעה?", אני שואל רגע לפני שאני תופס את עצמי. "100 שקל לשעה", הוא אומר. "אופס", אני פולט בשקט. "אכן אופס" אומר מ'.
הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
