הצל הטורקי עוד לא הגיע לענף

טורקיה היא שותפת סחר משמעותית בכל הקשור לענף הבנייה - עם נתחי שוק שונים בייבוא פלדה, ברזל, מלט, מוצרי גמר שונים וזכוכית; התעשיינים עוד לא מרגישים את השינוי, היבואנים חושבים שהכלכלה תנצח את הפוליטיקה אך מדד תשומות הבנייה עלול לזנק אם יאלצו לחפש שווקים חלופיים * מי מפחד מארדואן

נף הנדל"ן הישראלי משופע חומרי גלם שמגיעים ממדינה קרובה, משופעת מחצבים ועד לאחרונה גם מאוד ידידותית: טורקיה. צחי לנדאו, יו"ר ועדת משאבים בהתאחדות הקבלנים, מציין כי ייבוא חומרי הגלם מטורקיה כולל ייבוא מרצפות, ברזל, מלט ועוד.

"כרגע אין דיווחים על פגיעה בייבוא חומרי הגלם מטורקיה בעקבות האירועים", אומר לנדאו ל"גלובס", ומציין כי "בהתאחדות הקבלנים מקווים כי למרות היחסים המעורערים כרגע, לא תהייה פגיעה בייבוא חומרי הגלם לתחום הבנייה".

תגובה זו ראוי להיבחן בהקשר המתאים, הרחב יותר. אם וככל שהמשבר התורכי יתרחב וייצור לחץ על הביקושים למוצרים או חומרי גלם המיובאים בימים שבשגרה מטורקיה, באופן טבעי הוא עשוי להביא לעליית מחירים. קבלני הביצוע רגישים למחירים, לאור התחרות ושיעורי הרווחיות (המוערכת בכ-15%).

רק השבוע הוחלט להגיש כתב אישום נגד ראשי ההתאחדות, כיוון שהנחו את חבריהם לא לגשת למכרזים שלא כללו מנגנון פיצוי על עליית מחירי ברזל ותשומות בנייה אחרות ב-2008. עם זאת, ל"גלובס" נודע כי בהתאחדות לא קופאים על השמרים ומתכננים בימים הקרובים דיון מיוחד על השלכות המשבר על הענף, בו מועסקים 800 עובדים טורקים (שאינם חלק מהמכסה).

"למיטב ידיעתי אנחנו לא מרגישים עוד שום שינוי", טוען מאיר בראל, המשנה למנכ"ל התאחדות התעשיינים ויו"ר האיגוד הכללי. בראל מנמק את הסיבה לאדישות היחסית במלאים: "יש מלאים בדרך. ההתקשרויות עם הספקים הטורקיים מעוגנות בהסכמים ארוכי-טווח. חלקן כוללות הזמנות עם משלוחים שעושים דרכם לישראל או התחייבויות מוקדמות, ולכן מוקדם מידי להעריך אם יש נזק".

גלובס: כמה זמן ייקח להעריך אם יש נזק ובכמה הוא נאמד?

בראל: "להערכתי, מספר חודשים לפחות. גם אם נזרוק מספר, לא נדע עכשיו בדיוק".

אי אפשר ללמוד משהו מהעבר?

"לא היה משהו סוחף. אנחנו בסך הכול מקווים שהמסחר לא ייפגע".

לפי בראל, חומרי הגלם העיקריים המיובאים מטורקיה לענף הבנייה הם עץ, מוצרי פלסטיק וברזל - "שהוא היחיד הבולט בתחום תשומות הבנייה". בנוסף מיובאים גם פרופילים, תקרות אקוסטיות, זכוכיות, "אם כי עוד לא שמענו מהיבואנים שום התייחסות לעניין".

תחום הברזל מושך תשומת לב גם בימים כתיקונם, שכן יבואני העופרת מטורקיה ויצרניות הפלדה המקומיות (ח*ד אסף ויהודה פלדות) מתכתשים אלה באלה על רקע הטענה על היצף השוק או התנהלות דואופולית, תלוי למי להאמין.

לאור מצב זה, סביר להניח שעימות עם טורקיה דווקא ייטיב עם היצרניות המקומיות, אבל תגובה מפתיעה קיבלנו מרמי שני, יו"ר חד אסף, שציין כי "להערכתנו, אם טורקיה לא תמכור פלדה בישראל, לא תהיה לכך השפעה על תשומות הבנייה מאחר ואיטליה - ובמיוחד ספרד - מתחרות כבר היום בפלדה מטורקיה, בעיקר עקב המצב הכלכלי הקשה ששורר בספרד".

המלט איננו הבעיה

הפלדה לא לבד. גם המלט הוא חומר גלם המיובא מטורקיה, ולו אף השפעה ניכרת על מדד תשומות הבנייה - ומהווה קרוב לעשירית ממנו (הקבוצה הגדולה ביותר במדד). מבנה השוק המקומי מקטין מאוד את תלות ישראל במלט טורקי, שכן על רובו המכריע של השוק חולשת נשר, מונופול בהגדרה, בשליטת כלל תעשיות מקבוצת אי.די.בי.

גורמים בשוק טוענים שהיקף הייבוא מטורקיה נע בין 5% ל-15% מהתצרוכת של ישראל. על-פי עבודת מחקר שהוגשה לוועדת הכלכלה של הכנסת ב-2008 ושעסקה בניתוח שוק המלט, נתח השוק העדכני (דאז) של המלט המיובא עמד על 7.6% בלבד - למרות שבארץ ניתן להשיג מלט לבן רק דרך ייבוא.

הסיבות לנתח השוק הזעום הינן רבות ומגוונות: השינוע שלו יקר, אורך החיים שלו קצר, היעדר אחידות בטיב החומר והעובדה כי המלט המיובא נארז בשקים ויצרני הבטון הגדולים - הצרכנים המרכזיים של מלט - מעדיפים לרכוש אותו בתפזורת ("צובר"). זאת, כמובן, לצד הגורמים הקבועים כמו שערי חליפין, שביתות בנמלים והעדפות כאלה או אחרות של יצרני המלט בחו"ל לייצא אותו למדינה זו אחרת.

גורמים בשוק ציינו בפני "גלובס" כי ניתן לייבוא מלט גם ממדינות אחרות, רומניה למשל. כסחורה לכל דבר (commodity), סביר להניח שבמקרה כזה עשוי המלט המיובא להתייקר, ולהימכר במחיר יקר יותר לכל אורך שרשרת האספקה. זאת, כאמור, בשעה בה מרבית המלט מלכתחילה מיוצר בארץ על-ידי נשר, ועל-פי המחקר האמור, תוצרת נשר נמכרת במחירים יקרים יותר ממחירי המכירה לרשות הפלסטינית או מהמחירים הממוצעים במרבית מדינות האזור.

"בעיה תיווצר, אם בכלל, רק כפונקציה של לאיזה עומק ולכמה זמן יארך המשבר הדיפלומטי", נאמר. מכל פנים, כרגע אין שום תנודה בייבוא, ואם ייעצר הייבוא מטורקיה הוא עשוי להגדיל את המכירות של נשר רק כפועל יוצא של היעדר חלופות ליבואנים. נשר, אגב, ייבאו מלט בעבר, אולם סירבו להתייחס לידיעה.

בנגב קרמיקה מבית אפריקה ישראל, העוסקת בייצור אריחי קרמיקה ובשיווק כלים סניטריים וברזים, מייבאים חלק גדול מחומרי הגלם למפעל החברה בירוחם, ובנוסף גם מוצרים מוגמרים לצריכה שוטפת - מדובר בפורצלן, קרמיקה, כלים סניטריים ואבן לחיפויי בניינים.

"טורקיה היא לא השוק העיקרי שלנו", אומר שלמה לוסטיג, סמנכ"ל שיווק פרויקטים בחברה. "אנחנו עובדים גם עם ספרד, איטליה, גרמניה וסין". אליבא דלוסטיג, היתרון של נגב מבחינת אי-תלות בטורקיה הוא היותה היצרנית היחידה של גרניט פורצלן בישראל, תחת המותג נובו. "רוב התצרוכת שלנו הולכת לשוק המקומי, כך שהתלות בשוק הטורקי היא מעטה".

לפי לוסטיג, כמחצית ממוצרי החברה מיוצרים בארץ והיתר מיובאים, אך חלקה של טורקיה מסך המוצרים (מיובאים ומיוצרים גם יחד) נאמד ב-15% בלבד. "גם ספרד אינה בעיה", הוא עונה לשאלת "גלובס". "אנחנו מדברים ונמצאים בקשר עם הספקים שלנו. בעיני הכלכלה יותר חזקה מארדואן".

היקף הייבוא של נגב מהשוק הטורקי מוערך בכ-15 מיליון דולר, ולפי לוסטיג, החברה נערכת לחלופות של חומרי גלם ושל מוצרים אחרים משאר העולם. "אנחנו משקיעים במפעל כדי להגדיל את יכולת הייצור שלנו, כי יש ביקושים גדלים והולכים למוצר שלנו בארץ".

אתם גם מייצאים לחו"ל.

"כן, אבל לא לטורקיה אלא לקנדה, לארה"ב ולרוסיה. עשינו שינויים במפעל, ייצרנו ביקושים לתוצרת המקומית בתמיכת קמפיין טלוויזיוני שיווקי. יש עלייה של 15% בהזמנות מחו"ל בשלושת החודשים האחרונים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. אסטרטגית, אנחנו פועלים להגדיל את הייצור ואת הייצוא, כדי לא להיות תלויים בטורקיה". עם זאת, לוסטיג מבקש להזכיר שיש גם יתרון בייבוא ממדינות אירופה - חולשת האירו גוזרת ייבוא זול יותר במונחים שקליים.

ההשפעה על מדד התשומות

בדו"חות הכספיים השנתיים מציינת גם מרחב, הפועלת בתחום דומה ובשליטת קרן פימי וכתר פלסטיק, כי "השוק המקומי בו פועלת הקבוצה פתוח לתחרות רבה, בעיקר בשל יבוא מוצרים מתחרים למוצרי הקבוצה, בעיקר מהמזרח הרחוק ומטורקיה". על-פי אותם דו"חות, טורקיה מהווה גם אחד משווקי חומרי הגלם שלה, אם כי מרחב מציינת כי "לקבוצה אין ספקים מהותיים שהרכישות מהם מגיעות ל-10% מכלל רכישותיה", כמו גם שמירה על מלאי חומרי גלם כחלק ממדיניותה השוטפת. "אנחנו לא מייצאים לטורקיה", אומר מנכ"ל החברה, סבינור אביבי.

המתחרים שלכם מייבאים ממנה.

"יכול להיות שיש מתחרים מטורקיה. אנחנו מתמודדים עם תחרות. תחרות צריכה להיות הוגנת - מטורקיה אפשר אומנם לייבא, אבל היא מאפשרת גם לייצא. זה לא המצב עם השטחים, שאפשר להכניס סחורה שלהם לארץ, אבל לא ניתן ההפך".

ובכל זאת אתם לא מייצאים לטורקיה.

"החלטנו שכלכלית לא כדאי לנו. אנחנו מנסים לעשות מוצרים כחול-לבן, לא כמו המתחרים שלנו", אומר אביבי, אך מסרב לחשוף שמות. "ולגבי הייבוא - אנחנו לא מייבאים לטורקיה ולא נייבא מטורקיה".

אם מדד מחירי תשומות הבנייה מהווה אינדיקציה, השבוע התבשרנו כי במאי הוא עלה במאי ב-0.2%, ובכך השלים עלייה של 2.6% בחמשת החודשים הראשונים של 2010. השפעות המשבר טרם ניכרות עליו, שכן התקרית על אוניית המרמרה התרחשה בבוקרו האחרון של החודש.

ועדיין, מבט קרוב יותר על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה שסעיף מוצרים וחומרים עלה בשיעור כפול בחודש זה. בחודש מאי גם נרשמה עלייה של 2.4% בסעיף כרייה וחציבה במדד מחירי תפוקות התעשייה, וזה עוד לפני שניקח בחשבון שתשומות הבנייה עשויות לעלות כפועל יוצא של העלאות מחירים מקומיות בשל מיעוט תחרות.

עם סגירת הגיליון התבשרנו כי טורקיה הקפיאה את כל ההסכמים עם ישראל, כך שנשאלת השאלה האם בענף נרדמו בשמירה - או שאולי העוסקים בו מעדיפים לא לנבוח כל עוד השיירה מטורקיה עוברת.