"לאנשים נמאס לוותר לחרדים; אני לא יכול לעבוד עם ליצמן"

איתן חי-עם נרגש. עוד רגע והוא מזיל דמעה. שיחת טלפון שקיבל במהלך הראיון ממישאל חשין בישרה לו על בחירתו לאביר איכות השלטון לשנת 2010. עשרה אבירים בחרה הוועדה הציבורית בראשותו של חשין (עוד קודם שהתבשר השופט בדימוס על מות בנו שניאור בתאונת דרכים), וחי-עם, שהתפטר מתפקידו כמנכ"ל משרד הבריאות במחאה על עמדת סגן השר הממונה עליו יעקב ליצמן, בפרשת הקברים בבית החולים ברזילי באשקלון, נבחר בקטגוריית המאבק לטוהר המידות. "הוא (חשין) אמר שהנעתי מהלך של אזרחות טובה במדינת ישראל", אומר חי-עם בגאווה, "באמת אני מתרגש".

עוד טרם קבלת התואר הרשמי נדמה שחי-עם הוכתר לגיבור על-ידי חילונים רבים במדינה. התנגדותו הנחרצת והאקטיבית לעמדת ליצמן בפרשת הקברים עוררה הד ציבורי שבעקבותיו, בין היתר, שינתה הממשלה את החלטתה. "הבעיה לא הייתה נפתרת אילו לא הייתי מתפטר, אני רואה בזה את ההישג הכי גדול שלי בתפקיד", אומר חי-עם הגאה.

למען האמת, לחי-עם יש סיבות טובות להיות מרוצה. הצעד שנקט היה שווה מבחינתו יותר מכל אמירה נוקבת ומכל כותרת רגעית בעיתונים, ואת רוח הקרב המילולית הוא משאיר לאחרים - למשל למחליפו בתפקיד, ד"ר רוני גמזו. אז נכון שלבו נחמץ על הפסקת כהונתו במשרד הבריאות בטרם עת, אבל בשביל המטרה הוא היה מוכן להשתטח על הגדר. התגובות המפרגנות לא מפסיקות לזרום, ואת האימיילים וזרי הפרחים שקיבל תחילה ממשיכות הטפיחות על השכם מצד זרים, שעד היום עוצרים אותו ברחוב. לאחרונה הציעו לו כמה מפלגות להצטרף לשורותיהן, אך הוא סירב בנימוס; מעבר לפינה חיכה לו ג'וב נחשק, וביום ראשון השבוע הוא נכנס לתפקיד מנכ"ל אסותא, בית החולים הפרטי הגדול בישראל, שמנקר את עיני בתי החולים הציבוריים.

איך מסביר חי-עם את הכתרים שקושרים לראשו? בימים שבהם פרשת התלמידות מעמנואל היא המשבר התורן המפלג בין חרדים לחילונים, הוא סבור כי "ברזילי היה משל. אנשים ויתרו לחרדים, ובאמת צריך לוותר פה ושם כי אנחנו חברה רבת זרמים, אבל זה כבר היה מוגזם ולאנשים פשוט נמאס. פתאום קם מישהו ואומר, אני לא מוכן, והעריכו את זה".

"לא נולדתי מנכ"ל"

תזכורת קצרה לפרשת הקברים: אחרי מלחמת לבנון השנייה החליטה הממשלה להקים בבית החולים ברזילי חדר מיון חדש וממוגן. היישום התקדם בעצלתיים, ואז, כשהחלו החפירות התגלו בשטח המיועד קברים עתיקים. בעקבות זאת קידם ליצמן בממשלה הצעה חלופית שלפיה חדר המיון ייבנה במיקום המרוחק מאות מטרים מהמחלקות המרכזיות בבית החולים. עלות התוכנית החדשה הייתה גבוהה ב-135 מיליון שקלים.

חי-עם התנגד נחרצות להצעה. מעבר לבזבוז כספי הציבור, הוא עמד על כך שהתוכנית של ליצמן מסכנת חיי אדם ותיאלץ את הצוותים הרפואיים לרוץ למרחקים ארוכים כדי להגיע למחלקות. בנוסף, סיום הבנייה היה נדחה בכמה שנים. "הייתה מלחמה עם עזה, וראינו שצריך לבנות בהקדם חדר מיון ממוגן. כל הזמן יש איומים מעזה, ושום דבר לא זז", אומר חי-עם, בעצמו תושב עוטף עזה שחי את מציאות הקסאמים והצבע האדום. "זו הקדמה לתשובה לוועדת חקירה שיום אחד תקום, כשתהיה מלחמה ובית החולים ייפגע".

לליצמן, הוא אומר, היו טיעונים שנעו בכמה מישורים: "המישור העיקרי היה תפיסתי-דתי, שאומר שאסור להזיז קברים יהודיים. כשעלתה הסברה שקבורים שם לא יהודים הוא אמר שאנחנו עלולים לשמש בכך דוגמה רעה לעולם. הוא גם חשש ממהומות שיתחוללו. בשיחות שניהלתי איתו היו שני מעגלי היגיון שלא נשקו זה לזה, ונוצר בינינו משבר אמון גדול. אמרתי לו שאם אני אצטרך להוציא את התוכנית שלו לפועל, לא אוכל לחיות עם זה".

באמצע מארס האחרון התקיימה ישיבת ממשלה בנושא. "נתניהו הזמין אותי להציג את עמדתי בממשלה", מספר חי-עם. "ליצמן כעס שאני מופיע, ובצדק אולי. לא מקובל שמנכ"ל יבוא וידבר נגד הדברים שהשר שלו רוצה (אף שרשמית נתניהו הוא שר הבריאות, ר' נ'). כשההצעה של ליצמן אושרה בישיבה, אמרתי מיד: אדוני ראש הממשלה, לא נולדתי מנכ"ל, ואני גם לא אמות מנכ"ל, וברור לי שאם עמדתי מנוגדת כל-כך לשר הממונה, אני צריך להתפטר".

ההחלטה להתפטר התבשלה אצלך זמן רב?

"זה התבשל זמן מה. הייתי צריך ללמוד את הנתונים ולהבין את המצב בשטח. רוב עם ישראל לא היה בברזילי, וזאת הבעיה. צריך לראות כדי להאמין. ואז ללכת ולדבר עם ליצמן פעם אחרי פעם, ובאיזשהו שלב להגיד - יש לי גבולות אדומים, כמו שלליצמן יש גבולות אדומים".

במקביל להתפטרות הורה נתניהו על הקמת צוות בדיקה בנושא, וחודש לאחר מכן החליט לבטל את החלטת הממשלה ולהקים את חדר המיון במיקום המקורי. בחודש מאי הושלמה העתקת הקברים תחת מחאה גדולה של חרדים, ואף התברר כי במקום לא היו קבורים יהודים. "אני מאמין שההתפטרות שלי גרמה לכדור שלג ועשתה את הרעש שנמשך אחר כך", אומר חי-עם. "ראש הממשלה למד את הנתונים והחליט אחרת, ואני שמח להיות שותף במהלך כל-כך חשוב".

הפרשה נפתרה במהירות. לא הצטערת אחר כך שאתה בחוץ?

"הבעיה לא הייתה נפתרת אילו לא הייתי מתפטר, זה פרדוקס. אני מצטער שאני בחוץ כי כל-כך אהבתי את התפקיד - אתה במרכז העשייה הלאומית, משפיע ויכול לשנות. עצוב לי ואני מתגעגע למשרד, ויש עוד הרבה מה לעשות. אבל אני לא יכול לעבוד עם ליצמן, זאת הייתה תהום שאי-אפשר לגשר עליה".

אולי פשוט לא הצלחת להיות פוליטיקאי? מנכ"ל של משרד ממשלתי צריך לדעת שמהלכים פוליטיים לא תמיד הולכים יחד עם היבטים מקצועיים.

"במשרד הבריאות למדתי איך הפוליטיקה עובדת, והבנתי שאני בפוליטיקה לא רוצה להיות. סבלתי מזה, אין לי אופי של פוליטיקאי".

"אין מספיק רופאים ואחיות"

כמו מחליפו בלשכת המנכ"ל ד"ר רוני גמזו, שמתח ביקורת נוקבת על משרד האוצר בראיון ל-G לפני שלושה שבועות, גם לחי-עם בטן מלאה על האוצר. " לאוצר יש סמכויות גדולות מדי בקביעת המדיניות של משרד הבריאות", הוא אומר. "זה מצב לא תקין, הם דומיננטיים מדי. לדוגמה, כשהוחלט לתת לבתי החולים שמונה מכשירי MRI, האוצר היה צריך לאשר את החלוקה. מה לאוצר ולקביעה באילו בתי חולים הם יהיו? זה לא יעלה על הדעת, וזה קורה בהמון נושאים. יחד עם זאת, אני מלא הערכה לחוכמתם ולידע של העוסקים במלאכה באוצר ובאגף הממונה על התקציבים. הצלחתי להסתדר איתם מצוין והגענו ללא מעט דברים, אבל זה לא מספיק".

הייתה לך בכלל שליטה על תקציב המשרד?

"אין שליטה. אתה מנכ"ל גדול של משרד עשיר שיש לו תקציבי ענק, ואתה חי כמו עני".

ממנהל ותיק במערכת הציבורית אתה עובר לפרטית. היו אנשים שהרימו גבה על המינוי שלך למנכ"ל אסותא, זה מנוגד לתדמית.

"באופן אישי, אמשיך להילחם על כך שתהיה מערכת בריאות ציבורית טובה, ואני מתכוון להמשיך ולתרום למדינה, למשל ב'עלה נגב' (מוסד טיפולי) ובמעורבות שלי בהקמת בית ספר לרפואה בגליל. ובאופן עקרוני, לצד מערכת ציבורית טובה מותר וצריך מערכת פרטית. רפואה פרטית היא זכות ולא חובה, במובן הזה שאוי ואבוי למדינה שאת הטיפול בבריאות של אזרחיה אפשר לקבל רק במערכת הפרטית. אבל העולם משתנה, וזו זכות של אנשים להשתמש בכספם למה שהם רוצים. מותר להם לבחור את הרופא שלהם, ובתנאי שגם מי שלא יכול לבחור יקבל רפואה טובה. למרבית מתושבי ישראל יש ביטוחים משלימים ואחרים, כך שזה הופך לאיזה סוג של רפואה שהיא די ציבורית. המערכת הפרטית לא מחלישה את הציבורית, היא מאתגרת ומושכת אותה לעלות מדרגה".

renen@globes.co.il