טוב לחזור הביתה לאחר מספר שנים בגולה, אבל לא תמיד זה קל. בעיקר כשהגולה היא אמריקה, על האדיבות המאפיינת את תושביה והשפע שהיא מציעה בכל תחום כמעט: הבתים המרווחים, הקניונים המפוארים, המרחבים האינסופיים, הנהרות השוצפים והכבישים הרחבים.
הו, הכבישים של אמריקה. לנסוע בוואן המשפחתי על אינטרסטייט 75 או 85, בדרך מאטלנטה לטנסי או לפלורידה, שישה נתיבים מכל צד. בדרך חולפים על פניך יערות מוריקים ואגמים כחולים. לאורכה פזורות אטרקציות תיירותיות, מרכזי התרעננות (REST AREA) וכאלה המציעים לך שירותי תדלוק, מזון ולינה מגוונים.
בתוך הרנו מגאן הספרטנית, מזדחל מדי ערב בתנועה העושה את דרכה מהמערכת בראשון-לציון בואכה עמק יזרעאל, אני מתרפק על הזכרונות בגעגועים. לפניי כביש צר, מאחורי מצפצפים נהגים חסרי סבלנות ומכל צדדיי נוף אורבני חיוור. אה, ובית הפנקייק על תקן מסעדת דרכים "אמריקנית". מי שהיה שם, יודע שאין דבר רחוק מכך.
עם זאת, לא הכול אפור ומדכא על כבישי ישראל. מהרדיו, למשל, אני נהנה הרבה יותר. אם בניכר הייתי צריך להעביר את שעות הנסיעה הארוכות כשאני מאזין ללופ אינסופי של שירי רוק מתקופת הסבנטיז או לשידור של משחק בייסבול משמים, הרי שבשבתי במגאן אני מוכן למחול על הפקקים ועל תלאות הדרך, שבה אני מזדחל מהשעה 17:30 ואילך כשהרדיו האזורי מפנק אותי בתוכנית הספורט של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' (משודרת ברדיו 103 FM) .
קידום בוטה של מקורבים
מדובר בתוכנית ספורט רק לכאורה. למעשה, היא עוסקת רובה ככולה במה שקורה סביב הכדורגל הישראלי (כדורגל אמיתי, כידוע, לא משוחק כאן רוב הזמן). תוכנית, שכנגזר מאופיים של צמד המנחים, מתנהלת באווירת טריבונה צוהלת, ללא שמץ של אנדרסטייטמנט; יוצרת פרובוקציות, מדליקה שריפות ומשלבת את מה שנשמע כחיסול חשבונות או קידומם של מקורבים ואינטרסים.
מישהו אמר שכונה?
בסופה של התוכנית משודרת פינת הרכילות הלוהטת "גליצ'ים" (יוצרת פרובוקציות, מדליקה שריפות וכו'), שאותה מקדמת אסייג בקריאת הקרב הידועה שלה "איך אתם מחכים לזה". מישהו אמר שכונה?
אפשר להבין שלא מדובר במאכל אנין במיוחד, יותר בכיוון של שווארמה עם טחינה והרבה חריף, אבל כזו שמעבירה את הדרך בכיף ולעיתים אף סוחטת צחוק בריא. זו הסיבה שהתעצבתי לשמוע כי תוכניתם של השניים צפויה לרדת מלוח המשדרים בקרוב (הייתכן שאופירה ואייל, מכוח ההרגל, הדליקו שריפה קטנה גם באולפני הרדיו שבו הם משדרים?)
המחשבה כי אצטרך לשוב ולמקד את תשומת הלב בכביש הצר שבין ת"א לחיפה, בנוף האורבני החיוור, בנהגים חסרי סבלנות ואולי רחמנא ליצלן, אף לעצור לחטוף משהו בבית הפנקייק, טורדת את מנוחתי בימים האחרונים. אני מקווה שעוד יקרה הנס וקברניטי 103FM יתעשתו ויחזרו בהם. איך אני מחכה לזה.
פקקים תנועה רכבים כביש / צלם: תמר מצפי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
