השבוע מלאו 8 שנים להופעת "גוגל ניוז", אחד מהשירותים המוצלחים של גוגל. 72 מהדורות, 30 שפות, צומת אקטואליה הומה ועמוס המפנה יותר ממיליארד צופים בחודש לאתרי חדשות ומהווה את פורטל החדשות הגדול ביותר ברשת - וכולו ללא מגע יד אדם.
אי-ההתערבות האנושית, כמו גם ריבוי המקורות, הם עיקר העיקרים של השירות. נער היומולדת, קרישנה באהראט מגוגל, הממציא והמייסד, ציין בראיונות החג את שני המאפיינים האלה כקודש-הקודשים של "גוגל ניוז".
ואם לצטט מעמוד האודות של גוגל ניוז: "התוצאות שלנו מלוקטות באמצעות אלגוריתמים של מחשב בלבד, ללא התערבות אדם. כתוצאה מכך, מקורות החדשות נבחרים ללא התייחסות להשקפה פוליטית או אידיאולוגית, ומאפשרים לך לראות כיצד ארגוני חדשות שונים מדווחים על אותה ידיעה. מגוון זה של נקודות מבט וגישות הינו ייחודי בין אתרי החדשות המקוונים, ואנחנו סבורים כי הוא חיוני".
מסמן את גבולות השיח
במלאת 8 שנים אפשר לבחון את שני עמודי התווך האלה ולראות מהן התוצאות של 8 השנים הראשונות של "גוגל ניוז".
נתחיל עם מגוון נקודות המבט והגישות. כמי שגולש באופן קבוע ב-3 מהדורות (ישראל, ארה"ב ואנגליה) ובאופן דליל יותר במהדורות נוספות של ארצות שמעניינות אותי (אקוודור, מלאווי, כרגע מתעניין מאוד בצ'ילה), אני יכול לומר במידה לא מעטה של ודאות שאני לא מקבל מגוון של גישות ונקודות מבט. להיפך.
אני מקבל רק את המיינסטרים. גוגל חדשות הוא שירות נורא כבד-ראש. הוא לא יפנה אותך לשבילים הצדדיים ולסמטאות האחוריות. איתו אתה דוהר על האוטוסטרדה. נקודת מבט אחת, שתיים גג. הוא לא פורס בפניך את גבולות השיח - הוא מסמן אותן.
בישראל זה בולט במיוחד. ערוץ 7 זה הקול הכי קיצוני שתמצאו שם. בדרך-כלל יפנו אתכם לוואלה, ynet, נענע10 וכך הלאה. שיעמום. ועד כמה שאני יכול לשפוט, כך זה גם בארצות אחרות. זה קשור מן הסתם לעובדה שגוגל מתפרנסת מפרסומות, והחמאה לא מרוחה באתרי השוליים. על כל פנים, מגוון גישות זה לא.
אין ספק ש-8 שנים עשו את הנזק שלהן. אתרי החדשות, שמחו נמרצות בהתחלה נגד הקציר שעורכת גוגל בשדותיהם ללא תמורה, יישרו קו בסופו של דבר, ועכשיו הם מגישים את המוצרים שלהם כך שיתאימו לאלגוריתמים של גוגל: כותרות חסרות דמיון ועריכה חסרת מעוף. רבים למדו להתאים את עצמם למציאות הזו, וכך אל החדשות מסתננים תכנים המסווים כידיעה.
זה קשור לעמוד התווך השני - היעדר מגע יד אדם. ובכן, במלאת 8 אביבים לשירות מסתבר כי האלגוריתם היפה הזה, שאין לו שום "השקפה פוליטית או אידיאולוגית", דווקא יש לו חתיכת אידיאולוגיה, והיא פשוטה מאוד לתפיסה: אל תצא מהשטנץ. תעשה מה שכולם עושים. אל תתחכם.
כך יוצא שלא פעם אני מתגעגע לקצת מגע יד אדם כשאני גולש בגוגל ניוז. הסיפור הכי חשוב עכשיו, לדוגמה, הוא לינדזי לוהן, איזו שחקנית שלקחה סמים.
חדשות מהחבר'ה
מה צופן העתיד לגוגל חדשות? ובכן, החדשות השתנו. הן מגיעות מכל מקום (אתרים, בלוגים, טוויטים, סטטוסים), משלל כלים (טלפונים חכמים, טאבלטים) ובכל צורה (טקסט, תמונה, וידיאו) - וכך גם הצורה בה אנו צורכים אותן.
הכיוון עליו הצביע באהראט לא נשמע לי מעודד: הסתמכות על פרסונליזציה ורשתות חברתיות. באשר לפרסונליזציה: אני שונא אותה.
עוד לא נתקלתי בדוגמה אחת טובה לפרסונליזציה, ותאמינו לי שאני מחפש שנים. באשר לרשתות: אז יופי, עכשיו אקבל חדשות מחברים, שמן הסתם דעתי כדעתם. עוד פחות מגוון של דעות.