גלובס נגיש - זירת העסקים של ישראל

לא צריך להתרגש מכל הנתניהו והגנץ והליברמן האלה

הימים ימי חוסר אמון - אנשים לא מאמינים לפוליטיקאים, לבנקאים, לשוטרים, לגנרלים, לשופטים, לפרקליטים ולעיתונאים • אז נכון שעכשיו קצת קשה, ילדים, אבל ככה זה תמיד בימים הראשונים של הטלת הספק

למה החרמת הטלפונים של דוברי נתניהו מסעירה אותנו כל-כך

נדמה כי החרמת הטלפונים של אוריך וגולן הייתה מרגשת במיוחד כי היא חשפה את הפוזיציה האנושית העמוקה יותר של הזמן הזה, והיא מעבר לימין או שמאל ונתניהו כן או לא. הפוזיציה הזו היא כל אחד מאיתנו, ללא הבדל דת, גזע ומין

האימוג'י הפופולרי בעולם אומר עלינו הרבה דברים, וכולם רעים

לא הייתי מטריד אתכם בשנאתי, עמוקה ככל שתהיה, לסימן גרפי סתמי - אם לא הייתה לו חשיבות או סמליות כלשהי בעולמנו • אבל זה בדיוק העניין, שיש לו. מכל הסימנים - בזה בחרו ובוחרים אחיי בני האדם, וזה די מדכא אותי

למה יושבים בסוכה, והקשר בין נייר העיתון לעיתונות חזקה

אנחנו יושבים בסוכה לא כדי להיזכר כמה כיף היה להיות במדבר, אלא כמה גרוע זה היה • לא כדי להעלות על נס את הארעי והטבעי, אלא לחגוג את הבטון והמזגן

תש"ף לא באה טוב בעין, אבל אנחנו באנו חושך לגרש

זו הולכת להיות שנה מאוד מבלבלת, ונראה שאנחנו מתחילים אותה ברגל שמאל • במלחמה הנצחית בין האור ובין החושך ספגנו, בני האור, כמה מהלומות רציניות השבוע - ודווקא בגלל זה חשוב כפליים שהיא תהיה טובה

עידן נתניהו? הוא לא תם ולא נעליים

עידנים לא תמים כל–כך מהר, וגם הרבה–הרבה אחרי שהעידן תם, הוא עדיין קיים • עידן קוסמולוגי נמתח על פני מיליארדי שנים, עידן גיאולוגי נמשך אלפי מיליונים של שנים, עידן היסטורי נמדד במאות שנים, אבל עידן פוליטי? שנות נתניהו נחשבות אצלנו לעידן, אבל בחייאת - יש לי בארון ג'ינסים ותיקים יותר • דעה

למי אצביע? אני צף בין גנץ, העבודה והמחנה הדמוקרטי

אם אתם מתכוונים לא להצביע, אני לגמרי מבין אתכם, רק אל תגידו שזה לא משנה • זה משנה ועוד איך • דעה

לכבוד יום הולדת 49, עליתי על קו 49

היה לי יום הולדת. כבר חשבתי להיות עצוב והכול היה מוכן, אבל אז פתאום גיליתי ש–49 זה מספר שמח ושאלון מאסק כמעט בגילי

על שפמים, פיטורים וגברים אמיתיים: כמה עצות לעמיר פרץ

כמי שהיה בעליו הגאה של שפם מפואר למשך לא מעט שנים, יש לי כמה עצות לעמיר פרץ המגולח

ההווה עדיין פה, ואנחנו לא מתייחסים אליו מספיק יפה

אם צודקים נביאי הזעם, המדענים והאקטיביסטים, הרי שטוב יותר כבר לא יהיה - כלומר עכשיו הכי טוב • ובאוויר - לפחות באוויר שלי - עומדת מין תחושה משונה ולא מוכרת של געגוע מעורפל להווה

"זה לא מאחורי ואני מתנצל": דרור פויר כותב על האשמתו בתקיפה מינית

הייתי יהיר וטיפש, התנהגתי בצורה מחפירה לאישה, ואני מתנצל • לא אהיה יהיר וטיפש שוב ואציג את מה שעשיתי ואת מה שקרה כמין מסע פנימי לשיפור עצמי • קצת על השבועיים האחרונים

משל הלוויתן הכחול: מהי הדרך הנכונה לעשות שינוי גדול בחיים

הדשא של השכן הוא ג'ונגל עבות, יער עד. אבל מה אני יודע, אולי זה ככה אצל כולם. אני הראשון להודות שהחיים שלי נשמעים הרבה יותר מעניינים כשאני מספר אותם לאחרים מאשר כשאני חי אותם בעצמי

האם דובוני המים שהתרסקו על הירח ניסו לברוח מבני האדם?

האנושות מתעקשת להתעלל ביצור בעל השם החמוד ביותר - "דובון מים" - וזה עוד יעלה לה ביוקר

נגה בת 12 ויש לה את מפתח המאסטר לנשמה שלי

אם יש בעולם שני דברים ללמוד מהם ואחד זה היקום, אין לי בעיה שאריאנה גרנדה תהיה הדבר השני • טור לנגה

בבחינת הבגרות בפילוסופיה נשאלו תלמידי צרפת, "האם אפשר לחמוק מהזמן?". לדרור פויר יש תשובות

למה שמישהו ירצה לחמוק דווקא מהריקוד הלא פוסק של היקום, אין לי מושג

שכחו מהמהפכות: התיירות היא התנועה האנושית הגדולה מכולן

המהפכה הפמיניסטית וקריסת הקומוניזם שינו סדרי עולם, אבל גם לתיירות יש השפעה מרחיקת לכת

שמעתי את השיר ימים לבנים מיליון פעם, ואז שמעתי אותו שוב

דרור פויר שמע את השיר שכתבה לאה גולדברג כשהוא מושר בפי מקהלת ילדים אל מול זקנים בבית אבות סיעודי, וכשהוא הסתיים הוא כבר לא היה אותו בנאדם

פאשניסטות ללא גבולות: הדוגמניות לימדו אותנו שיעור חשוב השבוע

אירועי בחירות ממלאים אותי בייאוש ובכעס. שבוע האופנה, לעומת זאת, מילא אותי באופטימיות ובנצנצים

המנהיגים של היום הם ילדי שמנת מפונקים, לא כמו פוטין

אני לא מאמין לאף אחד. וקר. כל הזמן קר • אני מרגיש את המבט הקפוא של פוטין על הגב שלי בכל מקום • כולם נראים לי חלשים מדי, פגיעים מדי, חסרי סיכוי, והמנהיגים נראים לי מפונקים