דרור פויר / צילום: יונתן בלום
א.
מפה לשם נהייתי בן 49. לא גיל חגיגי במיוחד, או חגיגי בכלל, או כזה שבכלל רשאי להופיע עם המילה חגיגי באותו משפט, אבל מפה לשם זה מה שנהייתי. לא כל-כך ידעתי לאן לקחת את זה, כמו שאומרים, אז נכנסתי למוביט וחיפשתי לעלות על קו 49. יש כזה, והוא נוסע מפתח תקווה לתל אביב ובחזרה. לא נסעתי בו מעודי, הקו שלי תמיד היה 66, אבל הסמליות בהקה כמגדל זכוכית על רחוב ז’בוטינסקי; ככה זה הרי כל החיים, מפתח תקווה לתל אביב ובחזרה. אולי לא ידעתם, אבל מפתח תקווה לתל אביב אצים רצים לאט לאט גם קווי 50 ו־51, ככה שאפשר לומר שהעתיד הקרוב נפרס לפניי כמו מפרק באוטובוס כפול שעומד בפקק בדרך מפה לשם. הוא רואה מחלפים, אני רואה מפרקים.
זה לא הספיק כדי לעודד אותי. הרי החיים הם יותר מאשר לנוע מפה לשם, נכון? צריך מטרה, צריך מודל. אז נכנסתי לגוגל חדשות וחיפשתי "בן 49" במטרה למצוא העצמה בסיפוריהם של גברים בני גילי שאני לא מכיר: מדענים, משוררים, אמנים, מדינאים. אבל זה מה שהגוגל הביא לי: גבר בן 49 נפצע באורח בינוני מירי ברחוב דוד ברוך בלוד; בן 49 נמצא מחוסר הכרה בחדר בית מלון בחיפה, בן 49 נאשם שרצח את שותפו לדירה בחיפה, פועל סיני בן 49 טבע למוות בנמל אשדוד, פועל פלסטיני בן 49 נהרג באתר בנייה בהוד השרון, בן 49 נפל למותו במפלי האיגוואסו בארגנטינה, בן 49 נפסל במכרז וגילה שגרושתו רשמה על שמו מרשמים פסיכיאטריים ללא ידיעתו, וכך הלאה. לא הכי מעצים, חבר’ה! אנשים עוד עלולים לקבל את הרושם הלא נכון לגבי הגיל שלנו.
את תשומת ליבי תפסה ידיעה במקומון על אלכסנדר בצנלוב בן ה־49 מרחובות שנראה לאחרונה בתאריך 6.8.19 ברחוב יששכר סיטקוב בעיר ומאז נעלמו עקבותיו. גובהו כ־1.80 מטר, מבנה גופו רזה, עיניו חומות ושיערו שחור. אף שאני עונה לכל התיאורים האלה, אלכסנדר בצלנוב ואני לא דומים בכלל. פניו זוויתיים יותר משלי ושיערו קצוץ. בישראל נעדרים כ־550 אזרחים מקום המדינה, כ־20 נעדרים בממוצע בשנה. האם הייתי מזהה את אלכסנדר בצנלוב לו היינו יושבים זה לצד זה באוטובוס כפול? לא בטוח. בטח היינו נעדרים זה לזה.
אני ממשיך לדפדף. שבוע לאחר מכן נמצא אלכסנדר בצנלוב ללא רוח חיים. נוח בשלום על משכבך, בן 49. סליחה אם חטאנו לך.
ב.
על מנת לרומם את הרוח ולהרחיב קצת את תחום המאבק, צפיתי בדו־שיח מרתק בין ג’ק מא לאלון מאסק שנערך לפני כמה ימים בסין. אחרי הכול, יש לי פה זווית: מאסק הוא לא רק אחד האנשים הכי חשובים שחיים היום, איש עם חזון אמיתי ונפש חופשייה, הוא גם בשנת ה־49 לחייו, מה שמאפשר לי לכופף את התקנון באופן חד-פעמי ולהתייחס אליו כאחד משלנו, הבוגרים. אנשים שמתנגדים לחקיקה אישית נוטים להתעלם מהעובדה שמדובר בכלי מצוין כשהוא בידיים שלך, זה מה שאני תמיד אומר.
טוב לחיות על אותו כדור הארץ ובאותו הזמן עם אלון מאסק. אפשר להגשים חלומות; מי לא חלם לשלוח מכונית לחלל? איתו יוצאים לחלל ויורדים אל בטן האדמה, נוהגים במכוניות חשמליות במנהרות שנחפרו בבטן האדמה ומשתילים שבבי בינה מלאכותית במוח שיהפכו אותנו לסייבורגים ויאפשרו להוריד את כל המידע היישר אל תוך המוח כמו במטריקס. הדבר שאני הכי אוהב אצל מאסק זה שהוא עדיין תוהה על הדברים. כשהוא מדבר, רואים שהוא כבר חושב על משהו אחר. מהנדס עם ראש של פילוסוף ופילוסוף עם ידיים של מהנדס.
ג’ק מא, 54, יזם־על בתחומי האינטרנט, עומד בראש קבוצת עליבאבא. אדם מלא קסם אישי ומסרים חיוביים, שלא לדבר על הרים של מזומנים. הוא האיש העשיר באסיה עם הון של למעלה מ־44 מיליארד דולר, כפול ממאסק. מא לא חופר מערות או שולח חלליות, הוא משקיע בחברות (לא מעט חברות ישראליות). בסין הוא אימפריה שאין לתאר ואחד המונופולים הגדולים בעולם; תחשבו על פייסבוק, אמזון וגוגל ביחד. ג’ק מא מפיץ אהבה ומקדם אנושיות. הרעיונות שלו יפים, אבל בשביל להגיע לכזה גודל בסין אתה צריך לעבוד צמוד צמוד עם השלטון הדיקטטורי, על כל מה שזה אומר, ומא הוא אוהד גדול של השלטון, שלא לומר משת"פ צמוד. יש דיבור שמא למד לאחרונה את השיעור שרבים למדו לפניו והפך להיות חזק מדי בשביל המשטר שאותו שירת. עכשיו הוא פילנתרופ שמדבר הרבה על חינוך. ועדיין, כדאי מאוד להקשיב לו.
תענוג של דיון, בעיקר מאחר שמדובר בשני טיפוסים הפוכים בתכלית ההיפוך שמציגים חזונות שונים לגמרי לעולם ולא מסכימים כמעט על כלום - מלבד שתי נקודות. האחת, שמה שנדמה לנו עכשיו כהתפוצצות אוכלוסין הוא בעצם תחילתה של קריסת אוכלוסין איומה ונוראה. והשנייה, כמה משונה, היא שטוב למות מאשר לחיות חיי נצח. אפילו הכימיה ביניהם הייתה נוראית.
מאסק נושא חזון פסימי משהו, על בינה מלאכותית שתגיע לרמה כזו שעבורה נהיה כקופים או דגים. מאחר שאי אפשר להביס אותם, נהיה חייבים להצטרף אליהם, ובכל מקרה - חשוב מאוד לברוח למאדים כדי לשמר את שרידי התודעה היחידה שאנחנו יודעים עליה שקיימת ביקום. מא דיבר בזכות האנושיות ועל מותר האדם על המכונה. להם יש צ’יפים, אמר, אבל לנו יש לב. אנחנו המצאנו מחשבים, אמר, אבל מחשבים לא המציאו בני אדם. הוא זלזל במאסק: אתה רוצה לצאת לחלל, אני מעדיף לדאוג לאנשים שעל כדור הארץ. זה היה משונה לדעת שהמילים היפות עומדות בניגוד חריף כל-כך למציאות - בזרת של הרגל של מאסק אני מוצא יותר עשייה למען האנושות מאשר בכל מא, ששאב רעיונות שכבר נעשו לפניו במערב והתאים אותם למשטר דכאני.
בכל מקרה, צפו. כששניים מהיזמים ואנשי העסקים הבולטים נפגשים ומדברים, אתם יכולים לפנות 47 דקות, כאורך של פרק ממוצע בסדרות נטפליקס שבכל מקרה לא זוכרים מהן כלום למחרת; רגע, היה שם רצח או חטיפה? זה קרה בשבדיה או בעתיד? הם נפגשו או נפרדו? ראיתי דרמה קומית או מותחן פסיכולוגי? ימים שלמים נעלמים.
לג’ק מא זה לא היה קורה, הוא כולו ביזנס, אבל אני הכי יכול לראות את אלון מאסק ואותי מפנים איזה יום (לי נוח ברביעי) ודופקים בינג’ של בוג’אק הורסמן. תודה שהכנסת אותי למועדון של הארבעים ותשע למרות ש… אתה יודע, יאמר בטח מאסק. אל תעשה עניין, אשיב לו בוודאי. רוצה לשגר טיל לחלל, סביר להניח שיציע מאסק. אולי פעם אחת אפשר לשבת איתך בלי שתדבר על עבודה, אענה לו. סליחה, יגיד מאסק. צחקתי איתך יא דפוק, אומר לו, בוא ונשגר את הטיל הזה מיד בסוף הפרק!
ג.
מפה לשם נהייתי בן 49. לא גיל חגיגי במיוחד, או חגיגי בכלל, או כזה שבכלל רשאי להופיע עם המילה חגיגי באותו משפט, אבל מפה לשם זה מה שנהייתי. כבר חשבתי להיות עצוב והכול היה מוכן, אבל אז פתאום גיליתי ש־49 זה מספר שמח! מספרים שמחים הם מספרים שאם מחברים את סכום ריבועי הספרות שלהם שוב ושוב מגיעים בסוף לאחד. כך, 4 בריבוע ועוד 9 בריבוע שווים 97, 9 בריבוע ועוד 7 בריבוע שווים 130, 1 בריבוע ועוד 3 בריבוע ועוד 0 בריבוע זה 10, 1 בריבוע ועוד 0 בריבוע שווה 1 - ואז המספר שמח. אין שום משמעות או השלכות או שימושים למספר השמח מלבד השמחה. ואם המספר שלי שמח, גם אני שמח.
אני לא מבין בך שום כלום, אבל תודה לך מתמטיקה על כל השירה והסדר והיופי שהבאת לעולם. ריגשת.