למה בתי ההשקעות משחקים עם הכסף של הילדים שלנו במקום לשמור עליו?
א.
השבוע לפני חמש שנים עזב את עולמנו והלך לעולמו החוקר והסופר עזריה אלון, ממייסדי החברה להגנת הטבע וחתן פרס ישראל, והוא צעיר בן תשעים וחמישה חורפים וקיצים בלבד - והלוא לימדנו אלון כבר בטורו הפופולרי בשבועון "הקיבוץ" (אוקטובר 1961) שבישראל יש רק שתי עונות, קיץ וחורף. "שתי העונות האלה, אביב וסתיו", כתב, "הן המצאה אירופית שבעלי זיכרונות וגעגועים רוצים להעבירה לארץ".
בעלי זיכרונות וגעגועים הייתה יכולה להיות הגדרה לא רעה למין האנושי, אף שלפעמים נדמה שלא אנחנו בעלי הזיכרון והגעגוע, אלא הם הבעלים שלנו ואנחנו סבלים הנושאים על גבנו ובלבנו את משקלם שרק הולך וגובר עם השנים. הביטו פנימה והגידו, מתי האדם חופשי? ברגעים שבהם הוא פורק מעליו את עול הזיכרון והגעגוע ומרגיש את ההתעלות. ומתי האדם חופשי באמת? כשהוא רוקד. פעם פגשתי פילוסוף, זה היה בבר קטן על חוף האוקיינוס השקט במומפיצ'ה, אקוודור. הוא טען שהדרך שלו אל החופש האמיתי קצרה יותר: אם תרקוד, אמר, ישיל הגב מעליו את משקל הזיכרון והגעגוע ותהיה חופשי באמת - כי חזק הריקוד מהרוקד. ניסיתי כמה פעמים, וזה עבד, כך שאפרסם דיסקליימר הפוך: יש לראות באמור לעיל משום ייעוץ, המלצה או חוות-דעת באשר לכדאיות הריקוד מכל מין וסוג.
ב.
דצמבר 2018 היה חודש דרמטי ביותר בשוק ההון, כידוע. הטלטלות והירידות סחבו את הגרפים של כל השנה כלפי מטה. החסכונות שלנו, הציבור, במרבית קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות ספגו מכות לא פשוטות והביאו לתשואות שליליות. לא התרגשתי מזה יותר מדי עד שראיתי שאת התשואות הנמוכות ביותר רשמו דווקא חסכונות הילדים. מדובר בתוכנית המעולה כשלעצמה "חיסכון לכל ילד", שיצאה לדרך ב־2017 ובמסגרתה מפקידה המדינה 50 שקל לילד בכל חודש, כשבמקביל, יכולים ההורים להפקיד 50 שקלים נוספים במגוון מסלולי השקעה והכסף משתחרר בגיל 18.
מבדיקה שערכו ב"ידיעות אחרונות", כמו גם בגלובס, עלה כי בקופות הגמל השונות רשמו תוכניות החיסכון לכל ילד את התשואה הנמוכה ביותר בשנה שחלפה, מינוס 2.58% בממוצע - תוצאה של חשיפה בסיכון גבוה במניות ובאופציות. ככל שהסיכון שלקחו הקרנות היה יותר גבוה, הפסידו הילדים יותר. מתברר שהחשיפה למניות ולסיכונים ב"חיסכון לכל ילד" גבוהה בפער של 23% מהחשיפה למניות בקופות אחרות, מה שהביא לפער שלילי של 150% בתשואה.
אני לא אנליסט, ואין לראות בדברים שאני אומר (על דברים כאלה) משום ייעוץ, המלצה או חוות-דעת, אבל נראה לי די ברור מה קרה עם החסכונות של הילדים: גם אם בטווח הארוך יש יתרונות לסיכון גבוה (ומצב חסכונות הילדים לא רע סך-הכול), הרי שבטווח הקצר שיחקו עם הכסף של הילדים דווקא כשהיו צריכים לשמור עליו קרוב, כמו שעשו בקרנות אחרות.
זו תוכנית טובה, אבל היא יכולה הייתה להיות טובה יותר. הרי הילדים הם העתיד. בעולם שבהחלט רצוי לצעוד לכיוונו, חסכונות הילדים צריכים להיות צעד לצמצום אי השוויון, אבל גם כאן אפשר לראות את הפער נוצר - פער שרק יילך ויתרחב. נתונים מראים שככל שהמעמד הסוציו־אקונומי של משפחה גבוה יותר, כך נבחרים מסלולים המניבים לילדים תשואה גבוהה יותר, לפעמים עד פי 6, מילדים למשפחות חלשות. בעולם שבהחלט רצוי לצעוד לכיוונו, החסכונות של הילדים - ובמיוחד של ילדים למשפחות חלשות - צריכים היו להיות מנוהלים על-ידי הטופ של הטופ של השפיץ של הבסט של המקצוע שמטפל בהם כאילו היו סחלב על המאדים עד שיגיעו לתשואה מלבלבת. לא נראה שזה היה המצב בסוף 2018. אולי ב־2019? כי הילדים הם העתיד, והעתיד זה עכשיו.
ג.
לגבי 2019, השאלה הנשאלת כרגע בכובד ראש היא "מה יעשה השוק". אני מת על השאלה הזו! היא מפציעה בין העננים כמו שמש חמימה על הר קפוא של גרפים ומספרים וטבלאות ומדדים ותחזיות וניתוחים. מה זה השוק הזה? הוא לא יכול להיות רק סך המסחר שמתבצע והשחקנים שפועלים בו ומעשיהם. זה הרבה יותר - השוק הוא ישות עצמאית. מוחשית כמו שהיא מופשטת, צפויה כמו שהיא הפכפכה ותמיד בתנועה, הריקוד לא מפסיק. אנחנו שואלים מה יעשה השוק כמו שטיפת מים שואלת מה יעשה האוקיינוס.
אז במה שונים כל מומחי שוק ההון, האנליסטים, הפובליציסטים, הסוחרים והמנהלים המכובדים בחליפות התפורות היטב מהפילוסוף היחפן שפגשתי או המצאתי שפגשתי על בר קטן במומפיצ'ה מול האוקיינוס? מה הוא אומר: חזק הריקוד מהרוקד. מה הם אומרים: חזק השוק מהסוחר בו.
ועזריה אלון אמר את זה הכי יפה: חכם השביל מההולך בו.
ד.
הקטע הנהדר שכתב אלון על חוכמת השביל ידוע ומוכר, אבל שווה לצטט אותו במלואו ולקרוא בו שוב - אבל הפעם לא כאילו הוא מתאר את שבילי ארצנו. אתם בטח מכירים את הנודניקים האלה שאוהבים, נניח, מברגים, ובכל פעם שמישהו כותב משהו נבזי על מברגים הם אומרים - אם רק תחליף מברגים ביהודים תראה כמה זה נורא. איזה קרציות, אלה והמברגים היהודים שלהם.
אז בואו נעשה ככה, אבל במקום שביל, נקרא את עזריה אלון כאילו כתב על שוק ההון - ונראה איזה יופי זה הולך, ממש טקסט אזהרה למשקיע המתחיל בבורסה, ובעצם גם למשקיע המנוסה: "זכור ושמור! חכם השביל מן ההולכים בו", כתב עזריה אלון שנפטר השבוע לפני חמש שנים. "אם עלית בו אל תעזבנו כי הוא צודק תמיד. הנה ימשוך אותך אל שפת הים בשעה שפניך להרים דווקא, ואתה רוצה לנטוש אותו ולקצר. הגעת לשפת המצוק, ואתה רוצה לרדת והוא סחור סחור עולה ויורד ומושך אל אי - אך היזהר לך מקיצורים! סמוך על דורי דורות של שודדים ורועים, אנשים אשר אצה דרכם להם לא פחות מאשר דרכך אצה לך ובשעליהם כבשו את השביל דווקא כך. אינך מאמין? אדרבא, נסה. לך בדרכך אתה והגעת אל מפל וחזרת על עקבותיך בבושת פנים, או אל שפך אבנים גבוה ועמוק המוביל אותך אל תוהו חצצים ואבני גל או סתם לסבך של ואדיות וגבעות בהם תתעכב שעות לחינם ולשווא. קיצור כזה הוא הדרך הקצרה והארוכה".
נכון שזה מסתדר לא רע? הייתי רוצה שמנהלי החסכונות של הילדים יקראו את זה. כי מה אומר לנו אלון? השביל חכם, השוק חזק, אז מה? תהיה חכם וחזק גם אתה. פקח עין, שים לב, אל תיקח סיכון גבוה כשאתה צריך להיזהר, אל תקפוץ אל תוהו חצצים ובחיאת - אל תלך איפה שהשודדים.
וכל פעם שיש לך הזדמנות, תרקוד והגב ישיל מעליו את משקל השוק והשביל והזיכרון והגעגוע ותהיה חופשי באמת. זכור ושמור!
