דנקנר צריך לבחור צד

מאז רכש נוחי דנקנר את קונצרן אי.די.בי לפני שבע שנים וחצי, הוא התמודד עם הרבה דברים: רכישות, מכירות, החלפת הנהלה בחברות, גיוסים בשוק ההון ועוד. אולם דנקנר עדיין לא ביצע מהלך פיטורים רחב וכואב כפי שהוא מתכנן ביצרנית חומרי ההדברה מכתשים אגן, ושאותה הוא הגדיר השבוע: "מהלך התייעלות משמעותי".

דנקנר יעשה הכול כדי לצלוח מהלך שכזה בשלום, אלא שמדובר במשימה כמעט בלתי-אפשרית, ואם גם אותה הוא יצליח לעבור מבלי שתיפגע התדמית שלו כאיש-העסקים-הכול-יכול-והחברתי, הרי שבאמת האיש הזה מסוגל לכול.

בינתיים סיכום שבועי: נציגי העובדים והנהלת החברה נפגשו השבוע והחליטו שלא להחליט, כלומר קבעו פסק זמן של שבוע. אי.די.בי הבטיחה להשהות את המגעים למכירת מכתשים אגן לכמצ'יינה הסינית לשבוע, אם כי לא ברור מה בדיוק המשמעות של השהיה זו.

אולם הצד המעניין יותר הוא מה העובדים הבטיחו: הם לא הבטיחו השעיה של שביתה, ובכלל לא מדברים בשפת עיצומים ושביתה. הם הבטיחו משהו חשוב וקריטי אף יותר לדנקנר: להשהות את הקמפיין האגרסיבי המתוכנן נגדו שסיסמתו: "נוחי תהיה ציוני. 4,000 משפחות לא מוכרים לסינים".

העובדים, שכבר שכרו משרד יחסי ציבור, מבינים שהנשק שלהם הוא לא השבתה ועיצומים, אלא קמפיין נגד דנקנר. דנקנר גם זוכר ודאי היטב את הקמפיין האגרסיבי והפרסונלי שניהלו עובדי בנק הפועלים לפני כשמונה שנים נגד בעלת השליטה בבנק, שרי אריסון, שהובילה מהלך של פיטורי 900 עובדים ("אריסון צוחקת העובדים בוכים").

לדנקנר, יותר מכל אנשי העסקים הישראלים, חשובה התדמית החברתית. הדבר האחרון שהוא רוצה זה לראות את תמונתו מתנוססת על שלטי חוצות בקמפיין נגדו.

כרגע הדרישה המרכזית של עובדי מכתשים אגן (שכבר דורשים אותה בשלוש השנים האחרונות) היא פרישה לפנסיה מוקדמת של עשרות עובדים. עד כה סירבה הנהלת החברה בשל העלויות הגבוהות.

אולם לאור העובדה שארז ויגודמן, שנכנס לתפקיד המנכ"ל בתחילת השנה, כבר החליט על תוכנית רה-ארגון בברזיל בעלות של עשרות מיליוני דולרים, סביר שהוא גם יסכים ללכת לקראת העובדים ולצאת בתכנית פרישה במתכונת זו או אחרת. אלא שבמכתשים אגן רוצים ללוות את הפרישה מרצון גם בפיטורים, העובדים לא-מוכנים ומאיימים בקמפיין (וגם בהשבתה). את תוצאות משחק הפוקר הזה נדע בעוד כמה שבועות.

ובינתיים, בעוד עובדי מכתשים אגן מודאגים ומאיימים על הנהלת החברה, בשוק ההון מרוצים. מניית מכתשים אגן קפצה בשבוע האחרון בכ-4% ובמחזורי מסחר גבוהים מאוד.

לפי הערכות, עיקר הרוכשים של המניה הם משקיעים זרים שצופים כי תוכנית התייעלות שתתבצע בצורה כזו או אחרת (בין אם החברה תימכר לכמצ'יינה ובין אם היא תבוצע על-ידי דנקנר), תטיב עם תוצאות החברה. העלייה במניה והכעס של העובדים הם תמצית הדילמה של דנקנר, שרוצה להיות גם איש עסקים טוב וגם רגיש חברתית, אבל לפעמים צריך לבחור צד.