כיצד הפך אורי ברפמן לסיוט הפוליטי של הנשיא ברק אובמה?

אורי ברפמן, ישראלי לשעבר שהגה אסטרטגיה ניהולית, הפך לגיבורם של אנשי "מסיבות התה" המאיימים להשתלט על הקונגרס בבחירות השבוע ■ בראיון ל-G הוא משחזר את דרכו

הדבר האחרון שאורי ברפמן התכוון לעשות הוא להתערב בפוליטיקה האמריקאית. כשפרסם את ספרו "כוכב הים והעכביש" לפני ארבע שנים, הוא לא חשב שעצות הניהול שלו יככבו בבחירות לקונגרס, ובוודאי לא שישרתו את המאבק הרפובליקני בנשיא אובמה.

אבל זה בדיוק מה שקרה, וככל שאנחנו מתקרבים למועד הבחירות - יום שלישי הקרוב - שמו של ברפמן מוזכר יותר ויותר. בטוויסט מצחיק של הגורל, דווקא הריאקציונרים באמריקה - שבדרך כלל מזוהים עם ממסד נשיאותי מרכזי וחזק - מאמצים את המודל הארגוני של "כוכב הים והעכביש", שמדבר בדיוק על הגישה ההפוכה: להתאים את שיטות הניהול לעולם המשתנה. אם לא תהיה הפתעה ברגע האחרון, הדמוקרטים צפויים לספוג מכה קשה בקלפי ולאבד מכוחם בשני בתי הקונגרס. על-פי לא מעט הערכות, ספרו של ברפמן עשוי להיות אחת הסיבות לכך.

לפני שניגשים לבדוק איך התגלגל ברפמן אל הקלחת הפוליטית, צריך להסביר מיהם בדיוק האנשים שמאיימים לקחת לאובמה את הקונגרס מתחת לאף. כבר יותר משנה שהימין האמריקאי מתחזק בזכות המאבק הקולני והצבעוני של "מסיבות התה", שהפכו לגורם הפוליטי המשפיע ביותר היום בארצות הברית. למי שאינו מכיר, מדובר בארגוני מחאה מקומיים ועצמאיים שצמחו באופן ספונטני בתגובה לכמה ממהלכי החקיקה השנויים במחלוקת של ממשל אובמה, שכללו בין היתר הזרמת מאות מיליארדי דולרים להצלת הבנקים ואת הרפורמה ההיסטורית במערכת הבריאות.

הפעילים, שמספרם מגיע ליותר ממיליון איש, מארגנים הפגנות סוערות נגד הממשל, לעתים כשהם מחופשים לאנשי מסיבת התה המקורית בבוסטון ב-1773 (זו שבישרה את מלחמת העצמאות האמריקאית). עד כה כבר הצליחו, בעזרת נציגיהם הבלתי רשמיים (כגון מושלת אלסקה לשעבר שרה פיילין), להשפיע על זהות המתמודדים בשורה ארוכה של מועמדויות לקונגרס (אחת המוכרות שבהן היא זו של כריסטין אודונל, שכבר מסתמנת כיורשת של פיילין בתחום הליצנות הפוליטית). ביום שלישי הקרוב צפויים פעילי מסיבות התה לטפס מדרגה ולהכתיב את פרצופו של הקונגרס האמריקאי הבא.

העיתונאי הוותיק ג'ונתן ראוש, שחיבר תחקיר מעמיק על מסיבות התה עבור ה"נשיונל ג'ורנל", היה זה שהצביע לראשונה על הקשר בין ספרו של ברפמן לאסטרטגיה המצליחה של הפעילים. "ניסיתי להבין מהם הארגונים האלה ומנין הם צמחו, ומה שגיליתי זה שהפעילים עצמם מדברים שוב ושוב על ספר ניהולי בשם כוכב הים והעכביש", כתב ראוש בפתח התחקיר. הוא לא היחיד שעלה על הקשר המפתיע: "הניו יורק טיימס" כבר טבע את הביטוי "כוכב ים", הלקוח מספרו של ברפמן, בלקסיקון הבחירות של העיתון, וגם ה"וושינגטון פוסט" כבר הספיק לסמנו כאחד הספרים המשפיעים של מערכת הבחירות הנוכחית. והכי חשוב, האקטיביסטים שמדברים בעד עצמם: "אנו בהחלט ארגון כוכב ים", הודה לא מזמן סקוט בוסטון, מפעילי "הפטריוטים של מסיבות התה", מארגוני הגג הימניים המובילים באמריקה.

ברפמן (35), ישראלי שבילה את ילדותו ברמת גן, היגר בנעוריו עם משפחתו לקליפורניה ומתגורר היום בסן פרנסיסקו, מופתע מכל ההמולה סביב ספרו. "מעולם לא חשבתי שהספר הזה יהיה פוליטי", סיפר השבוע ל-G, "ודאי לא תיארתי לעצמי שהוא יתגלגל לאן שהתגלגל. וכמובן לא ידעתי על מסיבות התה כשכתבתי אותו".

ללמוד משבטי האפאצ'י

הכול החל ב-2006, כשברפמן, יועץ ארגוני וסופר, הגה יחד עם שותפו לכתיבה, רוד בקסטרום, את תיאוריית "כוכב הים". המטרה הייתה ללמד ארגונים כיצד לפזר יותר סמכויות, למתן את הריכוזיות, ולפתח ולעודד גמישות, יצירתיות ויזמות אישית. הנה התיאוריה על קצה המזלג: ארגונים בעלי שרשרת פיקוד אנכית והייררכיה ברורה פועלים כמו עכביש, ולכן, כשמרכז העצבים - ה"ראש" - חוטף מכה, הארגון מפסיק לתפקד. לעומת זאת, פיזור הסמכויות בצורה מאוזנת ויצירת ריבוי מרכזי שליטה עצמאיים - כפי שעושה כוכב הים בזרועותיו המרובות - מאפשרים לארגון לשרוד גם כשאחד הראשים סופג מכה קשה.

ברפמן אוהב להצביע על מנועי שיתוף הקבצים כגון נאפסטר, קאזה ואי-מיול כדוגמאות ל"כוחם הבלתי ניתן לעצירה של ארגונים ללא מנהיג". בכל פעם שאחת מחברות התקליטים הגדולות ניסתה לשתק אותם דרך בתי המשפט, הוא מסביר, צמחו באינטרנט עשרות אתרים חדשים, שסיפקו אותם שירותים בחינם, וטוב יותר.

העיקרון הזה הולך לאחור בהיסטוריה האמריקאית: ברפמן מזכיר תכופות את יכולת שרידותם המופלאה של שבטי האפאצ'י בדרום היבשת, שהצליחו במשך מאות שנים להתנגד ואף להביס את הכובשים הספרדים. "זה לא שהיה לאפאצ'ים נשק סודי", מסכם ברפמן, "ניצחונם נבע ישירות מהאופן שבו הייתה מאורגנת החברה שלהם; אמנם היו להם חוקים משלהם, אך הכוח לאכוף אותם לא היה מרוכז בידי גורם אחד, אלא היה מחולק בידי כולם".

- איך כל זה קשור למסיבות התה?

"הספר הזה בעצם מבקש להסביר תופעה שמתרחשת שנים רבות מתחת לאף, בלי שרבים הצליחו לזהותה. מה שכל-כך מפתיע את האמריקאים במערכת הבחירות הזאת הוא שמסיבות התה כאילו הופיעו משום מקום. תיאוריית כוכב הים מסבירה שזה לא נכון. זה היה רק עניין של זמן עד שארגונים כאלה יצמחו. התפתחות האינטרנט ואמצעי התקשורת הניידים בשנים האחרונות הפכה ההתארגנות ההמונית למשהו קל יותר ויותר. אז מה שקרה זה שפתאום איזה 12 איש בנברסקה שהתנגדו למדיניות של ממשל אובמה החלו לדבר על זה עם 12 איש באוקלהומה, ועם הזמן התחזקו והתרחבו מעגלי התקשורת האלה בזכות האידיאולוגיה המשותפת ואמצעים טכנולוגיים שאפשרו להם להמשיך לתקשר. לבסוף, התאחדו כל אותם מעגלים לתוך התופעה הלאומית המוכרת כמסיבות התה".

אף שתיאוריית כוכב הים הפכה למודל ההתארגנות המועדף עבור רבים מחברי מסיבות התה בארצות הברית, הם אינם היחידים המבקשים לעשות שימוש בתיאוריה זו. ברפמן החל לאחרונה להתאים את המודל הארגוני שלו גם עבור לקוח אחר: הצבא האמריקאי.

"אני עובד עם הצבא האמריקאי, שבמסגרת מאמציו הבלתי פוסקים להילחם בטרור מנסה להיות כמה שפחות עכביש, וכמה שיותר כוכב ים", מסביר ברפמן, שמקיים עימנו את הראיון בין הרצאות לקצינים בקליפורניה. לדבריו, לו היה אל-קעידה ארגון במתכונת עכביש, היה הרבה יותר קל להילחם בו; אבל היות שכוחו האמיתי של ארגון הטרור הוא סמלי ולאו דווקא ממשי, שרידותו בשנים האחרונות תלויה בעצם יכולתו לפזר סמכויות, להצמיח מחדש הנהגה מקומית, ולהימנע מהייררכיה פיקודית.

מבחינתו, הפתרון המתבקש במלחמה נגד כוכב ים זה להפוך לכוכב ים. "אני אמנם לא הייתי בצבא, אלא באוניברסיטת ברקלי (הידועה דווקא בשל מסורת ארוכה של אקטיביזם אנטי; י"פ), אבל זה לא מונע ממני להבין שבמלחמה בארגוני הטרור מסוג אל-קאעידה, היוזמות הכי מבטיחות יבואו כמעט תמיד מלמטה". לטענתו, צריך להקשיב לחיילים - ולא דווקא לגנרלים - בחיפוש אחר פתרונות יצירתיים. "החוכמה היא לדעת לקשר בין שני המעגלים ולוודא שהמידע שמקורו בחיילים בשטח יעלה מספיק מהר למעלה בשרשרת הפיקוד".

שיתוף הפעולה עם הצבא האמריקאי מהווה עבור ברפמן יותר מסתם הזדמנות עסקית. "11 בספטמבר 2001 היה עבורי יום קשה במיוחד, כי טסתי מבוסטון לקליפורניה יום אחד לפני כן (גם טיסה מס' 11 של אמריקן איירליינס, שנחטפה והתרסקה במגדלי התאומים, הייתה בדרכה מבוסטון לקליפורניה). הייתה לי הרגשה שרציתי לתת משהו בחזרה".

הרבה לפני שחבר עם גורמי הצבא, החל ברפמן לקדם יוזמות של יישוב סכסוכים בין אוכלוסיות מסוכסכות. בפרויקט אחד מוצלח במיוחד, לפני כמה שנים, מספר ברפמן כיצד הצליח החיבור האישי בין אנשי עסקים פקיסטנים והודים להפשיר את המתיחות בין המדינות ואף להביא לפתיחת הגבול ביניהן. "זה לא אנחנו שעשינו זאת, אלה המעגלים עצמם; מה שהחל כמעגלים חברתיים, תרבותיים ועסקיים בין אנשים עצמאים, ללא מעורבות פוליטית ישירה, התרחב עד שהקיף לבסוף את המעגלים הפוליטיים עצמם".

בגוגל יודעים לעבוד

בשנים האחרונות הספיק ברפמן לחבר שני ספרים נוספים, יחד עם אחיו, הפסיכולוג רום ברפמן. בספרם "Sway" (שראה אור ב-2008) ניסו השניים להסביר מדוע אנו בוחרים לעתים להסתכן ולפעול נגד ההיגיון; בספרם האחרון, "קליק", שיצא לאור בקיץ, ניסו לבחון מהם התנאים שגורמים לכימיה במבט ראשון.

כשהוא לא כותב ספרים, ברפמן מרצה בנושאי התייעלות ארגונית בבתי ספר למינהל עסקים (בהם הרווארד וסטנפורד, שם בעצמו רכש תואר שני), ועבור לא מעט מחברות הענק האמריקאיות הכלולות ברשימת ה"פורצ'ן 500" (רבות מההרצאות נגישות ב-Youtube).

"כל אחד מבקש ממני לדבר על תיאוריית העכביש וכוכב הים בצורה אחרת, כי כל אחת מהחברות האלה מחפשת ליישם את המודל באופן שונה", הוא מסביר. בסיסקו, למשל, רצו ללמוד איך אפשר לעשות שימוש במודל כוכב הים עבור מטרות פנים-ארגוניות (כלומר לבנות מעגלים פנימיים שמטרתם לחזק ולא להחליף את ההיררכיה). בגוגל, לעומת זאת, הרצה ברפמן על אופן התחרות החיצונית בין כוכבי הים. "גוגל היא חברה שבהחלט מגלה פיזור סמכויות של כוכב ים", הוא מודה, "אבל ישנן בשוק ההייטק חברות שאפילו עוד פחות ריכוזיות ממנה".

- אם חברות הענק האמריקאיות - ובמיוחד הבנקים - היו מתנהלים יותר ככוכבי ים ופחות כמו עכבישים, אתה חושב שאפשר היה למנוע את המשבר הגדול של 2008?

"חד-משמעית כן. פיזור הסמכויות וחוסר הריכוזיות שמקדם מודל כוכב הים עשוי היה להעניק להם את הגמישות המתבקשת להימנע מהמשבר. אני מרבה לשמוע מגנרלים אמריקאים כי פיגועי 11 בספטמבר הוכיחו את מה שהם אוהבים לכנות 'העדר דמיון' מצדם. צריך להסתכל על המשבר הכלכלי האחרון בהקשר זהה: אף אחד לא העלה על דמיונו שתתרחש תגובת שרשרת שבה שוק המשכנתאות יפיל את ענקית הביטוח AIG. אבל אם כמה מאותן חברות היו מפתחות מבניות גמישה ומחלקות עצמאיות בעלות ערוצי תקשורת יותר ישירים ופחות הייררכיים, האינפורמציה הייתה עשויה לעלות מעלה לפני שהיה מאוחר מדי. למרבה הצער, המידע הזה על-אודות המשכנתאות הרעילות, שקיים היה זמן רב בקצה התחתון של המערכות האלה, לא הגיע בזמן למקבלי ההחלטות".

- אבל האם המודל הזה מתאים לכולם? הלוא ישנן תרבויות בעלות אופי הרבה יותר הייררכי והרבה פחות עצמאי. לא כולן התאפיינו באותה אתיקת עבודה פרוטסטנטית הנפוצה במרבית מדינות המערב. ישנן תרבויות - במזרח הרחוק במיוחד - שבהן יוזמה אישית אינה נחשבת לתכונה נשגבת, אלא להפך. מה לגביהן?

"אני לא בטוח שאני מסכים עם ההתניה התרבותית הזאת. קח את סין, שנתפסת בעיני רבים כחברה הייררכית; פנה אליי פעם ארגון נוצרי הפועל שם, שפעיליו - מיליוני אנשים - נפגשים מדי שבוע בבתים פרטיים של אנשים, בקבוצות קטנות של 15 איש, כדי להתפלל. הם מאוד בלתי מאורגנים, ודווקא מפני שהם נאלצו לפזר את האחריות לפעילות בין גורמים מקומיים רבים, הם מצליחים עדיין לשרוד. לחלופין, בוא נזכור שגם טויוטה היפנית הייתה מראשונות החברות שעשו שימוש יעיל בעקרונות כוכב הים, כבר מימיה הראשונים".

- ומה עם ישראלים?

"אם נביט לאחור בהיסטוריה נגלה גם בקרבנו סממנים של כוכב ים. תחשבו על עקרון המניין ביהדות: הוא אינו מחייב את נוכחותו של רב או של שום התארגנות ממשית מלבד זאת של עשרה אנשים. זאת דוגמה אחת ברורה לאותה גמישות שסייעה לנו להתאים עצמנו לתנאים משתנים ולשרוד ללא הנהגה מרכזית קבועה בגלות. דוגמה נוספת היא זאת של הפרטיזנים היהודים באירופה, שללא כל היררכיה הצליחו לנהל לחימה אפקטיבית תקופה ממושכת. בהקשר הישראלי, אני חושב שכדאי לזכור שבזמן המנדט הבריטי נהגנו בהחלט כמו כוכב ים. אופן פעילותם היצירתי של אנשי ה'ארגון', למשל, בהחלט מוכיח שיש לנו הנטייה ליזמות עצמאית מאולתרת וגמישה".

- אתה חושב שגם בעולם העסקים כוכב הים מתאים לכולם?

"אין ספק שחלק גדול מהמודל הזה תלוי לא רק במרחב שבו הוא מיושם אלא גם בזמן. אם היית שואל אותי לפני עשרים שנה מי הגורם הכי חזק בתעשיית המוזיקה, הייתי משיב בלי לחשוב פעמיים שזה חברות התקליטים; היו להן את כל התשתיות והטכנולוגיה להקליט ולשווק את המוזיקה. אבל תביטו מה קורה היום: אפשר להקליט באיכות גבוהה בסלון הבית ולשווק באינטרנט במחיר אפסי. צריך לכן להסתכל על כל תחום ולשאול עצמנו אם המגמה שלו לצעוד לכיוון העכביש או לעבר כוכב הים.

"אין ספק, כדוגמה, שאם ננסה ליישם מודל כוכב ים בתעשייה שדורשת היררכיית עכביש, זה לא ילך. אם אני למשל מנהל בנק, אני לא יכול לתת לכל עובד לנהל מדיניות פיננסית משלו, כי חייבים להיות פיקוח ובקרה על הכספים. לכן השאלה שאותה אנו תמיד צריכים לשאול היא מתי מתאים כל אחד מהמודלים ועבור מי. אם מדובר בעסק דינמי התלוי ביצירתיות, בתקשורת ובשיתוף פעולה בקרב עובדיו, אז כוכב הים בהחלט עשוי להתאים. אבל במקרים של עסק חסר כל דינמיקה (כמו ייצור ברגים, למשל), אז באמת לא פשוט יהיה למצוא לזה הצדקה".

תסמונת היום שאחרי

למרות ההצלחה הברורה של עקרון כוכב הים - בין אם המיישמים עשו זאת בעקבות ברפמן ובין אם עשו זאת באופן עצמאי - אי-אפשר שלא לחשוב על הסיכון הכרוך באסטרטגיה כזו. גם ברפמן מודע לעניין.

"בוודאי ישנן סכנות, ובראש וראשונה הסכנה שאינך יודע מה תהיה התוצאה הסופית של ביזור הסמכויות. אין ספק שקשה יהיה לנבא מה כוכב ים יעלה, במיוחד כיוון שמרגע שמיישמים זאת מתחילים לאבד שליטה. זה למעשה גודל האתגר: לנסות להסתכל קדימה, לשקול את היתרונות ואת חסרונות, ולשאול עצמנו אם המודל הזה באמת יכול לקחת את המערכת שלנו קדימה. לאור ריבוי הסכנות, אפשר אולי לומר שבמקרים מסוימים דווקא הפתרון הטוב ביותר הוא השילוב בין השניים. כלומר: מודל היברידי המחלק אחריות בין הראש והקצוות, תוך כדי שימור מעגלי תקשורת פתוחים בין כל הגורמים".

- אז אתה אומר, בעצם, שאי-אפשר לחזות מה יעלה בגורלם של אנשי מסיבות התה.

"אני ממש לא יודע לומר מה יקרה ביום הבחירות, אבל אני בהחלט סקרן לראות מה יקרה מיד אחריו. האתגר הגדול של כל ארגון פוליטי מסוג זה, הפועל במתכונת של כוכב ים, הוא אותו המעבר מהשוליים לתוך לבו של הממסד. האם הם ייאלצו לוותר על עצמאותם ויהפכו לעכביש? קשה לדעת. אבל מרגע שמועמדי מסיבות התה השונים ייכנסו למשרדם בקונגרס, הם יהיו חייבים להתמסד באיזו שהיא מידה בסיסית כדי לגייס כסף ולהמשיך לפעול פוליטית.

"יכול בהחלט להיווצר קרע בין הפעילים בשטח שנותרו נאמנים לכוכב הים לבין הנבחרים שלהם שייאלצו לנהוג כעכבישים. חשוב לזכור שגם לאובמה עצמו זה קרה: הקמפיין שלו אמנם צמח כמו כוכב ים בזכות אין-ספור פעילי שטח נאמנים, אך לאט-לאט התמסד והחל לנהוג כעכביש. האם מסיבות התה ילכו בעקבותיו? נחיה ונראה".