עו"ד רועי בלכר עומד לדין משמעתי בגין ביקורת על לינדנשטראוס

באפריל 2007 נרשם אחד משיאי הקרבות בין ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, לבין המערכת המשפטית. ראש הממשלה, בסיוע עורכי דינו הנמרצים אלי זהר ורועי בלכר, ניסו בכל דרך לקעקע את אמינותו של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שפירסם באותה עת את דו"ח הביקורת שלו בפרשת מרכז ההשקעות. הם שיגרו מכתב נזעם ליועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, ובו ביקורת חריפה, בוטה, חסרת תקדים, נגד המבקר.

"ברור לנו כי מנוי וגמור עם מבקר המדינה למצוא פגמים בהתנהלותו של ראש הממשלה", הם כתבו, "שאם לא כן הוא עלול לאבד את הכתר שקשר לראשו, של בכיר לוחמי השחיתות בישראל. ידענו שהתייחסותנו לטיוטת הדו"ח תיפול על אוזניים ערלות, אך לא העלינו בדעתנו שהטיוטה הראשונית תשונה באופן כה זדוני, מרושע ומגמתי במטרה להחמיר עוד יותר את המסקנות נגד ראש הממשלה".

הם אף דרשו ממזוז לפתוח בחקירה פלילית נגד המבקר, לא פחות, בחשד לשימוש לרעה בכוח משרתו. "הסבריו הם תירוצים קלושים ונבובים", כתבו, "חסרי כל יסוד ושחר, ניסיון לכסות את ערוות החלטתו. הוא פעל בחוסר תום-לב ומשיקולים תקשורתיים בלבד".

לינדנשטראוס מיהר להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין, ואולם ועדת האתיקה של מחוז תל-אביב בלשכה סגרה את התיק לאחר שבלכר וזהר שיגרו למבקר מכתב התנצלות. אלא שכשנה לאחר מכן, בראיון "לגלובס", שוב התיר בלכר את חרצובות לשונו ביחס למבקר המדינה. "המבקר הוא תקלה", אמר בלכר, "השיקולים האישיים והרצון לקבל פידבק וקרדיט נמצאים אצלו במרכז. הוא פשוט רודף פרסום".

"בלכר שב לסורו", הגיב המבקר, ושיגר תלונה נוספת לוועדת האתיקה. בתום בירור התלונה החליטה הוועדה כי בלכר מיצה את מכסת ההתנצלויות שלו.

התובעים, עו"ד עמוס ויצמן והרווי בורטון, החליטו להעמיד את בלכר לדין משמעתי בגין מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת. "אין פסול בעצם מתיחת ביקורת על מבקר המדינה", נכתב בקובלנה, "אנו מייחסים לנאשם את העבירות בגין התבטאויותיו הבוטות והשתלחותו האישית במבקר המדינה".

הכתבה הוגשה כראיה

ההליך המשמעתי נגד בלכר התנהל תחת עלטה תקשורתית מוחלטת. הקובלנה נגדו הוגשה לפני כשנה וחצי, ולפני כשנה התקיים דיון בפני הרכב הדיינים מרדכי שלו, ישראל קליין ואיה שריק.

סנגורו של בלכר, עו"ד נבות תל-צור - המשמש גם כעמיתו לצוות סנגוריו של אולמרט - ניסה למזער את חומרת הטענות. "הביטויים בראיון הם לא מוצלחים", הוא אמר, "אבל יש לנו טרוניה כלפי עצם הגשת התלונה, הנובעת מהעובדה שהלשכה כגוף כפופה לביקורת המבקר. הדברים האלה יצאו מפרופורציה".

בדיון שהתנהל בבית הדין המשמעתי הסכימו הצדדים להגיש את הכתבה שפורסמה ב"גלובס" כראיה, וכן כי "הנאשם לא היה שותף לעריכת הכתבה, לא בדק אותה ולא ערך לה הגהה לפני הפרסום, ואף לא נטל חלק כלשהי בקביעת הכותרות בכתבה".

בשבועות האחרונים הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב לבית הדין המשמעתי, ובקרוב אמורה להתקבל הכרעת הדין.

ועדת האתיקה, בראשות עו"ד אפרים נוה, החליטה שלא לסגת מהאישומים נגד בלכר, למרות מכתב התנצלות נוסף ששיגר בחודש פברואר השנה למבקר. "התנצלות והבעת צער", הכתיר בלכר את מכתבו, "גם אדם שהגיע למעמד הרם והנעלה של נשיא בית משפט מחוזי, מבקר מדינה ונציב תלונות הציבור, הוא אדם. דברים הנאמרים בגנותו פוגעים בו, כבכל אדם אחר".

"לצערי", הוסיף בלכר, "הדברים שאמרתי פגעו לא רק בך באופן אישי, אלא גם במוסד הביקורת עצמו, ובכך התעצמה הפגיעה שבעתיים. ברור לי כי אין להתיר את חרצובות הלשון ולאפשר מתיחת ביקורת בדרך האישית והפוגענית שנקטתי. אני מקווה שתמצא מקום בלבך למחול על הדברים הבלתי ראויים שאמרתי".

דבר מכתב ההתנצלות פורסם ב"גלובס" ובאופן יוצא דופן, גם ב"עורך הדין", ביטאון לשכת עורכי הדין. "הידיעה פורסמה בביטאון בשל העניין הציבורי והמקצועי בה", נימקה דוברת הלשכה את הפרסום יוצא הדופן. לפני כ-3 חודשים הודיע לינדנשטראוס לבלכר, באמצעות עו"ד נורית ישראלי, היועצת המשפטית למשרד המבקר, כי לאור ההתנצלות 'מבחינתו בכך בא העניין על סיומו'".

תל-צור ניסה לשכנע את ועדת האתיקה לגנוז את הקובלנה, לאור עמדתו המעודכנת של המבקר. "מבקר המדינה הנכבד איננו עומד עוד על בירור תלונתו", כתב תל-צור לוועדת האתיקה בחודש יולי, "וממילא אין עוד טעם להמשיך בהליכים בתיק הנדון".

תל-צור לא שכח להוסיף כי "מכתב ההתנצלות, תוכנו ועצם שיגורו אינם מהווים הודאה כלשהי בעבירות משמעת, ואולם משעה שהמתלונן מסתפק בהתנצלות ובפרסומה בקהילת עורכי הדין, דומה כי גם אינטרס הלשכה בא על סיפוקו".

ואולם ועדת האתיקה המחוזית החליטה שלא לסגת מהקובלנה, למרות הודעה זו של לינדנשטראוס. "מעמד מבקר המדינה זוכה לאמון רב במיוחד במדינה מתוקנת", כתב עו"ד בורטון בסיכומים מטעם הוועדה, "כדי לשמור על מעמדו וכבודו חובה על כולם, לרבות עורכי דין, להקפיד על שיח תרבותי, ענייני ונקי".

תל-צור ובלכר טענו כי העובדה שהיועצת המשפטית למבקר המדינה מסרה לעיתונות על עצם הגשת התלונה נגד בלכר מהווה הדלפה לא תקינה. ואולם לדברי ועדת האתיקה, "אף שדיוני ועדת האתיקה אינם פומביים, אין עובדת הגשת התלונה ואף לא תוכן התלונה סוד או עניין שיש לשמור אותו בסודיות".

עוד טענה ועדת האתיקה כי בלכר, שהביע טרוניה על האופן שבו עושה לינדנשטראוס שימוש בתקשורת, נוקט למעשה אותה דרך בשירות לקוחו, אולמרט. "האם אותה טענה לא תקפה לגבי בחירתו של הנאשם להשתמש בתקשורת במהלך טיפולו המקצועי בעניין הלקוח שלו, ראש הממשלה המכהן באותה עת?", כתב בורטון, "העובדה שבמקרה זה קיימת 'ציבוריות' של הלקוח, ראש הממשלה המכהן באותה עת, איננה מקנה לנאשם זכות יתר להתבטא מחוץ לנורמות המקובלות במקצוע עריכת הדין - בין אם מדובר בפרוזדור הצר של התקשרות עם היועץ המשפטי לממשלה, ובין אם מדובר בפרוזדור הרחב יותר של התקשורת".

בלכר עצמו טען בסיכומיו, באמצעות עו"ד תל-צור, כי בהקשר שבו נאמרו דבריו, מדובר ב"ביקורת לגיטימית כלפי מוסד מבקר המדינה, שאיננה מהווה התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע, ואינה מהווה פגיעה אישית במבקר עצמו".

בסיכומיו הוא מגדיל ומביא פרסומים שונים שבהם גורמים רבים השמיעו דברי ביקורת כלפי לינדנשטראוס, לרבות מצד עיתונאים כאמנון דנקנר, נחום ברנע, רן בנימיני, יואל מרקוס ובן כספית. לשיטתו, עצם הגשת הקובלנה נגדו, וההחלטה להמשיך בה עד למיצוי למרות שהמבקר עצמו הודיע כי איננו עומד על בירורה, מהווה אכיפה בררנית המצדיקה את זיכויו.

מביע צער עמוק

להוכחת דבריו מזכיר בלכר את פרשת השופט חנן אפרתי ועו"ד רונאל פישר. נגד פישר הוגשה תלונה משמעתית, בעקבות דברים בוטים שהטיח בראיון תקשורתי באפרתי, לאחר מתן גזר הדין בפרשת יעקב העליון, שאותו ייצג פישר. ואלם לאחר שפישר שיגר לשופט שני מכתבי התנצלות, לפי דרישתה של ועדת האתיקה, ולאור עמדתו של אפרתי כי איננו עומד עוד על בירור התלונה, החליטה הוועדה לגנוז את התלונה ולא להגיש קובלנה משמעתית נגד פישר.

"על רקע אירועים אלה", כתב תל-צור בסיכומים, "מצא לנכון בלכר להודיע כי אין מקומו בין המלעיזים והמקטרגים, וכי הוא מביע צער עמוק על סגנון הביקורת שהשמיע נגד מבקר המדינה מעל דפי העיתון".

בלכר מתרעם על כך שהתנצלותו של פישר הביאה לגניזת ההליכים נגדו, אלא שהוא שוכח שכך נעשה גם עמו בפעם הראשונה - בתלונה הראשונה שהגיש המבקר נגדו ונגד אלי זהר, בעקבות מכתבם למזוז. בפעם השנייה שבה השתלח במבקר, מעל דפי העיתון, סירבה ועדת האתיקה לצעוד שוב בנתיב ההתנצלות.

לדעת ועדת האתיקה, מכתב ההתנצלות הנוסף של בלכר רלבנטי לכל היותר בשלב גזירת עונשו, ולא לצורך הכרעת דינו המשמעתי.

לטענת ועדת האתיקה, מכתב ההתנצלות ששיגר בלכר למבקר המדינה בפרשה זו לא נעשה בתיאום עמה, ולא במסגרת סיכום כלשהו שהושג בין הצדדים. (בד"מ/פ/76/09).