עיני בוואקום של ההנהגה החברתית

1. אוגוסט 2006. עופר עיני מהן כבר כמה חודשים בתפקיד יו"ר ההסתדרות. הוא מתראיין למגזין "אופקים חדשים" של קרן ברל כצנלסון, ושימו לב למה שהיה לו לומר אז: "לא בכל נושא חברתי צריכה ההסתדרות לעסוק. התקשורת נוטה להתייחס אל ההסתדרות כמו אל ממשלה חלופית. כשמעלים את מחיר הלחם, שואלים איפה ההסתדרות. כשאין תרופות לחולי סרטן המעי הגס, שואלים איפה ההסתדרות. אבל ההסתדרות אינה חלופה לממשלה. ההסתדרות חייבת לעסוק בבעיות חברתיות הנוגעות לעובדים. למשל, בבעיית הפנסיה לעובדים".

2. פברואר 2011. עופר עיני פותח במאבק נגד עליות המחירים. שימו לב למה שיש לו לומר היום: "הלחם הוא לא עוד מוצר, אלא מוצר בסיסי לא פחות מהמים. גם אם צריך לסבסד, אנחנו מבקשים שלא להעלות את מחיר הלחם". עיני דיבר גם על מחיר הדלק, ואז עבר לנושא הבא: "ביקשנו להקים ועדה משותפת שתבחן איך מצליחים להוריד את מחירי הדיור ואת מחירי שכר הדירה. אחרי שקראנו שיש כוונה לעשות זאת באמצעות קיצוץ רוחבי בתקציב משרדי הממשלה, הבהרנו לרה"מ שאנחנו מתנגדים - לא ניתן שיוזילו מחירים אבל יפגעו בבריאות, בחינוך וברווחה".

3. סיכום ביניים: עופר עיני שינה גישה. בעבר הוא חשב שההסתדרות צריכה להיות איגוד מקצועי מובהק, ואילו היום הוא מחזיר "עטרה ליושנה". ההסתדרות היא גם תנועה חברתית, הוא מדגיש, ומספר על ההפגנות המתוכננות של הנוער העובד ושל ארגונים נוספים שהצטרפו למאבק שלו.

אפשר גם להעריך בהחלט ששינוי הגישה הזה לא נובע מאיזו תפנית אידיאולוגית, אלא ממפנה פוליטי: עיני היה בעל ברית של נתניהו, הוא נפגש עמו כמה פעמים לפני הבחירות והשניים יצקו כבר אז את התשתית לקואליציה המוזרה בין הליכוד למפלגת העבודה, מפלגה שהתרסקה במידה רבה בגלל הברית הזאת בין השניים. כשנתניהו רקח עם ברק את התרגיל לפילוגה של העבודה, עיני נשאר מחוץ למשחק. הוא נבגד על-ידי ביבי יותר משנבגד על-ידי ברק, ועכשיו זה הזמן לנקמה. נקמה חברתית, כמובן.

4. ובכל זאת, אפשר גם להסתכל על הדברים מנקודה קצת פחות צינית. עיני נלחם עכשיו על מחירי הלחם והדיור כי אין באמת מישהו אחר שיודע לעשות את זה. סטנלי פישר יודע להוריד ולהעלות ריבית, שרי האוצר והשיכון יודעים להפריח סיסמאות.

השרים שהצטרפו לפתע למאבק במחירים שוחים בתוך ים של צביעות - הר הם הצביעו בעד התקציב שכלל את כל אותם מסים מעוותים - ועם כל הכבוד למארגני ההפגנות למיניהן, לכל היותר הן היו משיגות תיקון קוסמטי מצד ראש הממשלה. אל תוך הוואקום הזה נכנס יו"ר ההסתדרות; הוא תרגם את תחושת המיאוס והגועל בציבור לכדי מעשים.

המס הנוסף על הדלק הוא שערורייה, הזינוק במחירי המים הוא מחדל וגם על מחיר הלחם טוב שיש מי שנלחם. קל לקרוא לזה פופוליזם כשאתה חי במגדל השן, כמו עומר מואב וצבי אקשטיין. איגודים מקצועיים בכל העולם נאבקים בעניינים שלא קשורים בהכרח למקום העבודה שלהם, והקו החדש של עיני הוא דווקא בשורה חיובית ברמה החברתית. עבור ראש הממשלה, לעומת זאת, זה הולך להיות כאב ראש אחד גדול.