שר האוצר החליט להוריד את הראש

אפשר לשער שאשפוזו של שר האוצר, יובל שטייניץ, הותיר לו זמן להרהר ממיטת חוליו בשאלה הפילוסופית "מה יקבל ציון גבוה יותר במדד ההשפלה: השתתפות במסיבת העיתונאים של ראש הממשלה או היעדרות ממנה?" שתי האופציות גרועות מבחינתו באותה מידה. אם תתקיים המסיבה בלעדיו, הוא ייצרב בזיכרון כמי שלא נספר, כשר פלקט. אם יגיע ויישב לצדו של נתניהו, יושפל לעיני האומה בשידור חי.

גם אם יש ביניהם חילוקי דעות מהותיים, לרגע אחד אתמול הייתה הסכמה בין שטייניץ לראש הממשלה: שר האוצר החליט להוריד את הראש ולבחור באפשרות השנייה, ונתניהו הגיע למסקנה שהוא רוצה את שטייניץ בתמונה. לפחות בזו שתתפרסם מחר בבוקר בעיתון. הדבר האחרון שחסר לו עכשיו הוא שמהדורות הערב ייפתחו בזובור שעשה לשר האוצר בעודו בבית החולים.

האיש הטוב נתניהו, זה שמביא את ההקלות לציבור, יהפוך לאיש הרע, ויובל המבולבל עוד יהפוך חלילה ליובל המסכן. מהתקופה שבה נחשב אשף תקשורת, נתניהו עוד זוכר כמה כללים: תמונה אחת של שטייניץ יושב שפוף לצדו וחותם על הצעדים להפחתת המחירים שווה יותר מאלף מילים. נתניהו ינאם, ושטייניץ יגיד "איי דו". כותרות הזגזוג וההתקפלות של היום יעטפו את הדגים של מחר.

מי שחשב בסביבתו של שר האוצר שאשפוזו יזכה אותו במעט חמלה, טעה. שטייניץ לא רק שלא זכה לרחמים, עכשיו גם מתחילים לריב על עור הדוב. במערכת הפוליטית התרוצצה אתמול שמועה שראש הממשלה מתחרט על מינויו של שטייניץ ושוקל להחליפו בשר התחבורה, ישראל כץ. בסביבתם של נתניהו וכץ הכחישו את הדברים. לא היה ולא נברא.

הפעם גם אפשר להאמין להם. השמועה אמנם נוחה לכץ, היא משדרגת את מעמדו ומחלישה את שטייניץ, המתכוון להתמודד נגדו על ראשות הליכוד ביום מן הימים, אבל לנתניהו אין סיבה אמיתית להחליף את שטייניץ. כל עוד לא נעשה רישאפל גדול בממשלה, התרחיש הזה נראה קלוש. ולא, לא כי השקפת העולם הכלכלית של כץ רחוקה מזו של נתניהו. גם לא בגלל הכוחניות או התדמית שלו.

לנתניהו אין היום בליכוד מישהו נוח יותר משטייניץ בתפקיד שר האוצר שלו. אפילו את חבילת ההטבות והפחתת המסים שתוצג הערב גיבש מאחורי גבו בעוד שטייניץ מתלוצץ עם רופאיו בבית החולים. נתניהו הפך את שטייניץ במשרד האוצר לעמיר פרץ של משרד הביטחון. רק חסרה לו המשקפת.

נשאר לבד

השר סילבן שלום נוהג לומר שבשנה הראשונה לכהונתה, הממשלה יציבה, ונוצר רושם כי הממשלה הזו היא היא היציבה מבין ממשלות ישראל בעבר. בשנה השנייה העסק מתחיל להתערער ומתחילות להישמע חריקות. בשנה השלישית הממשלה נופלת, והשנה הרביעית כבר לא קיימת. היום מלאו שנתיים לממשלת נתניהו. לפי התרחיש של שלום, הממשלה נכנסת הבוקר לשנתה השלישית והאחרונה ובאביב 2012 ישראל תלך שוב לקלפי.

בשנה זו כמעט שום דבר מקצועי כבר לא מעניין את השרים או את חברי הכנסת. ריח הפריימריז שעלה באפם, הפיצול במפלגת העבודה שחידד את חוש הציד שלהם, וגם המציאות המזרח תיכונית שהביאה לגל של התקוממויות על רקע חברתי - כל אלה הביאו את כולם לחפש קורבן.

המרד הסיעתי שהתפתח נגד שטייניץ נבע במידה רבה משילוב של עיתוי פוליטי, סביבתי, כלכלי, חברתי, וגם מיריבויות אישיות, לחץ מהשטח, ההתנהלות של שר אוצר וכמובן חוסר הגיבוי של ראש הממשלה.

הסקר שפורסם בג'רוזלם פוסט ומיצב את שטייניץ כמספר שלוש בליכוד עשה את שלו בתוך הסיעה, וגם הפופולריות שצבר שר האוצר בהתנהלותו בכל הנוגע להעלאת התמלוגים על הגז הביאה לא מעט חברים בליכוד לתחושה שהגיע הזמן לפעול להפלתו. על רקע התלונות שהגיעו לשרים שהסתובבו בשטח ושמעו מהפעילים איך שר האוצר פגע להם בבטן הרכה והעלה את המסים, היה ברור שהזובור שיעשו לו הוא רק עניין של זמן.

פעילים וחברים בליכוד מסתובבים עם בטן מלאה על שר האוצר. שטייניץ התמחה בשנתיים האלה ברכישת אויבים ויריבים ולא השכיל לייצר לעצמו בריתות פוליטיות נכונות. הם טוענים שהוא לא שיתף פעולה, לא התייחס לבקשות, זלזל והתנשא, שהשתן עלה לו לראש, שהנכס הפך לנטל. ומה יותר טבעי מיריב פוליטי שסוגר איתך חשבון ברגעים שהכי לא נוחים לך? שבוחר לנצל את רגעי חולשתך?

אפילו בתוך משרדו לא היה מי שיגן עליו. רק אתמול יצאו להגנתו ראש אגף התקציבים באוצר אודי ניסן והמנכ"ל חיים שני והתראיינו ברדיו. זה היה שבועיים מאוחר מדי, כשבציבור כבר התקבעה התחושה ששטייניץ הוא שר המסים של ישראל. הם ראו אותו מקבל סנוקרת אחרי סנוקרת מכל העולם (פרט לאשתו) ושתקו, בעוד הוא עומד בחזית ומאמץ את המדיניות שלהם. שטייניץ הופקר לגורלו. הוא נזרק לכלבים על ידי כל גורם אפשרי, למעט סגנו איציק כהן (ש"ס), שהפגין קולגיאליות ונאמנות. דווקא כהן, נציגה של המפלגה החברתית שנפגעת מכל המהלכים של הבוס שלו, הוא הגורם שעלול לשלם את המחיר הגבוה ביותר. שטייניץ אמנם זכה לאיחולי החלמה מנתניהו, אבל גם ביקורו של ראש הממשלה בבית החולים נראה כאילו נועד לוודא שהילד לא עושה את עצמו חולה כדי להישאר יום אחד בבית. נתניהו אולי נזהר בכבודו של שטייניץ, אבל נראה כי במהות - קצת פחות.

אם הסקרים של אחרי מסיבת העיתונאים הערב לא יצביעו על מגמה של עלייה במספר המנדטים של הליכוד, בפני נתניהו יעמדו שתי אופציות: לשנות את המדיניות הכלכלית שלו לחלוטין, או למצוא אשם. לתת ראש.

במערכת הפוליטית נזכרו השבוע בסיפור של פיני גרשון: הוא פוטר מתפקיד מאמן מכבי תל אביב אחרי עונה וחצי והושאר בקבוצה כיועץ על מקצועי. נתנו לו תואר מכובד, אמרו לו שהוא תורם רבות למערכת, אבל בפועל הוא לא עשה ממש כלום. שנה אחר כך הוא מצא את עצמו מחוץ למועדון. ד"ר שטייניץ בקיא מאוד בפילוסופיה, אבל אולי כדאי שיתחיל להתעניין גם במדורי הספורט.