איזה מזל שאני לא חובבת מותגי הוט-קוטור. תארו לעצמכם שהייתי נאלצת לעמוד עכשיו בדילמה המוסרית, מה לעזאזל לעשות עם שמלה של מעצב-העל של בית האופנה של דיור, ג'ון גליאנו. לזרוק? לשרוף? ללבוש כי חבל? כמה טוב שכל זה נחסך ממני.
עכשיו, כשזה סחף את כל כלי התקשורת, אין ברירה. מי שמחשיב את עצמו למשהו, צריך לאמץ עמדה לגבי גליאנו, אמיתית או מזויפת, זה לא משנה. העיקר שיהיה לו מה לומר בנושא. זה מה שחשוב עכשיו.
אבל מי קובע את מה שחשוב עכשיו? האם זה אנחנו? או שאולי כוכבי הוליווד? או אמצעי התקשורת? ולפי חוקי העולם החדש - מי משפיע על מי?
בואו נראה איך זה קרה במקרה של גליאנו. ראשית, הוא היה צריך להשתכר ולהרגיש ממש טוב עם עצמו, כדי לשחרר את חרצובות לשונו ולתת למעט מהאמת שלו לבצבץ החוצה. כשזה קרה, השתחררה התבטאות אנטישמית מסריחה במיוחד על כך שהוא היה מעדיף שרוחו של היטלר עדיין תנשוב באירופה, ושיהודים, בגדול, לטעמו הולכים הכי טוב עם תאי גזים, גם באביב 2011.
לרוע מזלו הוא תועד בווידיאו, עלה מיד ל-YouTube, ומשם זה התחיל לעוף. למה? כי גולשי האינטרנט חשבו שזה חשוב.
בגלל שמדובר במותג אופנה ידוע, ובגלל הסחף שיצרו הגולשים, קפצו על הסיפור גם אמצעי התקשורת האחרים. ואז, ברגע שהשמועה נפוצה לכל עבר, הגיע תור הכוכבנים לעשות את שלהם.
נטלי פורטמן, פרזנטורית של דיור, מיהרה לומר שהיא לא מוכנה להיות מקושרת באיזושהי דרך עם גליאנו לאחר ההתבטאות שלו. ניקול קידמן, לעומתה, עדיין הופיעה לטקס פרסי האוסקר עם שמלה שעיצב גליאנו, וכבר חטפה על זה ביקורת. מה זה בדיוק אומר עליה, האדישות הזאת? כך כבר תוהים כל אתרי הרכילות שמכבדים את עצמם.
גליאנו שילם מחיר אישי, ואולי גם המותג דיור ישלם מחיר מסוים על כך שהעסיק אנטישמי קיצוני במשך שנים. גליאנו, כוכב מוכשר ככל שיהיה, פוטר מתפקידו, כי הופעל לחץ.
האם גליאנו בסך-הכול הביע דעה די רווחת באירופה בימים אלה? אולי. אבל ברגע שחצה את קווי הפוליטיקלי קורקט המקובלים, הוא קבר את עצמו.
בעולם שלנו האמת אינה נוהגת לצאת הרבה החוצה. בדרך-כלל היא נחבאת אל הכלים, מסתתרת מאחורי מה שצריך לומר, מה שצריך ללבוש, מה שצריך להראות. לפעמים, הצדק נעשה מתוך טוויסט מעוות, בגלל שענה על דרישות החוקים החדשים של מה חשוב, ומה לא.
השאלה היא אם אנחנו צריכים לסמוך על המקריות הזאת - או שאנחנו יכולים להשפיע עליה.
בעולם שלנו נדמה שהאמת משנה פחות, ומה שמשנה יותר הוא הטרנד. סרטון ה-YouTube של גליאנו, לאחר שהופץ, הציף את נושא האנטישמיות לחלל האוויר. האם זה אומר שמעכשיו תהיה פחות אנטישמיות?
לא בהכרח. יותר הגיוני לומר שזה בעיקר יגרום לאנשים להיזהר יותר בלשונם. אבל אם אנשים ייזהרו יותר בלשונם, תהיה גם פחות הפצה של האנטישמיות, לא?
אין ספק שהעסק הזה די מבלבל: מה נובע מתוך אמת, מה נובע מתוך צורך "להיראות בסדר", מי קודם למי בשרשרת קבלת ההחלטות, ומי משפיע על מה?
בתוך כל העמדת הפנים הזאת, אני חייבת לומר שדווקא משהו אחר שהופץ השבוע בפייסבוק אבל זכה להרבה פחות כותרות מחוץ לאינטרנט, נגע ללבי. פוסט של בלוגר מצרי עלום, שחושש מהעתיד שלו.
מהפכת הפייסבוק במצרים כבר קרתה, אבל מה יקרה הלאה? האם העולם סיים להתעסק עם ענייני מצרים ולוב ועכשיו יכול להתפנות להתעסק עם פליטות-הפה של גליאנו, ובשבוע הבא עם איזשהו נושא אחר שיעלה במקרה?
דעתנו מוסחת נורא בקלות אחרי הטרנד. הרי בתוכנו אנו יודעים שמה שבאמת חשוב כרגע, לא רק עבור ישראל אלא עבור העולם כולו, הוא לאיזה כיוון הדברים יתפתחו במצרים עכשיו. דווקא השקט מהגיזרה המצרית הוא זה שצריך להטריד, כל עוד לא נמצא שם פתרון קבוע ושפוי.
אבל משום מה מצרים הולכת ונזנחת. האם במסגרת הקצב המהיר והתרחשויות האינסטנט העולם סיים את תמיכתו בשוחרי החופש המצרים - או שהוא ימשיך ללוות אותם גם הלאה, לשינוי האמיתי שצריך להתרחש?
הרי מדובר בתהליך ארוך, ובאינטרס של כולנו. כן, האינטרס של כל אלה שחיים בפייסבוק ועוזרים להפיץ את המילה, אלה שיוצרים את הטרנד, את השיחה, את הנושא החשוב שעליו כולם ידברו. אלה שמשפיעים על מה שיאמרו הכוכבנים ועל מה שידווחו אחר-כך אמצעי התקשורת.
נורא טבעי שנעבור הלאה באלגנטיות לדבר על ניקול קידמן, אם כן או לא החליטה במכוון ללבוש את השמלה של גליאנו, ואחריה נעבור לטרנד הבא.
תודו שאת כל העולם הרבה יותר מעניין לדבר אפילו על נושאים מבאסים כמו אנטישמיות, כשמעורבים בזה שמות כמו דיור, פורטמן וקידמן.
אבל האם אנחנו צריכים לחכות שאיזה כוכבן יאמץ לו איזה מצרי או שניים, כדי שתשומת-הלב שלנו תלך למקומות הנכונים - או שאנחנו יכולים להיות אלה שיחליטו מה חשוב להפיץ ולפי זה כבר יתיישרו הכוכבנים?
כנראה שכל אחד מאיתנו בכל זאת יצטרך להחליט בעניין הזה בעבור עצמו.
* סרטון האנטישמיות של גליאנו:
http://www.youtube.com/watch?v-iLTyGPOnxEs
* הבלוג של המצרי:
http://open.salon.com/blog/jamalt