חדשים ומומלצים: הספרים שאתם לא רוצים לפספס

אפוקליפסה אהובתי

"ג'וליאן קומסטוק", רוברט צ'ארלס וילסון, הוצאת גרף

מאה שנים מעכשיו ארצות-הברית איבדה את מקורות האנרגיה שלה ונמצאת במאבק מתמיד לנסות ולשמר את מעמדה בעולם פראי המאבד את נכסיו במהירות. ג'וליאן הוא אתאיסט היורש את המנהיגות ומנסה לשנות את חיי ההווה ולמנוע מהמדינה להידרדר לפונדמנטליזם עיוור.

זהו ספרו השלישי של צ'ארלס וילסון המתורגם לעברית ("הכרונוליטים" ו"סחרור") וכפי הנראה ספר זה לא יהיה האחרון, ובצדק. המחבר מצליח לברוא עולם ריאליסטי למשעי, דמויות עמוקות ורגישות, סדרות אירועים המתגלגלות כמעט מעצמן היוצרות כר נרחב לרעיונות חדשים ומרתקים. בקיצור, יופי של ספר, יהיה להיט. נ.ב. שאפו להוצאת "גרף" על העטיפה.

קרובי משפחה: על אותו קוו רעיוני של "אמריקה הגדולה איבדה את עצמה לדעת והיא דועכת...", ראוי לזכור את "מעשה השפחה" מאת מרגרט אטווד, את "שפת אם" מאת סוזט אלגין, את הלהיט "הדרך" מאת קורמרק מקארתי (הספר והסרט) ואפילו את הספר המצוין "בית המחסה" מאת ג'ים קרייס. אפוקליפסה - הנה אנו מגיעים.

איזהו מנהיג

"מנהיג תהיה לנו", יחזקאל דרור, ידיעות אחרונות

מדינת ישראל רשמה ב-62 שנות קיומה סדרת הישגים שנשמעים כמעט דמיוניים. מאידך, ללא מנהיגות ראויה יכולה המדינה לקרוס ולשקוע בזמן קצר. מיהו מנהיג? מהם התכונות שמנהיג צריך? איך לקבל החלטות בסדר גדל של מדינה? מה צריך האזרח לבחון בבואו לבחור לעצמו מנהיג?

יחזקאל דרור מגיש למתעניינים את הגותו ומסקנותיו בספר עב-כרס האמור להכיל בתוכו את התשובות לאותן השאלות ותשובות לשאלות רבות נוספות, שאלות על פוליטיקה ומוסר, על מבנה השלטון הראוי, ועוד.

בקיצור, עמוס, מרתק לפרקים, ובעיקר: לא לקריאה רציפה.

קרובי משפחה: תוך כדי דילוג וקריאה פה ושם נזכרתי בששת הכרכים העבים "תולדות מלחמת העולם השנייה" מאת וינסטון צ'רצ'יל. ואם כבר ענתיקות, אז "תורת הנאום" מאת יוסף נדבה מתאים כאן, ואפילו הספר הנפלא "אני קלאודיוס" מאת רוברט גרייבס מעניק למתעניינים שיעור מרשים בפוליטיקה ובשרידות.

נפש עולם

"חיבוק", דוד גרוסמן, עם עובד

יש משהו יפה ב"פרויקטים", בעיקר אם הם מלווים באיורים מקסימים ונעשים בידי סופר כה מוכשר כגרוסמן. זהו, כתבתי את המתחייב, ועכשיו לעניין.

התלונה היחידה שיש לי כלפי הספר היא חוסר חוש ההומור שבו. טוב זה אולי בגלל שאני רגיל (להקריא) לקרוא בספרי הילדים של גרוסמן את סדרת ספרי "איתמר" וב"חיבוק", גם האיורים לא צבעוניים וגם הספר נטול חוש הומור. מאידך, כמה יפה למצוא ספר ילדים המיועד גם להורים.

גרוסמן, כסופר ילדים, יודע את נפש הילד. ולמעשה, תוך כדי הסיפור הקורא מבין שהוא גם יודע את נפש ההורים, וגם את נפש האדמה והחיות והעלים והעצים. גרוסמן יודע כל - ואני מתכוון לזה ברצינות.

קרובי משפחה: איכשהו נדמה לי ש"חיבוק" נושק לאותם ספרי הפעוטות כדוגמת "העץ הנדיב", או "מי רוצה קרנף בזול" מאת של סילברסטיין, או אולי "ציפור הנפש" מאת מיכל סנונית, קרי: מקסים ומחנך לכל הגילאים.

אבל בשום פנים ואופן לא לספר המבעית וההזוי "מותו העגום של הילד צדף" מאת טים ברטון.

פירות נבואיים

"מתכונים מכושפים", שרה אדיסון אלאן, זמורה ביתן

עץ התפוחים בגנה של משפחת ויוורלי החיה בעיירה בסקום בקליפורניה מניב פירות נבואיים ופרחים אכילים המכילים בתוכם כוחות מיוחדים. קלייר בעלת קייטרינג, אונוול הקשישה, בת דודתה מחלקת מתנות לא רגילות. השתיים הן הנצר האחרון למשפחה למעט סידני האחות הקטנה ששבה בפתאומיות עם בתה הקטנה. בואה של סידני מכריח את המשפחה להשתנות.

על פניו, הספר מורכב מצמד סיפורי אהבה עם כמה בונוסים. נכון, זה אכן כך, אבל א: זה ממש ממש מקסים. ב. הבונוסים מהנים ומענגים ביותר. ג. זהו ספר בנות קלאסי. ומכאן למסקנה הסופית: כתיבה טובה על אנשים טובים, בסביבה טובה, תמיד תגרום עונג לקורא שמחפש כמה שעות של הנאה.

קרובי משפחה: הפעם זה קל להפליא, "קסם מעשי" מאת אליס הופמן סובל מאותם סימפטומים של מקסימות, "לישון עם האויב" מאת ננסי פרייס מתאים גם כן, וכמובן "המכשפות מאיסטוויק" מאת ג'ון אפדייק.