אלברט שפר: האדריכל הראשי של המפלגה הנאצית

היסטוריה ברתולד קונרד הרמן אלברט ש*פ**ר נולד ב-19 במרץ 1905 בעיר מנהיים שבגרמניה. אביו וסבו היו אדריכלים. שפר הצעיר רצה תחילה ללמוד מתמטיקה, אולם אביו דחק בו שלא לנהל חיי עוני ללא מעמד, ושפר פנה אף הוא ללימודי אדריכלות במכון הטכנולוגי של קארלסרוהה ולאחר מכן במכונים הטכנולוגיים של מינכן וברלין. ב-1927 סיים שפר את לימודיו והחל לעבוד כעוזר הוראה של האדריכל היינריך טסאנוב.

אדריכל המפלגה - הקריירה של שפר קשורה קשר הדוק לקשרים הפוליטיים שלו עם המפלגה הנאצית. שפר הצטרף למפלגה כבר ב-1930, עוד לפני שעלתה לשלטון. קארל האנקה, בכיר במטה המפלגה שהזמין את שפר לתכנן את שיפוץ הווילה שלו, היה ככל הנראה מרוצה מעבודתו והזמין אותו לשפץ את מטה המפלגה בברלין ולאחר מכן את משרד התעמולה של יוזף גבלס. ב-1934 מונה לאדריכל הראשי של המפלגה הנאצית. הוא נחשב למי שהגה את נסי הענק שעיטרו את הכיכרות שבהן כינסה המפלגה הנאצית מפגני אהדה בברלין.

"ערך השרידים" - בין היתר תכנן שפר את ככר צפלין, שיכולה היתה להכיל עד 240 אלף איש, ובה נערכו התכנסויות המוניות של המפלגה. שפר הגה תיאוריה בשם "ערך השרידים", שלפיה צריך לתכנן מבנה מתוך מחשבה קדימה, כפי שייראה כעבור שנים, כדי שישרוד כמו מבנים מתקופת יוון ורומא העתיקה, אולם אף אחד מן המבנים שתכנן לא שרד אפילו את 12 שבהן התקיים הרייך השלישי. חוקרים שבחנו בדיעבד את השרטוטים של שפר מגלים בנייני ענק, חסרי פרופורציה לעומת סביבתם.

המלחמה - בהדרגה התקרב שפר להיטלר, והיה חלק מהחוג הקרוב אליו ביותר. ב-1942 מונה לשר החימוש, והצליח להמשיך לספק נשק לוורמאכט, הצבא הגרמני שכבר צבר הפסדים בחזיתות השונות. הוא הצליח להגביר את ייצור התחמושת והפך לאחד האנשים החזקים בצמרת השלטון הנאצי. בנאום שנשא היינריך הימלר, ראש האס אס, ב-1943, הוא שיבח את שפר על כך שהוא מצליח במשימת החימוש למרות המשאבים הגדולים שדרשה השמדת היהודים. שפר היה אחד האחרונים שפגש את היטלר בבונקר שלו בברלין, וניסה לשכנע אותו לחזור בו מהפקודה להשאיר אדמה חרוכה - אולם היטלר לא חזר בו, ואף החליט להדיח את שפר מהקבינט שיקום לאחר המלחמה.

משפטי נירנברג - לאחר המלחמה הועמד שפר לדין באשמת פשעים נגד האנושות, ובמיוחד על חלקו בעבודות הכפייה לצורך ייצור הנשק במלחמה. שפר טען כי כלל לא ידע על השמדת היהודים ועל השואה (טענה שהתביעה ניסתה להזים באמצעות תמונות שלו מבקר במחנה מטהאוזן), ולא היה אחראי לתנאים שבהם הועסקו עובדי הכפייה - אולם הכיר בחלקו באשמה בגלל היותו חבר קבינט.

התנקשות בפיהרר - במשפט סיפר שפר כי זמם להתנקש בחייו של היטלר בשלביה האחרונים של המלחמה, באמצעות גז רעיל, אולם רבים טוענים שהוא העלה את הטענה הזו רק כדי להימלט מעונש מוות. הוא נדון לעשרים שנות מאסר וריצה אותן במלואן.

מחוץ לכלא - ב-1966 שוחרר שפר מן הכלא. עשרות עיתונאים וצלמים באו לצלם אותו יוצא מן הכלא, והוא ניצל את העניין המחודש, נטש את הרעיון לחזור לאדריכלות ופרסם שלושה ספרים רבי-מכר על שנות המשטר הנאצי. אחד מספריו, האוטוביוגרפיה "בתוככי הרייך השלישי", יצא לאור גם בעברית בהוצאת בוסתן. הספר הפך לרב-מכר בכל העולם, ובו הציג את הטענה שאף שנטל חלק במכונת ההשמדה הנאצית, הוא לא ידע על פשעי המלחמה. הוא אף טען שמשפטי נירנברג נערכו במטרה לטהר את מצפונו של העם הגרמני כולו, על ידי הטלת אשמה על מנהיגי המשטר. בזכות לקיחת האחריות הקולקטיבית הוא יצר לעצמו תדמית חיובית, והפך גם למרצה מבוקש. לימים נודע כי הוא תרם אחוזים גבוהים מההכנסות ממכירות ספריו לארגונים יהודיים, תחת שם בדוי.

משפחה - ב-1928 נישא שפר למרגריטה, למרות התנגדות משפחתו (היא לא הוזמנה לבית הוריו בשבע השנים הראשונות לנישואיהם). לבני הזוג נולדו שישה ילדים. הבן אלברט הפך אף הוא לאדריכל, והבת הילדה שראם פנתה לפוליטיקה וכיהנה כסגנית נשיא הפרלמנט בברלין מטעם מפלגת הירוקים. בכספי הירושה של אביה ייסדה קרן סיוע לנשים יהודיות, וזכתה ב-2005 בפרס הסובלנות על שם משה מנדלסון. הקשר של שפר עם ילדיו נותק דווקא לאחר ששוחרר מן הכלא.

שפר הלך לעולמו ב-1 בספטמבר 1981, בבית מלון בלונדון.