סיר הבשר של עובדי הרכבת

למי שרוצה להיות יו"ר ועד, להפגין ולזלזל בצווים, אסור להשתמש בנשיותה כדי להתגונן

1. עובדי הרכבת. הם לא נלחמים על מקום עבודתם ולא על פרנסתם - זו רק סיסמה יחצ"נית תקשורתית נוגעת ללב.

הם נלחמים על שליטה ועל ניהול וחלוקה של סיר-הבשר, לטובתם, באמצעות תנאי העסקה מרחיבים ובטוחים ביותר, ולטובת בני המשפחות שלהם שכבר מועסקים ברכבת בהמוניהם, ועוד יועסקו בעתיד. בדיוק כמו שהיה עד עכשיו. בדיוק כפי שקורה בחברות ממשלתיות גדולות אחרות.

זה לא שעובדים יכולים לנהל פחות טוב, אבל מי שמנהל בסמכות - חייב לקבל גם אחריות. ועד עובדי הרכבת דורש סמכות החלטה על הכול - בלי לקחת טיפת אחריות.

עובדה: 60 אירועים בעייתיים במהלך 2010 - אבל הוועד מסרב לבחון את תקני הבטיחות, לא משתף פעולה עם אגף הפיקוח התפעולי החדש שהוקם כדי להתרכז באירועי הבטיחות. הוועד דורש למנות בעצמו את המפקחים הישירים והעקיפים על הבטיחות. הם מסרבים להצבת מצלמות בתאי הקטר, סוג של "קופסא שחורה" הנהוגה בכל ההיסעים הגדולים בעולם. אפשר שחוששים ממה שזו תצלם. מסרבים להציב GPS למידע על מיקומי רכבות בכל רגע.

2. גילה אדרעי. יו"ר הועד. "עבר עלי לילה קשה מאוד" סיפרה בגבורה הירואית כשיצאה, ביום חמישי האחרון, מהמעצר המשטרתי.

על זה נאמר: מי שלא יכול לסבול את החום - שלא ייכנס למטבח. מי שרוצה להיות יו"ר ועד, להפגין מול בית פרטי, להעלים עין מתקיפת שוטרים, ולזלזל בצו של בית משפט - שתואיל גם לשאת בתוצאות. והכי גרוע: לא להשתמש בנשיותה כדי להגן על עצמה.

"שאלתי שוטר שהרביץ לי איך הוא מרביץ לאשה, הוא לא התבייש לענות 'את לא אישה בשבילי'" (אדרעי ל"גלובס", 12.5).

שוטר "מרביץ" - מקומו בכלא, שוטר שעונה "את לא אישה בשבילי" - זכאי לצל"ש המפכ"ל. גבר, אישה, בלונדינית, ג'ינג'י או שחום - זה לא עניינו של שוטר. עניינו שמירה על החוק - ללא קשר לדת, צבע או מין.

3. אורי יוגב. יו"ר מיועד. בחירתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שהתקבלה, בקלות או בפחות קלות, על-ידי שר האוצר יובל שטייניץ ושר התחבורה ישראל כץ. המינוי בהליכי בדיקה בוועדת שפניץ.

הבעיה המרכזית: יוגב הוא גם המנהל המרכזי וגם בעל מניות בתאגיד המים וויטווטר. המחויבות שלו לשותפיו ולמממנת המרכזית של החברה, חנה גרטלר, היא שוויטווטר תהיה הפעילות המרכזית שלו. המשמעות היא שיוגב לא יהיה יו"ר פעיל בחברת הרכבת, בתמורת שכר מלאה, כנהוג ברוב רובן של החברות הממשלתיות הגדולות (יפתח רון טל בחשמל, אילן בירן ברפא"ל, ששי שילה בדואר, דוד מגן בעמידר, אלכס ויז'ניצר במקורות ויעקב רז בנמל אשדוד).

יוגב, אם מינויו יאושר, צפוי לשמש יו"ר במשרה חלקית בלבד - כזו שיקבל בתמורתה גמול שנתי בעד ישיבות הדירקטוריון וועדותיו. למרות נמרצותו של יוגב, זה אומר שלחברת הרכבת, המסובכת, המסוכסכת והכושלת, זו שהקופה הציבורית משקיעה בה או בעבורה כ-50 מיליארד שקל בעשור הנוכחי, אין ולא יהיה יו"ר במשרה מלאה. זה לא תקין, לא רצוי ומאוד מאוד לא נכון. גוף תחבורתי שמצוי בצמיחה מזנקת, שמיועד להיות התשתית המרכזית לפיזור אוכלוסיה בגליל ובנגב - חייב לקבל יו"ר ש-100% מתשומת ליבו, יופנה אליו.

4. ישראל כץ. שר התחבורה. הוא נחשב לפוליטיקאי קשוח, מתוחכם ואיש ביצוע, אבל התחיל את הקדנציה בהתמסרות לוועדי העובדים של החברות במשרדו. עד שתאונות הרכבת רדפו אותו. הוא הבין שהוועד משחק בו. האם יהיה ישראל כץ המשה כחלון של התחבורה?