אז יגידו שאתה תותח, אז מה?

תזה. הוא ישב מולי, נוגס מפרוסת הלחם הקלוי שעליה מרח בסכין את הפאטה אווז. הוא כבר עשה את האקזיט שלו ומכר את חלקו בתאגיד גדול בארץ. כיסיו תפוחים וימיו על היאכטה מרחיבים את לבו ומעלים סומק עז על לחייו.

בעודו זחוח, ביקשתי לשאול אותו שאלה. לא מתוך התגרות או קנטרנות, אלא יותר מתוך סקרנות עיתונאית.

"תגיד את האמת", הקשיתי, "לא מפריע לך שאתה כבר לא רלוונטי?".

הביס כמעט נתקע לו בגרון.

אחר כך יספר כמה טוב לו עכשיו, איזו הקלה. בלי הלחצים של ישיבות הדירקטוריון, בלי המתח וכל כאבי הראש.

לא מיהרתי לקנות את מה שניסה למכור. לא מיד. האומנם גמיעת עינוגי החיים בכף גדולה יכולה להוות תחליף לתחושת הסיפוק של להיות בעל השפעה וחיוניות, ששמורה למי שיודע שהוא עושה הבדל? אצל אנשי עשייה שהתרגלו להיות במרכז העניינים, התשובה ברורה.

לא צריך לפרוש מתפקיד בתחושת כשלון כדי להרגיש את המועקה הזאת של אבדן הרלוונטיות. אני מכירה כמה מנהלים בכירים מאוד שעזבו תפקיד שעשו בהצלחה פנומנלית, ועדיין, היציאה אל מחוץ למעגל ההשפעה השליכה אותם לזירה טובענית של התמודדות עם תסביכים לא פשוטים.

לרלוונטיות יש ערך, שהוא לעתים הרבה יותר גדול מכסף.

אנטיתזה. בהזדמנות אחרת פגשתי את מי שקנה ממנו את התאגיד, והפך לאחד האנשים היותר משפיעים במשק. "מה יהיה איתך?" שאלתי, "תראה איך אתה חי. 15 פגישות ביום, טיסות נון סטופ, עובד מעלות השחר ועד אמצע הלילה. בקושי רואה את המשפחה. כל זה שווה בשביל ששניים וחצי אנשים יחשבו שאתה תותח?"

הוא שתק. אחר כך ענה: "גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו. החלטתי שקודם אעשה את מה שצריך כמה שנים, אחר כך אתפנה לעצמי ואנוח". האומנם? פתאום יגיע הרגע שבו יגדע במודע את תחושת שכרון הכוח הממכרת הזאת? ספק רב.

ראו את א', שעומדת כבר שנים בראש חברה מצליחה מאוד שבבעלותה. היא הייתה מאוד יגעה ומדוכדכת, כשסיפרה לי כמה שנמאס לה כבר. "אין לי אפילו יכולת לבזבז את כל הכסף שיש לי. אני כבר לא מסוגלת יותר לעבוד. מיציתי".

"אז מה הבעיה, תעזבי. תעבירי את המפתחות למישהו אחר", דחקתי בה.

"לא מסוגלת", ענתה, "אני פוחדת להפוך ללא רלוונטית".

***

את כל הגיליון בחרנו להקדיש הפעם למושג הזה - הרלוונטיות. לא תמצאו אותו במילון, לפחות לא בהקשר העכשווי שלו, אבל הוא מעסיק אותנו גם כשאנחנו לא מודעים לו. הוא אחד הגנרטורים הגדולים שמניעים לפעולה.

בחנו את הסוגיה משורה של זוויות. החל מראיונות עם האנשים שקובעים עבורנו מה רלוונטי, דרך עצות מעשיות, ואפילו פרלמנט נשי העמדנו לצורך העניין. בפרויקט אחר אנו בוחנים את הנשים של האנשים הכי רלוונטים בעולם העסקים, שמצאו דרך אפקטיבית חברתית כדי לייצר רלוונטיות משל עצמן.

אינפלציית האירועים, כפי שמעידים מדורי החברה בעיתוני הכלכלה, היא ברומטר לא רע למצב הכלכלי. בחרנו להביא גם את דירוג האנשים הכי רלוונטים בסצנת האירועים של עולם העסקים הישראלי, הזירה שהולכת ומתעבה למימדים מפלצתיים כמעט. בתדירות, בהיקף, בעומק ההשקעה. הכול מתוך ניסיון לקבוע רף חדש של רלוונטיות.

תחשבו על כל האנשים שעמדו במרכז העשייה בעולם העסקים, שלטו בעניינים, עשו כותרות ואז התאדו להם פתאום, כאילו החוק הפיזיקלי של שימור המסה הפסיק לעבוד עבורם. ברגע אחד הסתכלנו עליהם מרותקים, שותים בצמא את דבריהם, קוראים את כותרות עלילותיהם. ברגע אחר הם איבדו את זה, את הדבר הזה, תקראו לזה רלוונטיות, ופשוט התפוגגו. ירדו מהבמה.

תסתכלו סביבכם, על אותם אנשים שהופכים פאתטים בניסיון להפוך רלוונטים. כשאין להם במה להיאחז, הם עוברים לאחיזת עיניים. מה הם לא יעשו בשביל כתבה בעיתון? את האימא שלהם ימכרו. ויש את אלה שמניחים לאימא ופשוט מרימים ידיים, ואולי מלכתחילה לא גילו עניין אמיתי במשחק המתעתע הזה.

סינתזה. ואנחנו אומרים: כשהמרוץ הזה אחרי הרלוונטיות מתחיל להיות עבודה מתישה, משהו כנראה התבלבל בדרך. לא פעם קורה שלהיות רלוונטי עבור ציבור מסוים, משמעו לא להיות אותנטי, לא להתחבר למי שאתה, לוותר על הערכים הכי חשובים שלך, לזייף, ואז מה שווה כל הג'אז הזה?

לפעמים צריך פשוט להניח לדברים, לזרום בטבעיות, להעדיף להיות רלוונטי לעצמך.