מסעדת "מיט" החיפאית היא לא הפתעה גדולה רק משום שאינה בת"א

היא הייתה מצליחה להפתיע גם אם הייתה יושבת בשדרות רוטשילד, אולי לא עכשיו אבל בכל זאת

"בתור מבקר מסעדות, מהי דעתך המלומדת?'". אף אחד לא קרא לי אף פעם, עדיין, מבקר מסעדות. כנראה שצריך להיות ילד בן 9 בשביל להגיד את האמת בפרצוף. אני מבקר מסעדות, זה מה שאני, כבר הרבה זמן.

גדלתי בבית שבו "מבקר" הייתה מילה מגונה, כמעט קללה. אני עדיין זוכר את אבא שלי נוהם בטלפון על מבקר מסכן אחד שכתב משהו טיפשי במיוחד על הצילום שלו. לימים, יצא גם לי לספוג את נחת זרועו של מבקר אחד, מרושע וטיפש במיוחד. קצת מוזר לחבוש את הכובע שלפני כמה שנים היית מוכן לאכול הכול ובלבד שלא תיתפס חובש אותו.

אנחנו יושבים בחצר היפה של מסעדת "מיט" החיפאית, "מיט אין אנד אאוט", בשמה המלא והמטופש. זה שעכשיו היא מנסה להיפטר ממנו, ובצדק. לא ש"מיט" טוב יותר אבל נדמה לי שהשם בשר תפוס כבר.

עמית בן התשע, בנם של זוג חבריי החדשים הגולים בחיפה מרצונם החופשי, פחות או יותר (תלוי את מי מהם שואלים), תולה בי זוג עיניים גדולות. מאז שמאסטר שף פלשה לחיינו, עושה רושם שגם מבקר מסעדות יכול להיות סוג של סלבריטי, שלא לדבר על שפים כמובן. לפחות בקנה מידה בין-עירוני. איל שני הוא כנראה האריק איינשטיין של הדור הזה.

"אם תוריד את המילה מלומדת, אוכל אולי לענות....", אני מתחכם איתו בהומור הקלוקל ומלא השנאה העצמית שלי, שוכח שוב שזה הדבר האחרון עלי אדמות שילדים זקוקים לו או מעוניינים בו. במיוחד כשילדיי שלי מאזינים לשיחה.

אז בתור מבקר מסעדות, הנה אמרתי את זה, דעתי הלא מלומדת אבל גם הלא משוחדת, היא ש"מיט" היא הפתעה גדולה, שלא לומר שוס רציני. הייתי חותם על מסעדה כזו גם בתל-אביב.

הסטייקים של "מו ומו" או של "מיט בר" (עוד מיט ותיק אחד) עדיין לא בסכנה, אבל לא מעט היכלי בשר צפוניים, ויש רבים כאלה, יכולים, וצריכים, לרדת קצת מהאולימפוס ולהגיע לחיפה, עיר צפונית למדי אף היא במונחים תל-אביביים, וללמוד פרק או שניים בהלכות בשר.

מתח קצבים

החלל והחצר היפה שאירחו לפני כן את "לולקה", מסעדת הגורמה הביתית (מסתבר שיכול להיות דבר כזה), שלא שרדה וחבל, הרוויחו עוד דייר ראוי. "מיט" היא לא הפתעה גדולה רק משום שאינה ממוקמת בתל-אביב. היא הייתה מצליחה להפתיע גם אם הייתה יושבת בשדרות רוטשילד. אולי לא עכשיו אבל בכל זאת.

מדובר במסעדת בשר רצינית להפליא שעושה כבוד למה שאכלנים רציניים הכי אוהבים, בשר. מה יכול להיות יותר מפחיד מאשר להזמין מישהו לאכול אתך בעירו שלו (בערך), שאינה עירך שלך כמובן, במקום שלא הוא ולא אתה מכירים אבל הוא כבר שמע עליו כמה דברים, לא כל-כך טובים, אז שמע.

ההתחלה לא בישרה טובות. הקרפצ'יו המסורתי של הילדים היה, ובכן, קרפצ'יו. לא שקרפצ'יו הוא מנה רעה, וגם הקרפצ'יו הזה היה סביר, אבל לא בשביל זה באנו. קרפצ'יו הפך בישראל למנה שמגישים גם בקפולסקי ליד הסברינה וגם כאן כמו בכל מקום הוא היה דק מדי ושחה שוב ברוטב הנצחי של שמן ובלסמי. סלט הבושה - מעין סלט ירוק משודרג בגבינת בושה, היה יכול להצליח יותר לולא התעקשו להטביע גם אותו, הפעם ברוטב ויניגרט אלים במיוחד.

אבל שוב, לא בשביל זה באנו, באנו בשביל הבשר. במנות העיקריות החלטנו להיות נועזים, או טיפשים, ולא להזמין אף סטייק. לבדוק מסעדת סטייקים בלי לאכול אף סטייק יכולה להיות טעות גורלית ואולי אף בגידה בתפקיד. לך תגיד אחר כך לא בגדתי. אבל מנות הבשר האחרות היו כל-כך מגרות, על הנייר לפחות, שנכנענו לפיתוי.

הזמנו המבורגרים לילדים כדי שיישבו בשקט יחסי - שום דבר לכתוב עליו הביתה, ושתי ערימות "ספייריבס", אסאדו בשפה המועדפת על בעלי הבית.

אסאדו אחד היה הקלאסי - צלעות בקר, שפונדרה ביידיש, והשני הגיע מן הבקר הנמוך. מה אומר ומה אדבר. אין דבר קל יותר מלהרוס אסאדו. כאן לא הצליחו. שתי שדרות הצלעות היו מצוינות. עסיסיות, נוטפות שומן, גדולות, משביעות וטעימות רצח.

כיוון שאנחנו חזירים גדולים בדיוק כמו הבשר שלנו, וגם באנו בקבוצה, ניסינו גם נתח שכונה "עכביש" - ארניטה בספרדית, או לחלופין אסקונדידו, שוב בספרדית. פירוש המילה השנייה הוא חבוי ומדובר באמת בנתח שרק קצבים מכירים ואפילו בעלי הבית לא ידעו לתאר אותו בשפה קצת יותר מקובלת על קצבים, יידיש נגיד או אולי אפילו עברית רחמנא ליצלן. התקשרתי לתמיר ידידי הקצב ממו ומו ובירור קצר עמו העלה כי זהו בעצם ה-Bavet - בשמו הצרפתי או ה-Skirt steak, או בקיצור שכנו הנהדר והפחות מוכר של נתח הקצבים האופנתי כל-כך פתאום.

כך או כך, מדובר בנתח נהדר, שעושה כבוד למי שמוכן ללעוס ולהתמודד עם נתחים רציניים כמו אנטרקוט, נתח קצבים ושאר חבריהם הנועזים בעורף האויב ובעורק החיליק.

אחר כך נדמה לי שהיו כל מיני קינוחים ושאר שטויות אבל אנחנו כבר היינו בעולם שכולו טוב שבו אין מבקרי מסעדות ושאלות קשות על מדוע הם (זאת אומרת אני) כותבים כמעט רק על מקומות שמוצאים חן בעיניהם (כי פעם הם היו טבחים וכי הם לא באו לעולם בשביל לנקנק את מי שהוא נקניק ממילא), רק עורקים סתומים ואושר גדול.

סלט בושה - 45 שקלים; קרפצ'יו סינטה - 39 שקלים; אסאדו בקר - 139 שקלים; אסאדו לבן - 119 שקלים; עכביש - 160 שקלים

מיט - שד' הנשיא 129 בחצר, חיפה, 04-8373222. א'- שבת, 12:00 עד הלקוח האחרון

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988