הצנחן, הלוחם, הגבר-גבר

"אחרי", יום א', 21:00, ערוץ 10

כנראה שאי-אפשר היה לזמן הוכחה לסלוגן "פעם צנחן - תמיד צנחן" יותר מסרטו של עפר שלח. עם כל שנותיו, ניסיונו ופיכחונו, כאשר עומד שלח על כבש-המטוס, הוא נשאר נער בן 18 וקצת, שמוכן לסבול כמה שניות של פחד כדי לעטר את חזהו בכנפי הצניחה, אחד מסמלי האצולה של הישראליות. זוהי הזדמנות - אם לא ממש לשוט, אזי לפחות להצטלם לרגע על ה"מייפלאואר" הציונית, זו ששימשה את חלוצי העלייה השנייה, אנשי "השומר", הפלמ"ח ולימים את חוד-החנית של צה"ל. יש כמה דרכים לבחון את מיתוס הצנחן בראי ההיסטוריה.

בערב יום הכיפורים, לפני יומיים, התפרסם ראיון עם הרמטכ"ל בני גנץ שבו הוא התייחס לשאלה איך זה שגדוד 890 של הצנחנים הפך לפס-ייצור לאלופים ולרמטכ"לים. אפשר להתפעל, לקשור בין שנות ה-50, דרך החווה הסינית, אל לשכת הרמטכ"ל, ואפשר גם לשאול מה הרוויחה מכך החברה הישראלית. גם התשובה הזאת מתחלקת לשניים: אלה שיראו את חצי הכוס המלאה, שכן עצם העובדה שאנחנו עדיין כאן אחרי יותר מ-63 שנים מהווה הוכחה להצלחת הנסבוי, ולעומתם אלו שיטענו שרבות מהרעות החולות שמלוות את חיינו, מקורן בהעצמת אותו המיתוס: הצנחן, הלוחם, הגבר-גבר כמו שעפר שלח היה פעם, גבר כמו שהוא שב להיות בתוך הסרט הזה.

מנגנון נפשי זהה

שלח לא שואל את השאלות הללו (אולי מפני ששתיהן חלק ממנו), אבל הן צפות כסבטקסט ברקע סרטו, שכן ברור שגם בעשור השישי לחייו, שלח עדיין מתקשר עם ההיסטוריה הפרטית שלו כ"צנחן גיבור" (שאף איבד את עינו במהלך מלחמת לבנון הראשונה), עם הרבה אהבה שלא פוסחת גם על יחסו לצנחנים החדשים שאת קורותיהם הוא מתעד. במקביל הוא פועל במרחב הזה כאדם תבוני, בוגר ומנוסה שיודע שהמיתוסים הללו כשם שהם סלע קיומנו, הם גם משא כבד, אולי כבד מדי על כתפיה של אומה שמבקשת לחיות חיים נורמאליים.

אחרי יותר מ-30 שנה מתברר שלמרות שהסביבה שליוותה את עפר שלח לימי טירונותו בצנחנים השתנתה כמעט לבלי הכר, הרי שהמנגנון הנפשי שמוביל את המתגייסים החדשים באותו המסלול, נותר זהה: תמהיל של חינוך טוב מבית, עם קורטוב נאיביות ילדותית ואמונה בצדקת הדרך, יחד עם מבחן בגרות, ומעל כל אלה, הידיעה, או לפחות הכמיהה שהכומתה, הכנפיים והנעליים יעשו את זה גם לבנות.

את הכמיהה הזאת נושא כל מתגייס אל טירונות הצנחנים, בין אם הוא הגיע מדור שכותב גלויות דרישת שלום להורים כמו עופר שלח, ובין אם הוא שולח אס.אמ.אס אחרון לאמא בסמארטפון.