לנטוש את האירו?

בעוד עיני העולם נשואות ליוון, ציינה השבוע איסלנד 3 שנים למשבר הכלכלי החמור בתולדותיה ואחד החריפים שאליו נקלעה מדינה מערבית מאז ומעולם. באוקטובר 2008 גילו תושבי האי הצפון אטלנטי כי המגזר הבנקאי הפרטי, הביא אותם לפשיטת רגל כתוצאה מהלוואות עתק חסרות אחריות ומרמאות של המוסדות הפיננסיים. שנים של שגשוג התחלפו באחת בעוני יחסי: הלוואות צמודות למטבע זר שילשו עצמן, השקעות בבורסה נמחקו, האבטלה קפצה פי שלושה והמטבע קרס.

אבל על מה שהאיסלנדים עשו היוונים יכולים רק לחלום: הם פיחתו באופן חד את המטבע, קיבלו חבילת סיוע נדיבה מקרן המטבע הבינלאומית ומהשכנות הסקנדינביות (שכללה דרישות מינוריות יחסית), ואולי חשוב מכול - הם פשוט מחקו את חובות הבנקים שלהם למוסדות בחו"ל. המדינה התכחשה לחובות החיצוניים של הבנקים שלה ושלחה אותם לפשיטת רגל. 3 שנים אחרי, התיירות בצמיחה בגלל המטבע החלש, יצוא הדגים של איסלנד פורח, ותוכנית החילוץ הושלמה בהצלחה. איסלנד עדיין על הקרשים, אבל התחזית לעתיד נראית אופטימית.

כמה חודשים אחרי שקרסה כלכלת איסלנד, נקלעה אירלנד למשבר דומה בעקבות התנהלות חסרת אחריות של המגזר הבנקאי. אלא שדבלין נקטה מדיניות אחרת: היא השיתה את חובות הבנקים על הציבור בניסיון להגן על חסכונותיו ולשמור על אמינות הבנקים ועל סיכוייהם לפעול בעתיד. היא גם העדיפה קיצוצים חדים בתקציב, לעומת הבחירה האיסלנדית להעלות מסים. צעדי הצנע של אירלנד היו חמורים בהרבה, בין השאר כיוון שהאירים מחויבים לאירו, בניגוד לאיסלנדים. אבל השאלה אם בתום שנות המשבר הקשות אכן הצליחה אירלנד לצאת מהמשבר זוכה לתשובה אמביוולנטית בהרבה מזו של איסלנד. כמה מהנתונים תומכים בטענה זו, אך אין תמימות דעים.

כעת יש כלכלנים המציעים ליוון ללמוד מהניסיונות של איסלנד ושל אירלנד. בשתיהן אמנם מדובר במשבר כלכלי שנולד במגזר הפרטי, לעומת חשש לחדלות פירעון של מדינה במקרה של יוון, אולם יש מי שמוצא דמיון בין דרכי ההתמודדות הרצויות. אלה המצדדים בשמירה על גוש האירו בכל מחיר קוראים ליוון לאמץ את צעדי הצנע החמורים של אירלנד, שאמנם הובילו למיתון בשנים הראשונות, אך אפשרו לה לצאת ממנו לאחר מכן (השאלה אם באופן זמני או קבוע נותרה פתוחה). ואילו הכלכלנים התומכים בפרישה של יוון מגוש האירו מצביעים על היתרון שהיה טמון בפיחות המטבע המקומי לתיירות וליצוא במקרה של איסלנד.

אך ייתכן כי מה ששני המקרים ממחישים יותר מכול הוא עד כמה חשוב להגיע לנקודת השפל הכלכלית - או לפחות להיראות כאילו הגעת לנקודת השפל - ורק אז להפגין התאוששות, מצב שנמנע בימים אלה מיוון על-ידי אינטרסים צולבים של מדינות גוש האירו, שמקפידות להחיות פיננסית את אתונה באופן מלאכותי.