הוצאת עבודות מאוספי מוזיאונים למכירה נחשבת לצעד נדיר. הפעולה של מוזיאון ישראל מחזקת את ההכרה שכיום קשה להשביח אוספים באמצעות תרומות ותקציבי רכישה מוסדיים. בין היתר, בשל המשבר הכלכלי העולמי, המעיב על נכונות תורמים להשקיע סכומים גדולים באמנות. בעבר, במיוחד בעשור האחרון, הייתה זו העלייה הניכרת במחיר עבודות אמנות איכותיות שהקשתה על הרכישות.
מוזיאון ישראל הקים קבוצות רכישה המסייעות לו לקיים מערכת רכישות סדירה, אך זהו הליך מסורבל למדי. לעתים יש להתחרות על רכישת עבודות בזמן שהן מזוהות כחשובות לראשונה, ולא רק לאחר שערכן כבר הוכח והאמיר. מוזיאונים, הנתונים בסד תקציבי מתמיד, מתקשים לעשות זאת.
את המגמה סימן מוזיאון ישראל כבר במאי 2007, כשהעמיד למכירה יצירה של האמן האמריקני, ז'אן מישל בסקיאט. היצירה, משנת 1981, הוערכה ב-6-8 מיליון דולר ונמכרה ב-14.6 מיליון דולר. הייתה זו הוכחה לאינטואיציה הבריאה של האוצרת הבכירה סוזן לנדאו ממוזיאון ישראל, שזיהתה את העניין הגובר באמן.
לנדאו הסבירה בזמנו את ההחלטה בכך שבאוסף המוזיאון יש עבודה "מקבילה ואף עולה בחשיבותה" על זו שנמכרה, וציינה שהמכירה נעשתה בברכת התורמים שהעניקו אותה למוזיאון. גם הפעם נבחרו למכירה מאוסף המוזיאון עבודות מקבילות של אותם האמנים, הנחשבות לחשובות וטובות מהן.
אחת המגבלות של אוספי מוזיאונים היא העובדה שחלק גדול מהפריטים מגיע כתרומות מאוספים פרטיים. אלה אמנם מעשירים את האוסף אך גם מעמיסים עליו פריטים שלא מתאימים בהכרח לרמה הנדרשת, או שחורגים מהאג'נדה האספנית של המוזיאון.
ההחלטה למכור 38 יצירות אמנות, בעיקר מודרניות ואימפרסיוניסטיות, התקבלה לאחר הערכה מקיפה שנערכה לראשונה לאוסף המוזיאון - כחלק מפרויקט התחדשות המוזיאון ובהשקעה של כ-100 מיליון דולר בחידוש המבנים והקמפוס ובתוספות בנייה. זאת, מעבר לתקציבי הרכישות והניהול השוטף של המוזיאון.
באוסף כחצי מיליון פריטים, שהצטברו מאז הקמתו ב-1965. את היצירות שעומדות למכירה בחרה ועדה מקצועית מיוחדת, וההכנסות מהמכירות יועברו לקרנות הרכישה של המחלקה לאמנות מודרנית במוזיאון.
מנכ"ל המוזיאון, ג'יימס סניידר, ביקש להדגיש: "מטרת המהלך להשביח את אוספי המוזיאון. ההכנסות מהמכירה יאפשרו לרכוש יצירות שידגישו היבטים מסוימים וימלאו פערים שנוצרו באוסף".