החברות חייבות להחליף דיסקט

שנת 2011 הייתה שנה רעה. לא רק במובן של התשואות השליליות שהיא הניבה למשקיעים, אלא גם באכזריות בה הכתה בהם. בתחילת השנה, דבר לא בישר על הצפוי. אמנם הכלכלה העולמית המשיכה לקרטע, והשווקים דשדשו, אבל כמעט אף אחד לא העריך שמפולת כה קשה מחכה מעבר לפינה.

בניגוד לשנת 2008, בה נתנה קריסת ליהמן ברדרס את האות להתמוטטות השווקים, השנה לא התרחש אירוע מכונן שכזה. אך מרגע שהמפולת החלה בקיץ, קשה היה לשנות את הסנטימנט, ואפילו ראלי סוף שנה סירב להגיע.

הבורסה בתל-אביב נפגעה אף יותר. אם ברוב השנים האחרונות השוק המקומי הניב תשואת יתר לעומת הממוצע בעולם, הפעם המצב היה הפוך: מדד המעו"ף איבד כ-17%, לעומת תשואה אפסית בארה"ב וירידה של כ-15% במדד מניות אירופה, שעמדה במוקד המשבר.

גל הסדרי החוב, יציאת המשקיעים הזרים; השפעת המחאה החברתית; רפורמות שונות במשק; והמתיחות הגיאופוליטית - הכריעו בשנה החולפת את אחד העם. 3 מספרים מספרים היטב את מה שאירע ב-2011:

1.1 מיליארד שקל - זהו הגירעון בהון העצמי של אי.די.בי אחזקות. אף אחד לא האמין בתחילת השנה שקונצרן אי.די.בי הגדול והחזק, שבשליטת נוחי דנקנר, ייקלע לסחרור פיננסי לגרעון כה עמוק בהון העצמי.

אם יש משהו ששוק ההון לא אוהב, אלו הן הפתעות מסוג זה, היוצרות חוסר ודאות, וכאלה לא היו חסרות השנה. התוצאה היא שהמשקיעים איבדו אמון באנשי עסקים רבים ובעלי מוניטין, ושלחו מבלי למצמץ את האג"ח והמניות שלהם לירידות חדות. גם צעדים שונים כמו מימוש נכסים, הצהרות על הימנעות מ"תספורת" ורכישות עצמיות של אג"ח לא הועילו לבעלי ההון.

וכך, הבעיה המרכזית שעמה יצטרכו חברות גדולות רבות להתמודד בשנה הקרובה היא חוסר האמון של המשקיעים. וזו בעיה שאין לה פתרון קסמים, והשלכותיה עלולות להיות קשות.

74% - זו הירידה ברווח הנקי של בנק לאומי ברבעון השלישי, וזו רק דוגמה אחת לירידה שנרשמה ושעוד תירשם בתוצאותיהן של חברות רבות ברבעונים הבאים.

בפירמות העסקיות ישנו טקס קבוע הנערך לקראת סוף השנה, ובו ההנהלה מתכנסת ומציגה תחזיות כשכמעט תמיד המסר היוצא מהן הוא צמיחה בהכנסות וברווחים. כך הורגלנו בעולם הקפיטליסטי בו אנחנו חיים: הרווחים תמיד עולים. הרי אם חלילה הדבר לא קורה, המשקיעים שולחים את המניה לירידות.

הבעיה היא שכדי לעמוד ביעדים האלה, מישהו צריך לשלם את המחיר, ולרוב זהו הצרכן, שסופג את עליות המחירים. השנה אמר אותו צרכן בקול ברור: "לא עוד". וחברות ענק כמו תנובה ושטראוס יכולות לספר לכם מה קורה כשהצרכן אומר לא.

לכן, החברות ומנהליהן חייבים להחליף דיסקט: זה בסדר שהרווחים לא עולים כל הזמן, זה אפילו טבעי. כלכלה היא מחזורית ואין מה לעשות, אנחנו נמצאים כעת בסייקל שלילי. אמנם חברה צריכה להיערך למצב כזה, אבל צריך גם להפנים שמותר להציג ירידה ברווחים, ושלא צריך להציג צמיחה כל הזמן ובכל מחיר.

10% - זו תשואת האג"ח של הפטרוכימיים בסדרה ד', היקף הסדרה הוא 130 מיליון שקל, כאשר למחזיקי האג"ח משועבדות מניות בית הזיקוק בחיפה (בזן) השוות כיום כ-150 מיליון שקל. מצבה הפיננסי של הפטרוכימיים אומנם אינו סימפטי והיא זקוקה למקורות מימון נוספים לפירעון האג"ח שלה, ועדיין, מצבם של מחזיקי האג"ח מסדרה ב' טוב למדי בזכות הביטחונות. אלא שהסנטימנט השלילי סביב החברה, שלח גם את סדרת האג"ח הזו לתשואה דו ספרתית, המשקפת סיכון לא קטן.

לצד האווירה השלילית, ובמערבולת הפאניקה ואובדן האמון, חטפו ניירות ערך רבים ירידות חדות שלא בצדק, וכאן טמונות ההזדמנויות למשקיעים עם אורך-רוח וסבלנות. נכון שהמצב הכלכלי לא צפוי להשתפר בזמן הקרוב, אבל ניסיון העבר מלמד כי השוק תמיד מקדים את הכלכלה, וכשם שהשוק נפל לפני שההאטה החלה, כך הוא עשוי להקדים להתאושש ממנה.

אמנם הרבה אקסיומות התפוגגו השנה, אבל תרשו לנו לסיים בנימה אופטימית, ולקוות שהנחת היסוד הזו עדיין נכונה.