מדאיג: משרד הבריאות לא דאג לתקן לכלי בישול עם ציפוי קרמי

תחקיר "כלבוטק", שגילה מינונים בעייתיים ואף דרמטיים של חומרים רעילים בסירים ומחבתות קרמיים המתיימרים להיות בריאים, מדליק נורה אדומה בהתייחס להבטחות יצרנים ולסיסמאות שיווקיות מרשימות - וגם מזכיר, פעם נוספת, אילו חורים שחורים ובעייתיים קיימים בכל הנוגע לתקינה.

"גלובס" עושה סדר בדברים ועונה, בעזרת המומחים, על שאלות בסיסיות.

אילו חומרים עלולים להזיק לבריאות, ומה הסכנה בהם?

כלים העלולים להזיק לבריאות, מסבירים במשרד הבריאות, הם "כלים קרמיים וכלי מתכת עם ציפוי קרמי מצופים גלזורה העלולה להכיל עופרת וקדמיום. כאשר הכלי אינו מיוצר כראוי, מתכות אלה עלולים להשתחרר מהכלי לתוך המזון. חשוב להדגיש כי עצם נוכחות המתכות בכלי אינה מהווה סכנה בריאותית; קיימת סכנה בריאותית כאשר המתכות משתחררות לתוך המזון".

איזו סכנה? שלא נדע: חשיפה לעופרת עלולה לגרום להשפעות נוירו-התפתחותיות, מוות בעיקר כתוצאה ממחלות לב וכלי דם, פגיעה בתפקוד הכליות, עלייה בלחץ דם, פגיעה בפוריות ופגיעה בעובר המתפתח. קדמיום הוא מסרטן בבני אדם.

פרופ' יונה אמיתי, מומחה לטוקסיקולוגיה ובריאות הציבור מהמחלקה לניהול באוניברסיטת בר-אילן, מוסיף כי "בכל המתכות הכבדות, כולל קדמיום ועופרת, רק חלק קטן נספג בגוף בבליעה - אבל שימוש ממושך יכול לגרום נזק".

באילו סוגי כלים גדל הסיכוי למצוא חומרים בעייתיים?

פרופ' אמיתי: "באופן כללי השימושים של עופרת וקדמיום קיימים הרבה בצבע - משום שהם מקבעים יותר טוב את הצבע לאורך שנים, לכם נעשה שימוש בעופרת בצבעים. זה המקור העיקרי להרעלות. בתעשייה המודרנית אני מניח שעושים כל מה שאפשר שלא יהיו חומרים כאלה, אבל המסחר העולמי גמיש ופרוץ, ולא בכל מקום יש הקפדה כזו".

אילו תקנים רשמיים קיימים בכל בנוגע לייצור כלי מזון?

"התקנים מאוד ספציפיים ביחס לתכולת מתכות כבדות במים ובמזונות מסוימים כמו פורמולות של תינוקות", מוסיף פרופ' אמיתי, "אבל לרוב אין תקנים ספציפיים שמתייחסים לכלים".

מה שכן קיים הוא תקן ישראלי 1003 המתייחס ל"שחרור מתכות מכלים קרמיים". התקן בודק את ריכוז המתכות עופרת וקדמיום בכלים קרמיים בלבד ואינו חל על כלי מתכת עם ציפוי קרמי.

"בימים אלה", מבטיחים במשרד הבריאות, "מכון התקנים מפתח תקן לכלים עם ציפוי קרמי".

לדברי דליה ירום, מנהלת מעבדת כימיה וטקסטיל במכון התקנים, "למוצרי בישול ומחבתות עשויי מתכת אין תקנים רשמיים, או כאלה שעודכנו לאחרונה, וכך גם לא לסירים קרמיים. בכלי בישול קרמיים לגמרי, המשמשים בעיקר לאפייה, קיים תקן הבודק נדידת חומרים בעייתיים מהמוצר למזון ולא דווקא עצם הימצאותם".

תחום שבו התקנים דווקא מעודכנים במיוחד הוא מוצרי הפלסטיק: "לכל המוצרים של פלסטיק שבא במגע עם מזון קיימים תקנים בהם נבדקת נדידה של הפלסטיק עצמו למזון. כל הנושא של חומרים פלסטיים מאוד בעייתי, כשהסכנות נעות מפגיעה במערכת העצבים ועד סרטן. בפלסטיק נעשה הרבה מחקר והתקנים מתעדכנים בעולם ובישראל, שמאמצת מהר את התקנים".

בפלסטיקה, מדגישה ירום, חשוב מאוד להסתכל על הסימונים של המוצר ולהשתמש בו בהתאם להנחיות, שכן התקן בודק עמידה בהצהרות שעל המוצר. "אם לא מסומן שמותר במדיח חשוב לא להשתמש במדיח, זה יגרום לפירוק של הפלסטיק".

מדוע בעצם לא קיימים תקנים לכל סוגי הכלים?

ירום מסבירה כי תקנים מגובשים לרוב כשרשויות הבריאות בעולם עורכות מחקרים בתחומים מסוימים - בעקבות פניות רבות או כשיש חשדות לתחלואה. "לסירים קרמיים לא מוכרים לנו תקנים בעולם, בטח לא ברמת תקן אירופי". מכיוון שחוק ההסדרים קובע שעדיף לאמץ תקינה בינלאומית, מתוך ראייה שיווקית-מסחרית והבנה שמוצר עם תקן ישראלי שאינו תואם תקנים עולמיים לא יימכר בעולם, אין הרבה יוזמות מקומיות.

"כשכותבים תקן בינלאומי משתתפים נציגים מהרבה ארצות", אומרת ירום, "יש ידע יותר נרחב ומחקרים מרובים".

ללא הגב הזה, המוטיבציה אינה מספיקה כנראה. הבשורות הטובות חלקית: בעקבות התהודה של התחקיר האחרון, צפויה לקום במכון התקנים ועדה לתקינה של הכלים הבעייתיים.

אילו חומרים נחשבים בריאותיים יותר למשתמש?

דוד ליברמן, מנכ"ל סולתם רדד, אומר כי "החומר הטוב ביותר כיום מכל הבחינות הוא פלב"ם (פלדה בלתי מחלידה), שמוכר בשם הנפוץ נירוסטה. מדובר על סגסוגת פלדה בתוספת 18-20% כרום ובתוספת 8-10% ניקל, שבמקרה שהיא מסופקת על-פי התקן הבינלאומי 304 AISI, היא רב-שימושית: לא מושפעת מגורמי סביבה או מטמפרטורה, בעלת הולכת חום מעולה, לא משתנה עם הזמן וכמובן לא מחלידה. לא מפתיע שזה גם החומר הכי נפוץ לשימושים רפואיים".

אילו פרמטרים יש להביא בחשבון ברכישת כלי בישול?

התשובה לכך מייאשת במיוחד - מפני שאין תשובה. בהיעדר תקנים מחייבים למרבית סוגי הכלים, אין לנו אלא להיאחז בהבטחות היצרן, בתחושות הבטן, או השד יודע במה. במלים אחרות: הצרכן נותר חסר אונים מול המדף. כשמדובר בכלים קרמיים או בכלי פלסטיק, יש לבדוק שהם עומדים בתקן הישראלי ולפעול לפי הוראת היצרן.

"אני מתרחקת מכל מוצר עם הבטחות בריאותיות", אומרת השפית כרמית אלקיים, מומחית לבישול בריא - "במוצרי מזון כמו גם בכלי בישול. כמו ש'רכיבים טבעיים' הם לא ערובה לבריאות, כך גם 'מחבת - טבע' או '"סיר ירוק' אינם משכנעים אותי לרכוש אותם. מוצר בריא אינו זקוק ליחסי ציבור וההשפעה היא בעיקר של מה תבשל ובאיזה אופן.

"עם זאת, חשוב לבחור סירים ומחבתות עם תחתית עבה, דבר המאפשר פיזור חום באופן שווה: חשוב לאפות בתבניות זכוכית, חשוב שתהיה קדירת חרס טובה או סיר יציקה לתבשילי קדירה. אין צורך בסכינים קרמיות צבעוניות יפיפיות, מספיק 'סכין שף' אחת טובה שנשארת שנים במטבח".

בעולם כבר קיימים גלאים לשימוש אישי המאפשרים לאתר מתכות רעילות באופן עצמאי, אולם רמת הדיוק שלהם אינה ברורה, ולא ברור אם ומתי יגיעו לשיווק בארץ. כך או כך, יש לקוות שלא נצטרך לשוטט עם גלאי בחנות, ותקנים יוסדרו בהקדם.

עד כמה מעיד המחיר על איכותו של הכלי, אם בכלל?

גם כאן התשובה מתסכלת: כלים מסוימים ממותגים יקרים העלו בתחקיר "כלבוטק" תוצאות בעייתיות בבדיקות המעבדה, לצד מותגים זולים יותר ש"יצאו צדיקים" בבדיקה. המחיר, כנראה, אינו ערובה לכלום - כפי שאופן המיתוג או השיווק של חברה מסוימת אינו מבטיח את עמידתה בהצהרות.

האם אופן השימוש, הבישול והתחזוקה מפחית סכנות?

פרופ' אמיתי: "בכלים חרוטים ושחוקים, בשימוש ממושך, גדל הסיכוי לחשיפה לחומרים בעייתיים אם הם קיימים בכלי, לכן שפשוף אינטנסיבי של הכלים עם חומרים שגורמים שריטות וסדקים בגלזורה עלולים להיות בעייתיים. באופן כללי חומרים רעילים עלולים לזלוג אל האוכל בתנאים של חימום רב ובעיקר במגע עם מזון / נוזל חומצי. הסכנה תלויה בכמה גורמים - ריכוז החומרים, מצב הכלי, שימוש במזון חומצי, וטמפרטורה גבוהה".

ליברמן מוסיף כי "חשוב מאוד להקפיד על הוראות היצרן בכל מה שקשור לאופן השימוש, האחזקה והניקוי של הכלי, גם כדי לשמור על אורך חיי המוצר ולוודא כי רמת איכות השימוש בו נשמרת".