נירו בנים ובנות: גלו את הפוטנציאל הקולינרי של מושב ניר בנים

כמה פעמים נסעתם דרומה על כביש 40, חלפתם על-פני מושב ניר בנים, ולא הנדתם עפעף? גם כשאני עברתי שם חשבתי שאין סיבה להיכנס, כי אין מה לראות או לעשות שם. לרגע נזכרתי בחברה ותיקה ומוכשרת שעברה לגור בסביבה ומזמן לא ראיתי, ומיד המשכתי הלאה.

מי היה חושב שדווקא האזור הקצת נידח הזה מגלם בתוכו אופציה של טיול קולינרי? מי שהעלה את המושב על מפת הקולינריה הוא נעם יעקובא, מגדל ארטישוקים מיתולוגי, שעושה רבות לשיווק הירק הזה ועושה בו גם פלאים קולינריים. הפעם הגענו למקום כדי לראות איך הפך תפריט הארטישוק לסיור תיירותי משודרג. נעם, חקלאי בכל רמ"ח אבריו, קיבל אותנו במבנה שהסב מלול לאירוח. במהלך עונת הארטישוק (ינואר עד אחרי פסח) הוא עורך בסופי שבוע מיני-פסטיבל סביב הארטישוק, הכולל ארוחות, סיורים ואפילו סדנאות בישול. השחלנו רגליים לתוך מגפי עבודה מגושמים ויצאנו לאחד השדות הקרובים.

נועם נשא על גבו תרמיל מוזר. בשדה התחוור לנו תפקידו: מכל לאיסוף הירק. קטיף הארטישוק קל יחסית. באבחה של סכין חדה הוא ניתק אותו מהגבעול, ובמיומנות של שחקן NBA השליך אותו מעבר לראשו וקלע לסל - אף לא החטאה אחת! שמענו הסבר בוטני על סוגי ארטישוק, סיפורים ומסורות בישול, והמשכנו לתצפית על בקעת שפיר.

השביל לתצפית יוצא בין המושב הסמוך זרחיה (המחובר לניר בנים) למושב שפיר. השטח, המישורי יחסית, מאפשר תצפית רחבה ומרשימה לכל עבר, ואנחנו עמדנו בלבו של השילוש הקדוש: קריית-מלאכי, אשקלון וקריית-גת. נעם דיבר על היסטוריה, חקלאות, מים וביטחון.

הרוח הקרה גירשה אותנו פנימה. קפצנו ליקב מרשה במושב זרחיה השכן (לא כלול בסיור הרגיל של נעם). כרמי הענבים שבפתחו ניצבו כמעט במערומיהם, משילים את אחרוני העלים, ששינו גוון לאדום, לצהוב ולזהב שלכתיים. אורן חביביאן הקים את היקב לפני שלוש שנים, והסביר שבמשך שנים חשבו שבשפלה אין תנאים טובים לגידול ענבי יין. הוא החליט לנפץ את המיתוס.

ארבעה זנים ניטעו בשטח והפכו למעבדת הניסוי, לבחינת ההתאמה הזנית לתנאים. אורן מייצר מהם שני בלנדים ששמותיהם מנציחים את ההיסטוריה המקומית: יין תל מרשה (על-שם העיר היהודית העתיקה בשם זה, מימי בית ראשון) הוא יין מעט כבד (65 שקלים), ואילו נחל גוברין (על-שם העיר הקדומה בית גוברין, אף היא באזור, ששכנה בין נחל גוברין לנחל מרשה) רענן יותר (90 שקלים).

ב-2009 נערך הבציר הראשון, ומאז מייצרים כאן 4,000 בקבוקים בשנה. אפשר לבוא לטעימות ולסיור בכרמים (25 שקלים, טל' 054-7695927). כשחזרנו לסככה היה השולחן ערוך ומלא כל טוב ארטישוקי מחמם, ריחני וטעיםםם. בשבת מוגש בופה המורכב מכעשר מנות שונות, כולן על טהרת הארטישוק: מרק, תבשילים, סלטים, פסטות, פוקצ'ות וקינוחים (17:00-10:00, 80-40 שקלים כולל סיורים ב-11:00 וב-13:00). בימי שישי יוגשו ארוחות בראנץ' ארטישוקיות, כולל שקשוקה ארטישוק (60 שקלים 14:00-10:00). לחולי ארטישוק מוצעים בנוסף לסיור ולארוחה גם סדנה עם הדגמות בישול, הסבר על קילוף ארטישוק במהירות האור, טיפים בריאותיים ומתכונים חופשי (220 שקלים, מינימום עשרה אנשים; בתיאום טלפוני 054-2278637; www.artishoke.co.il)

הקינוח בביקור אצל נועם היה מפתיע. למקום הגיעה לא אחרת מאשר איריס לוי, אותה חברה ותיקה ומוכשרת שעברה לגור באזור. מתברר שהיא עשתה הסבה מקצועית, מתועמלנית רפואית לבשלנית, והשיקה סדנאות שף בבית הלקוח. מאז היא משוטטת בבתים מארחים, מביאה את המצרכים הדרושים, ולפי הזמנה מראש עורכת לסועדיה סדנת בישול: איטלקי או אסייתי, בשר או דגים, סושי או קינוחים. מלבד פרודוקטים איריס מביאה גם כלים מוקפדים, מפות וכלי הגשה. בסוף הערב היא מעלימה ראיות ומותירה מטבח מצוחצח לעילא (מזוג עד 25 איש, 2-2.5 שעות, מ-200 שקלים לסועד, טל' 054-4944205).

אבל בזאת לא הסתכמו קינוחינו, ובין החצרות במושב הגענו לקונדיטור אייל מיכאלי. שביל עץ הוביל אותנו בין עצי פרי וצמחי תבלין אל חצר המשק שהפכה למאפייה. מרפסת העץ נאטמה לחורף ופטריית גז חיממה. אייל מייצר מחומרים טבעיים וללא תוספים, עוגות, מאפים, לחמים וקינוחים. נוסף על בני משפחה קרובים, הוא מעסיק רק את בני המושב, מתוך אידיאולוגיה. במשך השבוע פועל המקום כחנות, ובסופי שבוע כבית קפה: בחמישי בערב יש ארוחות איטלקיות ובשישי ארוחות בוקר. האווירה כפרית, המחירים שפויים, ההגשה אסתטית והטעם ממיס. כדאי להזמין מקום מראש (טל' 08-8583031).