משביתה לשביתה

מה עומד מאחורי גל השביתות ששוטף את המשק לאחרונה?

התמודדות עיני-פרץ מחממת את המשק

בין הסכסוך ברכבת ישראל לשביתה בנמלים ולשביתת האזהרה שמתכננות מחר אחיות בתי החולים אין קשר אמיתי, למעט תפקידו של משרד האוצר כמי שמנהל באופן בלעדי כמעט כל מערכת במגזר הציבורי - בין אם זו מערכת להסעת המונים ובין אם זו מערכת הבריאות. ההסתדרות לא קיבלה החלטה "לחמם את המשק" באופן יזום, אבל המשק בהחלט עשוי להתחמם בקרוב אפילו עוד יותר. הסיבה: חבר הכנסת עמיר פרץ הודיע כי יתמודד בבחירות הקרובות לראשות ההסתדרות מול עופר עיני, והוועדים הגדולים במשק עשויים לנצל את התחרות בין השניים כדי לקצור פירות. הוועדים הם "הצרכנים" במקרה הזה, וכמו בכל תחרות, הצרכנים אמורים להרוויח.

פרץ כבר נפגש בחודשיים האחרונים עם ראשי ועדים בניסיון להכין את הקרקע. בפגישות האלה הוא הציג את עיני כאיש פשרן מדי, כמי שקשר את גורלם של העובדים עם זה של המעסיקים וכך קשר גם את ידיה של ההסתדרות. אנשיו של פרץ טוענים שעיני לא יודע איך מנהלים מאבק אמיתי. "אפילו שביתה רצינית הוא לא יודע לעשות", הם אמרו אחרי שהשבית את המשק לשלושה ימים "בלבד" בעניין עובדי הקבלן.

ועדי העובדים אינם טיפשים. הם יודעים שעמיר פרץ לא ישיג להם יותר. הם גם יודעים שהברית בין שרגא ברוש לעופר עיני הוכיחה את עצמה יותר מהמלחמה המפורסמת בין פרץ לעודד טירה, קודמו של ברוש. ולמרות זאת, זה בדיוק הזמן להיפגש עם פרץ ולדאוג שעיני ישמע על כך. אחר כך להבהיר לעיני שהם מחויבים לו, ואולי לזכות בהכרת תודה. זה אינו מופרך: רק לפני כשבוע פורסם כי קבוצה של עובדים ברכבת ישראל תוקפת את עיני ומתכוונת לחבור לעמיר פרץ. זו אותה קבוצה שטענה כי גילה אדרעי, יו"ר הוועד, אינה מיליטנטית מספיק וכי היא נשמעת מדי לעיני. בסביבתה של אדרעי יודעים לספר כי אותם גורמים אופוזיציוניים דחקו בה לעבר השביתות האחרונות, אף שהדבר גרם נזק בל יתואר לוועד, להסתדרות ולעבודה המאורגנת כולה.

"מי שמתכנן לעבוד אצל הטייקונים לעולם לא ייצא נגדם", אמר פרץ בסוף נובמבר האחרון, כהסבר לשאלה מדוע עיני לא משבית את המשק כדי להגן על החסכונות של העובדים. במקרה או שלא במקרה, המאבק הבא של עיני צפוי להיות בדיוק בעניין הזה: הגנה על ציבור החוסכים לפנסיה, בדגש על אלה שצפויים לפרוש בשנים הקרובות. מי שמכיר את עיני יודע שנושא הפנסיה קרוב ללבו: הוא זה שהקים מחדש את אגף הפנסיה בהסתדרות, הוא שחתם לראשונה על הסכם פנסיה חובה והוא שעמד מול עובדי חברת החשמל וקרא להם לוותר על החשמל בחינם תמורת הגדלת רכיבי הפנסיה. ובכל זאת, אי אפשר לבטל את האפשרות שהמאבק על הפנסיה או על כל נושא אחר לצורך העניין יקבל לפתע דלק מיוחד בעקבות ההתמודדות של פרץ. העובדים צפויים להרוויח מהתחרות הזו - המעסיקים הרבה פחות.

העובדים של פרי גליל כבני ערובה

פעם אחר פעם הוכיחו הבעלים של פרי גליל כי הם אינם חוששים להפוך את העובדים שלהם לבני ערובה, עד שיתקבלו דרישותיהם לקבלת מענקים מהמדינה. הם לא חששו לרגע, כי בכל פעם שהתקשורת התבשרה על עוד מכתבי פיטורים שנמסרו, על עוד ארוחת שבת עצובה בחצור הגלילית, הזעם הופנה באופן אוטומטי אל המדינה. חברי הכנסת מיהרו להפוך את אנשי האוצר ומשרד התמ"ת לאויבי הפריפריה. את חברי הכנסת, כמו רוב אמצעי התקשורת, לא עניין במיוחד שהמפעל אינו הפסדי כפי שאפשר היה לצפות. כך גם לא עניינה במיוחד חשיפת "גלובס", שהצביעה על כך שבעלי פרי גליל העבירו קווי ייצור למפעל אחר שבבעלותם (מילוז) בין היתר משום שהמועצה האזורית מטה אשר הבטיחה להם מים לתעשייה במחיר של מים לחקלאות.

במילים אחרות, הבעלים של פרי גליל הבינו שהמפעל הסמוך לנהריה יכול לייצר אותם מוצרים בפחות כסף. אושיק אפרים, מנכ"ל החברה ואחד הבעלים, הסביר בסוף השבוע כי הוא אינו חושש שסגירת המפעל תפגע במכירות, שכן החברה תמשיך לייצר את מותגי פרי גליל במפעלים הנוספים שלה. כלומר, בעלי פרי גליל לא באמת רכשו לפני שנתיים מפעל עם אנשים, אלא פעילות של מותג, ולכל היותר כמה מכונות. את העובדים, לעומת זאת, אפשר להחליף בקלות.

בתחילת השנה הצליחה ועדת הכספים של הכנסת להביא לשינוי בחוק לעידוד השקעות הון, כך שמפעלים כמו פרי גליל לא יידרשו עוד לייצא בהיקף של למעלה מ-25% כתנאי סף לקבלת מענקים. אלא שגם זה לא הספיק לבעלי פרי גליל. הם דרשו, כך מתברר, הכרה רטרואקטיבית בהשקעות שנעשו בשנים 2010-2011. ואם מישהו היה מאשר להם את זה, עשרות מפעלים היו דורשים אישור דומה.

הבעלים של פרי גליל הם אושיק אפרים, זכי שלום ומשפחת קופרלי. השניים האחרונים מחזיקים גם ברשת "חצי חינם". מי שמחליף את המנעולים במפעל ערב כניסת השבת לא צריך ליהנות מכך שהמכירות לא ייפגעו. בטח לא להתרברב על כך. והנה מסר לצרכנים הנלהבים שמחרימים את שטראוס: עזבו את הפסק זמן, תחרימו את חצי חינם.