הדיון בשאלה האם עורכי דין פליליים רשאים להתנות תשלום שכר-טרחה בתוצאות שימוע, נפתח מחדש - כך עולה מפסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שביטל את פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי, שבו נקבע כי סעיף החוק האוסר על עורכי דין להתנות שכר-טרחה בתוצאות משפט איננו חל על הליכי שימוע.
ל"גלובס" נודע, עם זאת, כי זיכויים של השר דן מרידור ועו"ד אילן שביט בפרשת ייצוגו של איש העסקים ארקדי גאידמק, נותר על כנו.
לפני כשנה זיכה הרכב בית הדין המשמעתי המחוזי של הלשכה, ברוב דעות, את מרידור ושביט מעבירות של הפרת חוק הלשכה, האוסר על התניית שכר-טרחה בתוצאות משפט פלילי. זאת לאחר שקבעו כי הסעיף אינו חל על הליכי שימוע, שבו ייצגו מרידור ושביט את גאידמק בפני הפרקליטות.
הקובלנה המשמעתית הוגשה בנוגע לתקופה שמרידור שימש כעורך דין פרטי, וקיבל לידיו, יחד עם שביט במסגרת עבודתו עם משרד צדוק ושות', את ייצוגו של גאידמק בהליכי השימוע שלו.
בדעת רוב היו הדיינים עו"ד ציון אמיר ועו"ד יונה חייר, ובדעת מיעוט נותר עו"ד אבי אודיז, שביקש להחיל את האיסור על התניית שכר-טרחה בתוצאות משפט גם על הליכי השימוע.
במהלך הדיון המשמעתי התברר כי מרידור ושביט קיבלו מגאידמק הבטחה לקבל שכר-טרחה בסך כולל של 1.5 מיליון דולר, לא כולל מע"מ, בעבור ייצוג בשני שימועים ב-2006 וב-2008. לפי הסכם שכר-הטרחה הראשון, נקבע כי גאידמק אמור לשלם סך של 5 מיליון דולר נוספים במקרה של "הצלחה בשימוע" - דהיינו, אם לא היה מוגש כתב אישום נגד גאידמק.
בהכרעת הדין קבעו שופטי הרוב כי הסעיף האוסר התניית שכר-טרחה בתוצאות ההליך אינו חל על שימועים, מאחר שמדובר בהליך נפרד מהמשפט עצמו.
בדעת המיעוט נקבע כי השימוע הוא חלק מהמשפט הפלילי. לדברי עו"ד אודיז, המחוקק אכן נקב בביטוי "משפט פלילי" ולא "הליך פלילי", ואולם זאת מאחר שהחוק נחקק לפני 50 שנה, ולא תוקן מאז 1961, ובתקופה ההיא לא היו הליכי השימוע, שהיו אז נדירים, לנגד עיניו.
ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין עירערה על הכרעת הדין לבית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה. בערעור נטען כי ישיבת השימוע עשויה לשמש גם לצורך משא-ומתן בין הצדדים כדי להגיע להסדר טיעון, ובמצב כזה גם שופטי הרוב מסכימים כי התניית שכר-טרחה היא אסורה.
לדבריהם, "אם הבונוס ישולם תמורת הסדר טיעון מקל, אם השימוע צלח והסדר הושג, כי אז הסכם שכר-הטרחה מהווה עבירה".
עוד טענה ועדת האתיקה כי "נוצרת תחושה בציבור שעל-ידי תשלום סכומי-עתק ניתן להשיג תוצאות, ושההחלטות אינן ענייניות או עלולות להיות לא ענייניות".
דייני בית הדין המשמעתי הארצי, עורכי הדין יהודית קורן, ראול קוט וחיים קנת, ביקשו לכתוב פסק דין עקרוני בסוגייה התקדימית, זאת בין היתר נוכח כוונתם של גורמים שונים בלשכה לפעול לשינוי חקיקה שיבטל את האיסור על התניית שכר-טרחה בתוצאות משפט פלילי. ואולם בין מרידור ושביט לבין ועדת האתיקה התנהל משא-ומתן במהלך דיוני הערעור, במטרה לסיים את הפרשה בהסדר טיעון.
בסופו של דבר הוסכם כי אף שזיכויים של השניים יישאר על כנו - יבוטלו כל הקביעות העקרוניות שבפסק הדין של בית הדין המחוזי, לרבות ההלכה התקדימית שלפיה סעיף איסור ההתניה איננו חל על הליכי שימוע.
עם זאת, יצוין כי פסק הדין החדש איננו קובע מפורשות את הקביעה ההפוכה, אלא מותיר את הסוגייה ללא הכרעה שיפוטית. משמעות הדבר היא שאין כל קביעה שיפוטית מנחה בשאלת תחולת סעיף 84 לחוק הלשכה ביחס להליכי שימוע, וכן להליכים נלווים כגון ייצוג במשא-ומתן להסדר טיעון, ועדות שחרורים, דיוני מעצר ועוד.
יו"ר ועד מחוז תל-אביב בלשכת עורכי הדין, עו"ד אפרים נוה, המשמש גם כיו"ר ועדת האתיקה המחוזית, מסר בתגובה: "אנו מברכים על התוצאה. מעולם לא ביקשנו לרדוף באופן אישי את שביט ומרידור. מלכתחילה עמדה לנגד עינינו הסוגייה העקרונית בתיק, בדבר איסור התניית תשלום שכר-טרחה בתוצאות הליך השימוע הפלילי. ביטול פסק הדין המאפשר התניית פסולה שכזו מהווה הישג משמעותי שיתרום לניקיון הדעת ולהסדרת שכר-הטרחה של עורכי דין בתחום זה". (בד"א 25/11).