סמרטוט נולד

על הבוקר, כשעה לאחר עליית הידיעה באתר "גלובס" על השגת ההסכם ברכבת ישראל, נכנסתי לאתר ויקיפדיה כדי לראות אם כבר שונתה ההגדרה למלה "סמרטוט". תמונת ראש של ישראל כץ, משהו? עדיין לא.

מזמן לא הייתה כאן - במחוזותינו ברוכי הביזיונות, תודה על הדגים - נפילה כה מהדהדת של שר בכיר כפי שקרה הבוקר לשר התחבורה. מה הוא לא אמר, כץ, איפה הוא לא התראיין, כמה נחישות הייתה בפניו עת הישיר מבט למראיין אחר מראיין והבטיח, קבל עם ורייטינג, לשים סוף, אחת ולתמיד, לבלגן ברכבת. הוא לא יבליג על האלימות, על ביזוי שלטון החוק, על התחזוקה הרופפת. הוא והוא והוא הוא. בום.

והנה, הבוקר - הסכם; הסכם מביש, יש לומר. עובדי הרכבת יקבלו העלאה של 25% במשכורת ומענק של 40 אלף שקל. גילה אדרעי, יו"ר הוועד, תוחזר מיידית מהשעייתה. הליך הפרטה יצומצם ויואט, לא יהיו פיטורי עובדים עד 2030!

ומי יממן את הביזיון, אתם שואלים? הצחקתם. ברור שאנחנו. כמה זה יעלה? 100 מיליון שקל. איך נשלם? מיסים, מה לא התרגלתם?

וכאשר ישאלו ילדינו: אבא/אמא, ככה משיגים דברים במדינת ישראל - באלימות, בביזוי בית המשפט, בחוסר מחשבה מוחלט על הזולת, אפילו לא על הלקוחות שלך? - נסתכל לשמיים ונחשוב יותר מדי זמן על תשובה. אחר כך אולי נאמר, בקול שקט, מובס: כן, ככה בדיוק. כי כאן, במדינה המתפוררת הזו, על כל נבחריה העלובים, מקבלים בונוס על אלימות, על הברזה מכוערת לדיון משפטי, על אלימות כלפי מנכ"ל, על חסימת נסיונות להציל את הרכבת מהאסון התחזוקתי הבא.

השר כץ היה כאן לכאורה בשבילנו לכמה חודשים, עשה קולות של מגן ציבור, של איש עם איזשהי מחוייבות לבוחריו. מה נשאר מכל זה הבוקר? מה נשאר אחרי ההסכם הזה? נשארה גברת אדרעי, החל מהבוקר מועמדת רצינית לאשת השנה. ונשאר עופר עיני, שתמך בה למרות הכול. נשארה עיסה סמיכה ודוחה של ידיים רוחצות ידיים, של אינטרסים פוליטיים, של קבוצות לחץ אלימות - ואף אחד מהם, תסלחו לי על הצרפתית, לא שם קצה קצהו של זין עלינו, הציבור. זה המצב ואם זה לא מקומם אתכם עד הירח וחזרה, סימן שנואשתם או שהכדורים שרשמו לכם עובדים ממש יפה.

פעם, כשנולדתי בקיבוץ ציידו אותי בפנקס הסתדרות שהתחלף מאוחר יותר בחיי בכרטיס. תמיד חשבתי שעבודה מאורגנת היא רעיון טוב, הכרחי, מול כוחות העושר הנצלנים. היום בבוקר הצטערתי שאיבדתי אותו מזמן, את הכרטיס. אם היה בידי כרגע הייתי גוזר לחתיכות ומוריד לאסלה. שם מקומו, עם כמה מטובי שרינו.